דנקנר יפונה מהבית ולא ימחקו חובותיו אך הוא יחזיר מעט

אחרי יותר משנתיים של מגעים, נחתם אתמול (ג') סוף סוף הסדר החוב של נוחי דנקנר עם הבנקים, להסדרת חובותיו הפרטיים בהיקף של 470 מיליון שקל.

ביחס לרעש התקשורתי והציבורי שפרץ לפני שלוש שנים כשנודע כי בנק לאומי מוכן למחוק לדנקנר 150 מיליון שקל, נראה כי הפעם הסדר החוב יעבור בשקט יחסי. זאת, על אף שבפועל הבנקים לא יראו חלק גדול מהסכום המקורי שהילוו למי ששלט בעבר בקונצרן אי.די.בי, ונחשב לאיש העסקים החזק במשק. בשורות הבאות נסביר מדוע.

1.

ראשית נעשה קצת סדר במספרים: ההסדר של דנקנר מול הבנקים הוא לגבי חוב שהיה במקור בסך של 900 מיליון שקל, שהחברות גנדן (באמצעותה החזיק דנקנר בשליטה באי.די.בי) וטומהוק, החברה שמעל גנדן, היו חייבות לבנקים. החוב בגנדן נועד לממן את רכישת מניות השליטה באי.די.בי, שבוצעה לפני כ-13 שנים, וכנגדו העמיד דנקנר ערבות אישית של כ-150 מיליון שקל.

בקומה למעלה, בטומהוק, ההלוואות שניטלו מהבנקים שימשו לכמה צרכים: הון עצמי לרכישת אי.די.בי (מה שמעיד עד כמה הייתה הרכישה של דנקנר ממונפת), הגדלת ההחזקות של דנקנר בגנדן, ולתמיכה בחברה הפרטית דאז גנדן תיירות, שהחזיקה בין היתר בחברת התעופה ישראייר.

כאשר איבד דנקנר לפני כשנתיים את השליטה באי.די.בי לטובת אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, נותרו החברות הפרטיות הללו ריקות כמעט מנכסים ומלאות בחוב. אלא שהבנקים יכלו לגבות רק את החוב שלו דנקנר היה ערב אישית - סכום של 480 מיליון שקל. נציין כי בגנדן ישנה גם ערבות אישית של שותפיו של דנקנר בגנדן, ביניהם אחותו של דנקנר, שלי ברגמן, ושותפו לשעבר אבי פישר, בהיקף המוערך בכמה עשרות מיליוני שקלים בסך הכול. בשורה התחתונה, מתוך הלוואות של 900 מיליון שקל, היו הבנקים יכולים לצאת למאבק על השבה של כ-60% מהסכום, בגינו ישנה ערבות אישית (רובה המוחלט של דנקנר). היתר התאדה.

2.

יותר משנתיים לקח לדנקנר ולבנקים להסכים על הסדר חוב, שעקרונותיו פשוטים למדי - פירעון של 150 מיליון שקל בתוך חמש שנים, והיתרה בהתאם להשתכרותו העתידית של דנקנר.

הבנקים ראו את הצעקה שקמה כאשר בנק לאומי, והעומדת בראשו - רקפת רוסק עמינח, ניסו להגיע להסדר עם דנקנר ולמחוק לו חלק מהחוב, ונבהלו. על כן, עיקרון מרכזי שהנחה אותם היה התדמית הציבורית, ולא להיתפס כמי שמוותרים ומוחלים לטייקון לשעבר.

יחד עם זאת, אם רק התדמית הציבורית הייתה מעניינת את הבנקים, הם היו לוקחים את דנקנר להליך של פשיטת רגל. אלא שמדובר בהליך ארוך, מסורבל ויקר. כמו כן, האלטרנטיבה של הכרזה על דנקנר כפושט רגל עלולה להביא לכך שהבנקים היו מצליחים לחלץ רק סכום זעום מהערבויות שהעמיד.

הסיבה לכך היא שלדנקנר אין ככל הנראה הרבה נכסים הרשומים על שמו, ולמעשה הנכס המרכזי שלו הוא הבית בו הוא מתגורר בהרצליה פיתוח, שרק מחציתו רשומה על שמו (היתר על שם אשתו). לעומת זאת, בהגעה להסדר מרצון, ללא הכרזתו כפושט רגל, תהיה לדנקנר מוטיבציה להביא כספים מבחוץ, בין היתר מאביו יצחק דנקנר, הנחשב לאדם אמיד.

3.

