בנק לאומי מציג: פורשים בנוחות

1. בעקבות המאמר שלנו על פרופ' מרדכי קרמניצר ("שיעור בצביעות", 26.5.2016), שלחה לנו מנהלת מערך תקשורת ושיווק של המכון הישראלי לדמוקרטיה מייל נזעם. כזכור, הצבענו על השתיקה הרועמת של בכירי האוניברסיטה העברית, בעבר ובהווה, על מצבה העגום של האוניברסיטה, על העובדה שהיא נמצאת בפועל בפשיטת רגל, ממומנת מהזרמות הולכות וגדלות מתקציב המדינה, המימון הגדול ביותר במערכת ההשכלה הגבוהה. הצבענו על העובדה שהיא משלמת יותר מ-600 מיליון שקל בשנה רק לפנסיה תקציבית, שתנאי הפנסיה התקציבית הם חריגים ביחס לסקטור הציבורי.

וגולת הכותרת: הצבענו על כך שהאוצר דורש מהאוניברסיטה, כלומר מעובדיה, הן בגמלאות והן הפעילים, להחזיר במצטבר סכום ענק של כמיליארד שקל, כיוון שהאוניברסיטה, למעשה, עברה על החוק כשהיא "תפרה" לעובדיה תנאי פנסיה תקציבית המנוגדת לכאורה לחוק. כל בכירי האוניברסיטה מקפידים לחלק, במקביל, ציונים לכל דיכפין, גם בהקשרים כלכליים, אך מתעלמים מאי-הסדרים לכאורה אצלם בבית.

יועצת התקשורת של פרופ' קרמניצר כינתה את המאמר "מרושע", "פוגעני", "ציני" ו"זריית חול בעיני ציבור הקוראים של 'גלובס'". היא הוסיפה כי תבדוק אם פרופ' קרמניצר ירצה להגיב להכפשה האישית, ובמידה וכן - מן הראוי שנפרסם זאת בטור הבא.

המתנו שבוע, המתנו שבועיים. מאמר התגובה לא הגיע.

אנחנו חושבים שהוא לעולם לא יגיע. פרופ' קרמניצר הוא אחד מאלו שמקבלים מהאוניברסיטה העברית פנסיה תקציבית מוגזמת, שחלקה, על פי האוצר, היא בניגוד לחוק. והוא לא היחיד. יש עוד כמה וכמה פרופסורים מוכרים, במיוחד בתחום הכלכלי, שקולם הצלול והברור, שנשמע לא אחת בסוגיות כלכליות בוערות, שלא מסוגלים להוציא הגה על הנושא השערורייתי של פנסיה תקציבית. הנה רשימה קצרה ובהחלט לא מייצגת: פרופ' אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל האוצר; פרופ' יוסי זעירא; פרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר יו"ר המועצה הכלכלית, פרופ' דוד לבהרי, פרופ' שאול לאך (בעלה של נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג) ופרופ' מישל סטרבצ'ינסקי.

נשמח מאוד לקבל לפחות מאחד מהם התייחסות לעבריינות לכאורה של האוניברסיטה העברית, עבריינות שמתבטאת בעודפי כספים בכיסיהם.

2. סוגיית הפנסיה התקציבית, וזאת אמרנו כבר בעבר, מצליחה להפתיע אותנו בכל פעם מחדש. וכל פעם לרעה. בכל פעם אנחנו מגלים כי ארגונים מסוימים, בין אם הם ציבוריים לחלוטין ובין אם נתמכים ציבורית, כמו האוניברסיטה העברית, פשוט הצליחו לארגן לעצמם תנאים חריגים, מעבר למה שהיה מקובל בסקטור הציבורי: קצב צבירה מואץ בתחילת העבודה, מענקים שונים ומשונים ("מענק שנים עודפות"), פרישה מוקדמת עם פנסיה נדיבה ועוד. תוצאה בולטת מאוד של התנאים החריגים הללו היא "סידורי" הפנסיה לפני פרישה, במטרה אחת בלבד: להקפיץ את היקפי הקצבאות. מעלים פתאום בדרגה ובתואר או משתמשים בכל טריק אחר כדי לזכות את הפורש בעוד תוספת לפנסיה.

