משרד הכלכלה: "האחריות על חיי העובדים היא של הקבלנים"

נושא תחום הבטיחות בענף הבנייה עלה בחודשים האחרונים לכותרות לאחר שמשרד הכלכלה פרסם דו"ח שהעיד על היקפים מדאיגים במספר תאונות העבודה והנפגעים בנפש בקרב העובדים. מתוך 54 הרוגים בתאונות עבודה בשנת 2015, בכלל ענפי המשק, 34 מהם בענף הבנייה. באותו הזמן, מספר המפקחים של משרד הכלכלה האמונים על הנושא עומד על 17 בלבד, ברמה הארצית. מציאות זו נדונה במסגרת פאנל "בטיחות בעבודה ומניעת תאונות עבודה" בכנס התאחדות בוני הארץ באילת.

"אני מודה שהיקף הפיקוח באתרי הבנייה זעום. מטפלים בנושא הזה, ברמה האסטרטגית, דואגים לתקציבים אבל זה תהליך ביורוקרטי לא קצר", כך אמר זאב דיבסק, מנהל תחום בכיר בטיחות בעבודה במשרד הכלכלה, בפאנל. "כשאנחנו פונים במכרזים לגייס עובדים, והם שומעים על המשכורות במינהל הבטיחות - הם עושים אחורה פנה והולכים. צריך לזכור שהאחריות הכוללת על חיי העובדים היא של הקבלנים. משרד הכלכלה הוא המפקח, אבל הקבלנים צריכים להכיר בעובדה שאנחנו פועלים בכל הדרכים האפשרויות כדי לשפר המצב. אם קבלנים לא יקבלו קנס כספי על מקרי תאונות, אלא יסגרו להם את האתר, זה יכול להשפיע הרבה יותר. הקבלנים חייבים לשנות את הגישה לנושא".

בנצי משולם, ממונה בטיחות בחברת סולל בונה התייחס לנשוא ואמר: "ענף הבנייה הוא ענף בעייתי. כוח-האדם משתנה מידיי יום. היום כבר סוגרים אתרי בנייה ועושים בקרת כניסה, וזה ישפיע. נושא ההדרכה, אם היא אמיתית, ובשפת העובד, היא חשובה ומשמעותית. אצלנו בקבוצה, בכל מה שקשור לבטיחות אין לי הגבלות. כמות של מפקחים אצלי יש לי יותר מאשר במשרד הכלכלה. להם אפילו אין אוטו משלהם. יש בעיה קשה בתחום הזה".

אייל גרין, מנכ"ל חברת גרין מבנים, התייחס לאמירה של נציג משרד הכלכלה על אחריות הקבלנים ואמר: "אנחנו הקבלנים צריכים להיות מובלי שוק. צריך להיות קמפיין פנימי. רק אנחנו נוכל להשפיע על רמת הבטיחות. גם אם יהיו 50 מפקחים, זה יעזור אבל זה לא מה שיעשה את השינוי. שהייתי ילד, לא חגרנו חגורת בטיחות באוטו. היום הילדים יודעים לעשות את זה לבד. באתרי הבנייה אתה רואה דברים מזעזעים, מפעילי צמ"ה בלי רישיונות מתאימים. זה לא קשור לזהות הפועלים, ישראלים ערבים סינים או פלסטינים, זה קשור לתרבות הארגונית של החברות".

מתי רביב, ראש תחום ניהול פרויקטים בחברת סייפגארד: "אין בטיחות באמצע, או בהתחלה או בסוף. מי שמנהל בטיחות כמעין פשרה, ייכשל. בטיחות חייבת להיות תחילה כל הזמן. בלי שיקול דעת. אבל הבעיה היא שבטיחות לא נתפסת כמוטיב מרכזי בעשייה. אם רוצים להתקדם צריך להפנים שהבטיחות היא דבר ראשון שצריך לתת עליו את הדעת. אי אפשר לבצע עבודות בניה בלי להנדס אותה מראש בתכנית, כבר בתקצוב הכתב הכמויות, לבוא לכדי ביטוי בתכנית העבודה. אין דרך אחרת והכי גרוע, והכי מסתכל שזה פשוט לעשות את זה. יש דעות שזה מייקר את הפרויקט, זה אולי ייקר מעט מאוד, אבל זה לא משנה כי זה חיי אדם. האמת היא שצריך לשנות את דרך המחשבה".