עניינים פנימיים

משהו קורה לסינים. הם כועסים. הם תמיד כעסו, בייחוד כאשר היה נדמה להם שזרים מתערבים בענייניהם הפנימיים. זה אפילו מובן, מפני שזרים אמנם קרעו את סין לגזרים במשך מאה שנה של התערבות בלתי פוסקת. אבל עכשיו הם כועסים במיוחד, ויוצאים מגדרם להפגין את הכעס הזה.

הם כועסים על ארצות, הם כועסים על יחידים, הם כועסים על תהליכים, הם כועסים על יוזמות, הם כועסים על כל רעיון של פשרה או אפילו של התדיינות. הם עושים סצינות, מפני שבית הדין לבוררות בינלאומית בהאג מעז בכלל לדון בצדדים של שאלת הריבונות בים סין הדרומי. שיילך בית הדין לכל הרוחות, ואין לנו, הסינים, כל צורך להתחשב בדעתו.

ואף כי פטריוטים סיניים תמיד פטרו את עצמם מן הצורך להתחשב, אפילו כאשר היו חלושים עד גיחוך, האגרסיביות של סירובם מקבלת עכשיו תוקף מיוחד. הם מעולם לא היו חזקים יותר, ויריביהם מעולם לא היו פגיעים יותר. חוזק יכול לקבל כל מיני ביטויים, כולל זהירות ונדיבות. אבל, כפי שאנחנו יודעים מכל מיני היסטוריות, חזקים יכולים גם להתמכר למחוות של התרסה ושל חבטות על השולחן.

מה את בכלל יודעת

קחו לדוגמא את שר החוץ של סין, וואנג יי (Wang Yi). הוא ביקר בקנדה בשבוע שעבר. ביקורו נחתם במסיבת עיתונאים משותפת עם מארחו, סטפאן דיון (Dion). עיתונאית קנדית שאלה את דיון על גורלו של אזרח קנדי, קווין גאראט, העצור בסין זו השנה השלישית באשמת ריגול. מדוע קנדה מהדקת את קשריה עם סין בשעה שהיא מפירה את זכויות האדם, שאלה העיתונאית.

דיון ענה בלשון דיפלומטית מה שענה. וואנג, לעומת זאת, התפרץ בכעס כלפי העיתונאית, והשמיע תוכחה נוקבת. "עליי להגיד לך ששאלתך מלאה דעות קדומות ויהירות כלפי סין" אינני יודע מאיפה זה בא" איש אינו יודע טוב יותר מן העם הסיני מה מצב זכויות האדם בסין" האם את יודעת שסין חילצה 600 מיליון בני אדם מעוני?" הידוע לך שבחוקתה, סין כללה הגנה על זכויות האדם וקידומן?".

וואנג לא הסתפק בזה. "אני מציע לך", הוא הוסיף, "שלא תציגי שאלות חסרות אחריות כאלה. אנחנו מברכים על הצעות המושמעות ברצון טוב, אבל דוחים האשמות חסרות שחר".

מר דיון הוא איש כלבבם

קצת קשה להיזכר אימתי ראינו אורח זר רם דרג תוקף עיתונאי מקומי באופן כזה. פוליטיקאים מאבדים מפעם לפעם את עשתונותיהם, אבל לא נראה כלל שוואנג איבד את עשתונותיו. נראה בעליל שהוא היה מוכן להפגין בוז כלפי עיתונות חופשית ולהלך אימים. שרי חוץ בדרך כלל נוסעים לארצות זרות כדי להניב רצון טוב. אבל וואנג לא התעניין ברצון טוב.

השר הקנדי סטיפאן דיון לא השמיע אפילו מלה אחת להגנת העיתונאית הקנדית. כאשר נמתחה ביקורת על שתיקתו, הוא השיב בטון מתחכם: "יש לעיתונאית ההיא עור עבה מספיק. היא לא הייתה זקוקה להגנתי". אכן, הסינים זקוקים בדיוק לשרי חוץ כדיון, שאינטרסים מסחריים (כבדי-משקל כשלעצמם) חשובים בעיניהם יותר משיקולים של זכויות אדם.

חירויות פוליטיות - וכלכליות

סין כמובן אינה מקדמת בברכה שום הערה, שנודף ממנה ניחוח של ביקורת. ממילא, מעט מאוד ארצות מוכנות להסתכן. "ענייניה הפנימיים" של סין כוללים כל כך הרבה: דיכוי היסטורי של טיבט (הבודהיסטית) ושל שינייאנג (המוסלמית), מאסרים שרירותיים של מבקרי משטר, צנזורה מסיבית של האינטרנט, עיוותים עצומי ממדים של מערכת המשפט והענישה.