הסדרי הפנסיה התקציבית בצבא עלו ויעלו לכותרות בכל פעם שעולה לדיון תקציב הביטחון, אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו כותבים זאת: ההתמקדות באנשי הקבע (חלקה אמנם בצדק) עושה לכל העניין של הפנסיה התקציבית עוול גדול מאוד. זה לא פלא שבעלי אינטרסים, לכאורה עיתונאים בתחפושת, אבל מסיתים בכל רמ"ח אבריהם, מעדיפים להסיט את האש לעבר אנשי הקבע ולהסית נגדם (ובמקביל, כמובן, מגיעה הצביעות: הם אלו שקופצים ומדברים על הסתה של אחרים).

אין פלא שנושא האוניברסיטה העברית כמעט שאינו קופץ בכל מיני תוכניות רדיו שמשרתות את האליטות, שמראיינות בנחת את חברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית. אין פלא שהתנאים החריגים של הפנסיה התקציבית במערכת המשפט כמעט שלא עולים לדיון ציבורי. מי שעולה לדיון זה הצבא, ושוב הצבא, ושוב הצבא, אף שהוא מהווה שליש בקושי מההיקף הכולל הפנסיה התקציבית במשק הישראלי, הכולל, כאמור, לא רק גופים ציבוריים טהורים, אלא גופים נתמכים בתקציב המדינה, חברות ממשלתיות וגם חברות פרטיות, לפחות כיום.

3. הנה שאלה: איפה אפשר לפרוש בגיל 55 ולקבל "פנסיית גישור", מושג המבטא קבלת פנסיה מגיל הפרישה, עוד לפני גיל הפרישה הרשמי (67 לגברים, 62 לנשים)? התשובה, ודאי תגידו, היא כמובן בצבא ובמערכת הביטחון כולה, הכוללת את המשטרה, השב"ס, השב"כ והמוסד.

במאבק על תקציב הביטחון האחרון כיכבה "פנסיית הגישור" בעיתונות הכלכלית ולא בכדי, זו הרי הטבה שאפשר רק לחלום עליה בימינו. אז זהו, שלא רק. "גלובס" חשף בעבר שגם בכירי הסקטור הממשלתי, מנכ"לים ובכירים נוספים, כולל חברי כנסת וממשלה, רשאים לכך אם "נכנסו" לתחולת הפנסיה התקציבית שעברה מן העולם בתחילת שנות ה-2000.

ויש עוד ארגון שיש לו "פנסיית גישור" וכמובן פנסיה תקציבית, ואיתו נעשה היום היכרות: בנק לאומי. כן, הבנק הוותיק מזכיר מאוד את ההתנהלות של האוניברסיטה העברית: הסדרים מיוחדים שנתפרו לפני עשרות שנים למיטיבי לכת וליודעי דבר, שמאוחר יותר התגלגלו לפתחם של משלם המסים, או במקרה של בנק לאומי, לפתחם של העובדים הצעירים יותר.

בעמוד 3, תוכלו למצוא את כל תנאי העובדים בפנסיה תקציבית וגם בדור ב' שזכה רק לפנסיה צוברת. על גבו של הבנק יש תיק כבד מאוד, של כ-16 מיליארד שקל, בגלל הפנסיה התקציבית, שכוללת קרוב ל-7,000 עובדים. לא המצאנו שום פרט, הכול כתוב בדוחות הכספיים השנתיים של הבנק ובדוח האקטואר הנלווה אליו, שאיש לא טרח כנראה להציץ בו, לבד מרואי החשבון של הבנק ומנהליו.

