אישור מתווה הגז הוא מבורך. פיתוח לוויתן הוא חשוב למשק הישראלי, חתימה על חוזי גז הם חשובים ללוויתן ולכן למשק הישראלי, וייצוא גז למדינות השכנות הוא הכרחי ללוויתן, ולכן גם למשק הישראלי.
אבל לא אם מסתירים מהציבור את הפרטים, לא אם מעדכנים את הציבור שכמות הגז במאגר קטנה ב-20% עשרה ימים לאחר אישור המתווה בממשלה, ולא אם מוציאים הודעה לתקשורת בדבר אישור תכנית הפיתוח של לוויתן ו"על הדרך" מזכירים כי כמות הגז נמוכה בהרבה מהצפוי.
הודעת משרד האנרגיה לתקשורת מתחילה עם אישור תכנית הפיתוח, ממשיכה עם ברכתו של שטייניץ על האישור, מזכירה בחצי מילה את כמות הגז העדכנית לא בלי הסתייגות כי הכמות יכולה להשתנות, ונגמרת שוב עם אזכור בדבר חשיבות אישור תכנית הפיתוח.
הסיבה העיקרית להתנגדות של הציבור למתווה היא חוסר האמון שלו בדרך בה הוא גובש. הציבור מרגיש שרימו אותו, שגזלו אותו, שמתווה הגז גובש בחדרי חדרים, שמרידור חבר לאחיו עורך הדין שמייצג את נובל אנרג'י, שחבר לשטייניץ, שחבר לנתניהו, שחבר לתשובה, שחבר למיכל הלפרין.
וזה חבל. כי מתווה הגז הוא בסך הכול בסדר, ויישומו הוא הכרחי. גם הכמות המיועדת לייצוא לא בהכרח צריכה לקטון בגלל שכמות הגז נמוכה יותר- בישראל יש מספיק גז טבעי שמספיק לצריכה מקומית של עשרות שנים, והיא צורכת הרבה פחות גז מכפי שציפתה. מעבר לזה, העתיד נמצא באנרגיות מתחדשות ולא בגז טבעי. אך הציבור לא מאמין לכל זה, וזה לכשעצמו פוגע ביישום המתווה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.