מכיוון שהסדר חוב היה עדיף לבנקים מהכרזתו של דנקנר כפושט רגל, הם דאגו שהסדר שכזה לא יעורר זעם ציבורי. לשם כך דאגו לוודא ששני אלמנטים ייכנסו לתוכו: הראשון, שהוא לא יכלול מחיקת חוב באופן רשמי, השני - שדנקנר יפנה את ביתו.

150 מיליון שקל מתוך חוב של 480 מיליון שקל מחויב דנקנר להחזיר בתוך חמש שנים, וסביר שהוא יצליח להביא את הסכום בסיוע בני משפחתו. אולם מה לגבי יתרת ה-330 מיליון שקל? קלוש הסיכוי שדנקנר יוכל לעמוד בפירעון חוב בהיקף שכזה.

הפתרון שנבחר: מדי שנה דנקנר יעביר הצהרה על היקף הכנסותיו, ואחוז מסוים מההכנסות יועבר לבנקים. מה יהיו ההכנסות ומתי יגיעו? לא ברור, על אחת כמה וכמה כשמעל דנקנר מרחפת עננת המשפט בו הוא מואשם בתרמית במניות אי.די.בי, שאמור להיות מוכרע בזמן הקרוב. אך בדרך זו, לפחות באופן רשמי, אין מחיקת חוב, למרות שבבנקים לא בונים על החזר משמעותי.

אלמנט חשוב נוסף הוא, כאמור, הבית של דנקנר - וילה מפוארת בהרצליה פיתוח ששוויה מוערך ב-40 מיליון שקל. לדנקנר אמנם ניתנה שנה למכור את הבית, אך הוא מחויב לפי ההסדר לפנותו בתוך 35 יום, ולא למכור את הבית לבן משפחה (שעשוי לאפשר לדנקנר להמשיך ולהתגורר בבית).

הסעיף של פינוי מיידי והאיסור למכור לבן משפחה, נוספו בעיקר בשל הניראות הציבורית. אחת הביקורות המרכזיות שהוטחו בבנקים הייתה כי לווים רגילים שנקלעים לקשיים מפונים מביתם, ואילו ללווים הגדולים נותנים להמשיך ולהתגורר בבתיהם המפוארים.

בשורה התחתונה, מתוך חוב מקורי של 900 מיליון שקל של גנדן וטומהוק, יישארו כנראה הבנקים עם קצת יותר מ-200 מיליון שקל (150 מיליון שקל החוב של דנקנר שישולם במשך חמש שנים, ועוד כמה עשרות מיליוני שקלים מהערבים האחרים) - פחות מרבע מהחוב.

4.

ועוד הערה לסיום: לפני שלוש שנים חטפה רוסק עמינח מתקפה ציבורית חריפה על כך שהסכימה למחוק לדנקנר 150 מיליון שקל, מתוך חוב של 450 מיליון שקל לבנק. בהסדר מאותה תקופה, היה אמור לאומי לקבל 100 מיליון שקל באופן מיידי מידי אדוארדו אלשטיין, שהיה אז שותפו של דנקנר, וחיזוק של ביטחונות, בתמורה למחיקה ופריסה של יתרת החוב. אלא שבהסדר המקורי היה אמור דנקנר להישאר בעל השליטה באי.די.בי.

בהסדר הנוכחי צפוי בנק לאומי לקבל כ-40 מיליון שקל בתוך חמש שנים, כאשר בנוסף הוא קיבל עוד כמה עשרות מיליוני שקלים מערבים נוספים. בחישוב מתמטי קר, ההסדר הקודם היה עדיף לבנק, אבל בעולם החדש, זה כבר לא מספיק. גם התדמית הציבורית חשובה, והבנק צריך להראות שגם הלווים הגדולים שלא עומדים בחובותיהם, יישארו ללא נכסים (כמעט).

עיקרי ההסדר של נוחי דנקנר עם הבנקים לחוב בהיקף 480 מיליון שקל:

■ נוחי דנקנר יפנה את הבית בהרצליה פיתוח תוך 35 יום, וימכור אותו תוך שנה,לא לקרוב משפחה

 ■  דנקנר יחזיר לבנקים 150 מיליון שקל תוך 5 שנים: 30 מ' ש' עם החתימה, 10 מ' ש' עוד חצי שנה, 30 מ' ש' עוד שנה ו-80 מ' ש' במשך 4 השנים שלאחר מכן

 ■  לאחר מכן, דנקנר יעביר מדי שנה דוח הכנסות, וחלק מההכנסות ישמש לפירעון הלוואות לבנקים