צריך להודות, שהגדרת זכויות האדם של המערב היא לא פעם שרירותית וצרה. חילוץ 600 מיליון מעוני הוא אמנם הישג פנומנלי בכל מובן שהוא, כולל במובן של זכויות אדם. לרוע המזל, המשטר הסיני מאמין, או לפחות מעמיד פנים שהוא מאמין, כי חירויות פוליטיות אינן מתיישבות עם התקדמות כלכלית.

בעיני המשטר, דיבורים על זכויות אדם נועדו לערער את יציבותה של סין. אנחנו יודעים מה עולה בגורלם של אלה המעיזים לבקר את המשטר בתוך סין. מותר לנחש מה סין הייתה עושה לאלה המבקרים אותה מחוץ לתחום השיפוט שלה, אילו רק יכלה. נחשו נא איפה הייתה העיתונאית הקנדית מבלה את סוף השבוע.

רוב מיוחס, מיוחס מאוד

ההתנגדות ל"התערבות בענייני פנים" בשום פנים אינה מונופול של מדינת המשטרה הסינית. אפשר למצוא דוגמתה גם בהודו, הלוא היא "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם". ועכשיו, בימים האלה ממש, אפשר למצוא דוגמתה בפולין.

הארץ השישית במניין אוכלוסייתה באיחוד האירופי עברה בשנה שעברה לשלטון של מפלגת ימין לאומנית. המפלגה מיהרה לנסות ולטבוע חותם במקום הרגיש ביותר בכל מערכת דמוקרטית: בבית המשפט העליון. היא ביטלה את מינוייהם של חמישה שופטים, שנשלחו לשם בשלהי כהונתה של הממשלה הקודמת. הפרלמנט החדש ציווה שהחלטות מסוימות בבית המשפט יתקבלו רק ברוב מיוחס, לפעמים מיוחס מאוד, מה שימנע בעצם את קבלתן גם אם רוב השופטים יצביעו בעדן.

בית המשפט העליון דחה את תכתיבי הממשלה. הוא עשה כן ברוב קטן מזה שמפלגת השלטון ציוותה. בעיני הממשלה, ההחלטה בטלה ומבוטלת. היא מסרבת לפרסם את החלטות בית המשפט בעיתון הרשמי, מה שמפקיע מהן את תוקפן.

האופוזיציה יצאה לרחובות להפגין נגד "הערעור של שלטון החוק". העניין הונח על שולחנה של נציבות האיחוד האירופי בבריסל, והיא הסכימה עם האופוזיציה. להחלטה הזו יש שיניים: אם המדינה החברה לא תתקן את התנהגותה יוטלו עליה סנקציות.

פוליסת ביטוח לשלטון ממושך

פולין עתה זה ציינה את יום השנה הלא-עגול (27) לעלייתה של הממשלה הדמוקרטית הנבחרת הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה (בעצם מאז אמצע שנות ה-20 של המאה ה-20). המאורעות האחרונים מעידים עד כמה הדמוקרטיה בה לא היכתה שורשים עמוקים, או לפחות שהשורשים האלה עמוקים פחות ממה שהיה נדמה.

חיזיון מדאיג הוא שעצמאות בית המשפט מועמדת במרכזו של מאבק כוח בין ימין לשמאל; כאשר הימין, בעל נטיות סמכותניות מובהקות, מנסה להנפיק לעצמו פוליסת ביטוח לשלטון ממושך. כדבר הזה עצמו התרחש בשנים האחרונות בהונגריה.

תגובת מנהיג מפלגת השלטון בפולין, ירוסלב קצ"ינסקי, להזהרת האיחוד האירופי הייתה טבועה בחותם חוסר הסובלנות של התנהגותו רבת השנים (הוא ראש ממשלה לשעבר, ואחיו המנוח היה נשיא הרפובליקה). קצ"ינסקי הכריז שההזהרה מבריסל שקולה כנגד ההתערבות הסובייטית בענייני פולין בין 1945 ל-1989, לא פחות ולא יותר. ברית המועצות החזיקה אז חיל מצב בפולין, ומשכה כמעט בכל חוטי ממשלתה.

קומוניסטים בבייג"ין, סמכותנים ימניים בוורשה מסכימים לפחות על דבר אחד: הם אינם רוצים שזרים יגידו להם מה לעשות. הם אינם היחידים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny