מה מניע את אלשטיין - שחרור קיטור, עלבון או חיפוש אליבי?

אדוארדו אלשטיין החליט כנראה לשבור את הכלים. לאחר שלאחרונה פתח במאבק מתוקשר מול מתווה משרד האוצר למכירה כפויה של מניות השליטה בכלל ביטוח שבבעלותו דרך הבורסה, הוא הסיר בסוף השבוע האחרון את הכפפות מול הנהלת כלל ביטוח ובעיקר מול יו"ר החברה, דני נוה. אלשטיין, שהזרים עד היום סכום עתק של כ-2.3 מיליארד שקל לאי.די.בי, עדיין לא הצליח להביא את הקונצרן לחוף מבטחים, ובפניו ניצב כעת איום מיידי להעמדת חובותיו לפירעון מיידי על ידי מחזיקי האג"ח.

אלשטיין מנהל כבר זה זמן מאבק מתוקשר בהחלטת המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, לכפות את מכירת מניות השליטה שמחזיקה אי.די.בי בחברת כלל ביטוח (כ-55%) דרך הבורסה. לאחרונה אף הזהיר אלשטיין את איש הביצוע של סלינגר - הנאמן מטעמה למניות השליטה, משה טרי, כי אם וככל שימשיך להוביל את מתווה מכירת המניות, עלולות להיות לכך השלכות משפטיות.

כעת השיק אלשטיין מתקפה חזיתית נוספת, הפעם כנגד יו"ר כלל ביטוח, דני נוה, שמונה על ידי יו"ר אי.די.בי הקודם, נוחי דנקנר. לטענתו, שכרו של נוה אינו ראוי, כיו"ר הוא לא משרת את האינטרסים של בעלי המניות (ובכלל זה לא מוביל חלוקת דיבידנדים או רכישה עצמית של מניות כלל ביטוח), ויתרה מכך - יש לבחון את קשריו עם דנקנר ואת נסיבות מינויו לתפקיד הבכיר בכלל ביטוח, לאחר שכלל השקיעה כספים בקרן השקעות ש-נוה הקים.

בכלל ביטוח יצאו נגד דברי אלשטיין וגיבו את היו"ר. "דירקטוריון כלל ביטוח סומך את ידיו על תפקודו ומסירותו של נוה", נמסר, והדירקטור עמוס ערן הוסיף כי "בתור דירקטור בחברה זה שנים רבות, אני יכול לומר בבטחה כי נוה הוא מהיו"רים הטובים ביותר שהיו לכלל ביטוח, וכי ההתנפלות עליו אינה ראויה".

אגב, שכרו של נוה, שהיה הטריגר להתקפה של אלשטיין, אושר על ידי בעלי המניות בכלל ביטוח.

האם מדובר בשחרור קיטור מצדו של אלשטיין, עכשיו כשמחלחלת ההבנה שהמפקחת על הביטוח לא תיסוג מעמדתה לגבי המתווה למכירת מניות כלל ביטוח דרך הבורסה? נראה שבמידה רבה כן. בנוסף, כנראה מדובר גם בזעם על ההתנהלות של כלל ביטוח והעומדים בראשה, כולל הנאמן מטעם האוצר והאוצר עצמו, שלא מחלקים לאי.די.בי ויתר בעלי המניות בכלל דיבידנדים כבר כמה שנים.

לזה ניתן להוסיף, אומרים גורמים בשוק, את מה שנראה בעיני אלשטיין כהמשך ההתעלמות של הנהלת כלל מאי.די.בי, כפי שמתבטאת באי השתתפות קבוצת הביטוח בקרן התרומות של אי.די.בי זה כשלוש שנים (ומאז שעברה לידיו).

כמו כן, לא מן הנמנע שמדובר בהכנת אליבי משפטי לעימותים שבוודאי עוד יתקיימו בבתי המשפט (ביוזמת אי.די.בי או כנגדה), בגין אובדן הערך האדיר שהקונצרן הוביל אליו, עד כה בהסכמה ובטח שללא מאבק של ממש באוצר, או במי שקובע מה יקרה עם כלל ביטוח. כפי הנראה כל הסיבות הללו רלוונטיות ונכונות במידת כזו או אחרת.

המכירה הכפויה הייתה "על הקיר"

כך או אחרת, הבעייתיות במבנה השליטה בפועל בכלל ביטוח לא צריכה הייתה להפתיע את אלשטיין או מי מיועציו. למעשה, הכתובת בדבר המתווה האמור למכירה הכפויה של מניות אי.די.בי בכלל ביטוח הייתה על הקיר כבר מנובמבר 2013. אז אפשרה סלינגר להעביר את השליטה בקונצרן לבעלי השליטה שבית המשפט יכריע לגביהם, גם אם אלה לא יזכו לאישורה להחזיק באמצעי שליטה בחברת ביטוח.

את זה עשתה המפקחת לצד קביעת מתווה במסגרתו היא נתנה לבעלי השליטה באי.די.בי פרק זמן (עד סוף 2014), שבמהלכו יורשו לעמוד בדרישות הפיקוח על הביטוח ולקבל אישור קבוע להחזקת אמצעי השליטה בכלל ביטוח או למכור את החברה לצד ג'. כבר אז הובהר שאם זה לא יקרה, הנאמן שמינה הפיקוח יפעל למכור את החברה לצד ג' או בבורסה כראות עיניו. כעבור זמן מה המתווה הוארך בשנה, אך גם זה לא הספיק לאלשטיין להשלים את מכירת כלל, שאינה חברה רגילה כי אם חברה בעלת חשיבות משקית שמעמד לקוחותיה אף קודם לזה של בעליה (כמו בנקים).

אלשטיין, מבחינתו, רואה כיצד הנכס המרכזי הניתן למכירה שברשותו (ושמכירתו תסייע מיידית למצבה של אי.די.בי) מאבד ערך במהירות, בשל המהלך שמוביל הפיקוח על הביטוח. לדידו, האוצר אינו הבעלים של המניות, הגם שהוא חייב במכירתן בשנים הקרובות לאור חוק הריכוזיות.