חבל על המיליארדים

מתקפת אינטרסים, יצרים ושתלטנות נפתחה ברגע שעו"ד מיכל הלפרין - בקושי חודש וחצי מיום כניסתה לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים - הודיעה כי "רשות ההגבלים העסקיים בוחנת מחדש את מדיניותה בנושא מחיר מופרז של מונופולים".

זה היה לפני כחודש וחצי, ב-18.4, ומאז לא היה רגע דל - גם לא שיקול-דעת פומבי ומחשבה עניינית, בעד או נגד. מה שכן - היו, ויש, ועוד יהיו, דברים שיחריפו את ההשמצות האישיות, הפצת חשדנות, מילים קשות נגד הלפרין - וגם שיח מביך ואישי שקשה לראות בו ניצנים אמיתיים לטובת הציבור.

כי אינטרסים, כמו אינטרסים, הם גם כספיים וגם אישיים.

תקציר זריז של מהות העניינים: לפני כשנתיים פרסם הממונה הקודם על ההגבלים, דיויד גילה, מסמך מדיניות שקבע כי רשות ההגבלים רואה בגביית מחיר מופרז על-ידי בעלי מונופול - הפרה של חוק ההגבלים העסקיים. גילה הודיע כי בכוונתו לנקוט צעדי אכיפה נגד מונופולים שיימצאו כמי שגובים מחיר מופרז, וזאת על-פי נוסחאות חישוב שפותחו ופורטו. גילה זכה להערצה רבה מצד אחד - ולסוג של פקפוק וסימני-שאלה כבדים מצד שני.

בכל צד מהמחנות הניצים, שהתגבשו אז והתחדשו בסערה עכשיו, היו גם פופוליסטים, גם אינטרסנטים, גם כאלה שניסחו 'פמפלטים', ו'מניפסטים' מנוסחים בכבדות מכוונת, וגם כאלה שלא טרחו באמת לקרוא וללמוד את החומר. על סמך הודעת גילה אישר באחרונה בית המשפט תובענה ייצוגית המתייחסת לתמחור מופרז של גבינת קוטג'.

ואז באה הלפרין. אפשר כי הודעתה על שימוע ציבורי בעניין המהפכה שהיא בודקת, באה מוקדם מהנכון. אפשר שהייתה צריכה קודם "להוכיח עצמה" בפני אלה שהסתכלו עליה בחשדנות (אולי כי היה להם מועמד אחר לתפקיד, אולי כי חשדו בעובדה שנבחרה לתפקיד תחת הממשלה הנוכחית, או כי באה ממשרד עורכי דין ולא מקאדר הפקידים הנוכחי...).

הממונה הלפרין הייתה אולי צריכה קודם לעשות כמה מהלכים פרו-תחרותיים, שיתמכו בהורדת מחירים וגם ייגעו במוקדי העסקים הגדולים שעושים בכוחם שימוש לרעה, להוכיח שהיא כבר לא עורכת דין של מונופולים וחברות גדולות - אלא לוחמת מוכחת.

בכל מקרה, מסתבר שהלפרין פחות מוטה ופחות מתחשבת ביחסי הציבור של עצמה ובטיפוח מעמדה בפני אלה ואחרים. היא האמינה שצריך לבחון מחדש, פנתה למשרד המשפטים ובדקה אם עברה במשרד עורכי דין והסדר ניגוד העניינים שחתמה מונעים ממנה לפעול בכיוון שרצתה.

אחרי שהיא קיבלה אישור, התחילה הלפרין לרוץ קדימה - כשכדורים מתעופפים סביבה, וטילים מכוונים אליה.

כן טוב - לא טוב, השאלות העולות כאן הן: האם אפשר לקבוע ולאכוף מחיר מופרז, או לא; האם זה פוגע בוודאות הרגולטורית, או לא; האם המהלך פוגע או דווקא תומך באינטרס הציבורי. זה עוד יידון בכל מקום שאפשר, וכן יתקבלו החלטות שיגיעו לכנסת ולבית המשפט.

אך השאלה פה היא אחרת: למה התכוון המשורר-המחוקק, כלומר הכנסת, כאשר לפני 20 שנה היא דנה בחקיקה הנוגעת לקביעת מגבלות נגד ניצול לרעה של מונופולים. הדיונים הסופיים התקיימו בתחילת 1996, כשנה אחרי שהוקמה רשות ההגבלים. זו הייתה ממשלת שמעון פרס שלאחר רצח יצחק רבין. שר האוצר היה אברהם (בייגה) שוחט, יו"ר ועדת הכספים היה גדליה ("המושבניק") גל, והממונה על ההגבלים דאז היה יורם טורבוביץ'.

הממונה ביקש אמצעי חוקי להילחם נגד מחירים טורפניים. כלומר, מחירים נמוכים מדי שנקבעים במטרה לחסל מתחרים. על הפרק אז: מונופול תנובה ששבר מחירים בכמה מוצרים, בחשד לחיסול המתחרה טרה; מונופול המלט נשר, שדחק באמצעות מחירים נמוכים כניסת מתחרים לשוק הבנייה; המונופול דאז של מוטורולה על טלפונים ניידים, שחסם כניסת מתחרים; וגם אז כעכשיו, הבנקים וחברות הביטוח, שחיסלו אפשרות לכניסת מתחרים.

המחוקקים, מסתבר, היו מוטרדים בעיקר מהשאלה אם מדובר בפיקוח חדש על המחירים? "לא", חזר ואמר טורבוביץ. "הפיקוח על המחירים כבודו במקומו מונח, אנחנו רוצים לטפל במחירים נמוכים מדי, שנקבעים על-ידי מונופול במטרה לחסל תחרות, ומשזו תחוסל - המחירים יזנקו".

טורבוביץ הביא שני מומחים לעניין, את פרופ' אדוארד רוק, מומחה להגבלים מאוניברסיטת פנסילבניה, ואת פרופ' ליונל קסטנבאום מאוניברסיטת בר-אילן, שהיה קודם סגן הממונה על ההגבלים בארה"ב.

פרופ' רוק, לוועדת כספים, פברואר 1996: "אם המחירים גבוהים מדי, חייבים מערכת שתשלוט על המחירים (פיקוח מחירים). נדמה לי שהמטרה של החוק הזה היא לא המחירים הגבוהים מדי. כאשר הבעיה היא מחירים נמוכים מדי, והמתחרים לא יכולים להתחרות במחירים של בעל המונופול החזק, אז כנראה יש בעיה, וכדאי לתת לממונה את היוזמה לדחוף את המחירים הנמוכים מדי מראש".

הפרופ' היועץ האמריקאי ציין כי "בדרך-כלל לא נוח לי עם טיעונים כמו 'מחירים הוגנים', כי גם לא ברור לי מה המובן של הביטוי... אבל אם ברור שהמובן של הביטוי 'מחיר הוגן' הוא predatory prices - מחירים נמוכים מדי (טורפניים), שעלולים לפגוע בתחרות, ואם לא קיימים המכשירים לתקוף את הבעיה הזאת, אז כדאי לדעתי לתקן את החוק... אם ברור לכולם שהמטרה של ההצעה היא לתקוף את המחירים הנמוכים מדי, או פעולות טורפניות אחרות, שעלולות למנוע כניסה לשוק מונופוליסטי, אז כדאי לתת לממונה את המכשירים לתקוף את האיומים לתחרות".

טורבוביץ' חידד את ההבדל בין "פיקוח מחירים" לעבודת רשות ההגבלים.

ח"כ גל שאל: "אבל בכל מקרה, אתה לא קובע את המחיר, מי שקובע את המחיר היא ועדת המחירים?" - "נכון", ענה הממונה. בהמשך נשאל טורבוביץ "מה זה בדיוק מחיר לא הוגן ומי יקבע מהו".

הממונה בחר לענות בדוגמה: "בתי זיקוק ראו שחברת דלק ותיקה מייבאת ביטומן. הם מכרו במשך שנתיים שקדמו לכך את הביטומן במחיר שבמקרה הזה היה תחת פיקוח - 100. ביום שהגיע הביטומן של חברת הדלק הוותיקה, הביטומן ירד ל-70. יהיה צו שיאמר לה למכור את הביטומן במחיר הנהוג אצלה על-פי התחשיבים המקובלים. לחלופין, אם היא מורידה את המחיר, היא לא יכולה להוריד אותו ל-3 ימים כדי להעיף מתחרה. אל תעשו הורדת מחיר, שכל מטרתה להכניס אגרוף למתחרה שהעז לייבא משהו שאתם בו מונופול".

בקיצור, המחוקק פחד מפיקוח נוסף על מחירים - ובסופו של דבר, ב-4 במארס 1996 אושר התיקון בדבר ניצול מעמד לרעה של מונופולים.

ולסיום: כל העיסוק הזה בהרחבת פיקוח כזה ואחר, מחיר מופרז, מחיר לא הוגן וכיו"ב - נועד "לבלבל את האויב". כלומר, את הצרכנים. השיח הזה מביא רק לדיבורים, בלא צורך במעשים, וגם לניפוח משרות הפקידים. חבל על הזמן והמיליארדים שנשפכים לפרוצדורות, לביורוקרטיה ולרגולציה. קחו את הכסף ותתעסקו בתחרות. אבל מי באמת רוצה להתעסק בזה?