התנאים, ללא ספק, מעוררי קנאה: קצב צבירה מואץ של הפנסיה, מענקי שנים עודפות נדיבים, מלגה ממוצעת לכל ילד ללימודים אקדמיים בהיקף של כ-50 אלף שקל ועוד ועוד. שוטטו בעיניכם לעבר התנאים - לצעירים שבינינו זה עשוי להיות שיטוט מתסכל מאוד.

ולדובדבן שבקצפת: "פנסיית גישור". כן, המונח הזה מופיע בדוח האקטואר של בנק לאומי שחור על גבי לבן, בדיוק כמו בצבא. מתבררים שני דברים: לבנק יש רשות להוציא עובד בפרישה מוקדמת ולשלם לו פנסיית גישור. לבכירים בין העובדים, למשל סמנכ"לים, עוזרים בכירים למנכ"ל ועוזרי מנכ"ל, יש פנסיית גישור במקרה של פיטורים (כמובן, פיטורים הם מונח נזיל במקרה הזה. אתה יכול לעזוב ולהיחשב מפוטר כדי לקבל את התנאים הללו). בפועל, ישנה בהחלט אפשרות לפרוש מבנק לאומי בגיל 55 (ואף לפני כן), להגיע כבר בגיל הזה ל-70% צבירה, ולקבל במשך 12 שנה הבאות, עד לגיל הפרישה הרשמי, פנסיית גישור, קצבה שמנמנה, בדיוק כמו בצבא, בשינוי אחד. על הצבא כותבים בלי סוף, על בנק לאומי, הסקטור הממשלתי והאוניברסיטה העברית - כמעט לא כותבים. עוד שיעור בהסתה ובצביעות.

4. העובדה שבנק לאומי הוא הבנק היחיד שבו הונהגו הסדרים של הפנסיה התקציבית רק הופכת שם את מלאכת ההתייעלות לקשה שבעתיים בהשוואה לבנקים אחרים ובמיוחד לבנק הגדול השני בישראל - בנק הפועלים. זה כמובן אתגר הרבה יותר קשה להנהלה הנוכחית, בראשות רקפת רוסק-עמינח. לכן אנחנו רואים הסדרים עם העובדים שממירים חלק מהזכויות הפנסיוניות למניות, או הסדרים לפרישה מוקדמת, והכול כדי להתמודד, או לפחות לנסות להתמודד, עם התיק הכבד הזה.

דבר אחד בטוח אפשר לומר: ההתייעלות הזאת לא תגיע לצרכן. היא בעיקר נועדה "לנקות" את ה"לכלוך" של הסדרים מנופחים בפנסיה התקציבית.

eli@globes.co.il

תגובות:

תגובה 1

קראתי בעיון את כתבתך, ואני מעריך את תובנותיך הכלכליות. למען הגילוי הנאות, גם אני מהנהנים מפנסיה תקציבית (מהאוניברסיטה העברית בירושלים), אבל בראייתי הכלכלית אני מתנגד, מאז ומתמיד, להסכמי תגמול הכוללים פנסיות תקציביות. לא כאן המקום להרחיב על נימוקיי כנגד הסכמי עבודה כאלה, אך לעניות דעתי יש לכבד הסכמי עבר הכוללים מרכיבי פנסיה תקציבית. תהיה זו שגיאה וחוסר צדק לפגוע בזכאים לפנסיות התקציביות. פגיעה בזכאים היא הפרת חוזה בין המעסיק לעובד.

ראוי לציין שבמקרים רבים בעבר היו ניסיונות לגייס לשורות אוניברסיטאות המחקר בארץ חוקרים ישראלים שהיה להם או שהוצע להם מינוי באוניברסיטאות הטובות בעולם (למשל באוניברסיטאות האיי וי ליג בארה"ב). שכרם בחו"ל היה כזה שלא הצריך דאגה לרווחתם הכלכלית. בארץ השכר היה נמוך באופן משמעותי, ובין גורמי השכנוע היה גם היתרון של הפנסיה התקציבית. היוון הפנסיה התקציבית לתשלומים בזמן ההעסקה מצמצם את הפער בשכר. פגיעה בתנאי הפנסיה התקציבית תהיה ללא ספק הפרת חוזה עם העובדים שהצטרפו לשורות האוניברסיטאות בתקופה שבה הייתה הפנסיה הזאת אחד ממרכיבי התגמול.

כמו כן, להפרות חוזים יש השלכות רוחביות שליליות על הכלכלה הישראלית. אני שומע שוב ושוב ממשקיעים (זרים) פוטנציאליים כי הם נמנעים מהשקעה במשק הישראלי לאור אי היציבות הרגולטורית והחקיקתית בישראל. יתר על כן, אני שומע ממשקיעים (זרים וישראלים) המושקעים במשק הישראלי על רצונם "לצאת" מהשקעות בארץ. כמובן שלשינוי תנאי הפנסיה התקציבית לזכאים אין נגיעה ישירה למשקיעים אלו, אך תהיה לכך תרומה לראיית החוזים בארץ כזמניים בלבד.

אסיים בתובנה שנגזרת מציוריו של אשר. בציורים רבים שלו רואים שביל עולה אך סיומו מגיע בנקודה הנמוכה יותר מנקודת ההתחלה. כך גם לגבי שינויי החוקים והפרת ההסכמים הרווחת לאחרונה, לצערי, בארץ. ייתכן שכל שינוי בודד בחוק או הפרה בודדת של הסכם נראים כמשפרי הרווחה הכלכלית, אך במצטבר הם מפחיתים את הרווחה הכלכלית בישראל.

בכבוד רב,

פרופסור אלמוני

תגובה 2

אינני מומחה לכלכלה ולא בקיא ברזי הסכמי הפנסיה. אני פרופסור באוניברסיטה העברית בתחום המיקרוביולוגיה שעובד קשה מאוד כל ימי חיי כדי לשמר את המצוינות המדעית של מדינת ישראל בתחום זה.

להלן כמה עובדות שכדאי שתהיה בקיא בהם. הפנסיה התקציבית נכפתה על האוניברסיטה העברית אחרי מלחמת ששת הימים. האוצר דרש מהאוניברסיטה להשתמש בקרנות הפנסיה הצוברת שלה כדי לבנות את קמפוס הר הצופים תוך כדי הבטחה שעבור כל שקל שנלקח יינתן שקל מתקציבו (כמובן שלא עמד בזה) וכך עברה האוניברסיטה מפנסיה צוברת לפנסיה התקציבית. הסכם הפנסיה נחתם על ידי האוצר והממונים הקודמים שלו.

אכן הפנסיה תקציבית היא מעמסה על תפקוד האוניברסיטה והופסקה ביוזמתה לפני כ-16 שנה וכיום קיימת פנסיה צוברת.

כדאי מאוד להפנים את העובדות הללו לפני שמשמיצים את "האליטות". סך הכול סגל האוניברסיטה הצטמצם באופן ניכר וקשה לאייש את התקנים הקיימים כי הדרישות למצוינות הן גבוהות ביותר. לא בכדי האוניברסיטה העברית מדורגת במקום 67 בדירוג האוניברסיטאות הטובות בעולם, וזה בכלל לא טריוויאלי. בלי מצוינות מדעית בתחומים השונים (מדעי המחשב, רפואה, מתמטיקה, פיזיקה, הנדסה, מדעי החיים ואחרים) לא תהיה פנסיה לאף אחד במדינה הזאת ברבות הימים.

אז לפני שמשמיצים, כדאי לפחות לספר בצורה אמינה את סיפור הפנסיה של האוניברסיטה העברית.

עמנואל הנסקי

 לאומי / איור: גיל ג'יבלי

 תיק הפנסיה התקציבית בבנק לאומי