בונים על האטה

רק עוד טיפה סבלנות: "יש האטה במשק", הרגיע בשבוע שעבר שר השיכון יואב גלנט את השומעים בוועידת הסטודנטים, "והיא כבר תוביל לצינון השוק ולירידה במחירי הדיור".

מה שלא עשו המסים שנוספו על המשקיעים (הגדלת מס הרכישה, ביטול הפטור ממס שבח), תוספת הדירות שיוצאות בכל שנה ממערכת התכנון (אישור של 100 אלף דירות אשתקד), מכרזי מחיר למשתכן, מחיר מטרה, הוותמ"ל, הוצאת המשרדים מתוך דירות המגורים, התמריצים למימוש קרקעות פרטיות וכו', תעשה האטה אחת קטנה.

ולא מדובר בחזון רחוק: רק לאחרונה פורסם שכלכלת ישראל צמחה ברבעון הראשון של 2016 בשיעור מתון ביותר של 0.8% (במונחים שנתיים). משיעורי צמיחה מרשימים של 5%-5.5% בתחילת העשור, ירד קצב הצמיחה בישראל ל-2.5% בלבד בשנים 2014-2015, והמגמה כאמור לא מפסיקה.

וכשהאטה תהיה מציאות של ממש - ואיתה תבוא גם ירידה במחירי הדירות, נבין שלא מדובר בעסקת חבילה כל כך נוחה ונעימה. שאם רע לכלכלה, אז כנראה רע לכולם. בשנים 2000-2001 מחירי הדירות בישראל ירדו ריאלית ב-11% (8.5% נומינלית, 10% דולרית). ובכל זאת, הישראלים הלכו עם הראש באדמה (ומחירי הדירות המשיכו לרדת עד סוף 2007).

האטה כלכלית, שתגרור למשל פיטורי עובדים במעגלים שילכו ויתרחבו, גרועה אפילו יותר ממשבר הדיור. עדיף ללכת לעבודה כשעל הגב רובצת משכנתא אימתנית של מיליון שקל, מאשר לסחוב משכנתא של חצי מיליון שקל במקום עבודה מתנדנד, כשכלל לא בטוח שיהיה מאיפה להחזיר את ההלוואה הצנועה. ונסו גם לקחת משכנתא כשההאטה הופכת למציאות קבועה וכשאי הוודאות היא כל כך גדולה.

מי שמבין את כל זה הוא כמובן משה כחלון. למרות שהטיפול במשבר הדיור הוא הקלף הכי חזק של שר האוצר, הוא כלל לא חושב לזרום עם סימני ההאטה ועם ההבטחה שהם יובילו לשינוי המגמה בנדל"ן (ביחסים המעורערים משהו בינו לבין השר גלנט, לא בטוח שזה האחרון לא עשה לו בכוונה כשהפך את ההאטה לתקווה הגדולה של משבר הנדל"ן).

מה שכן, האטה במשק וירידת מחירים מצוינות לחגיגות השמחה לאיד. סוף כל סוף, מי שנדפק הם בעיקר אלה שכן קנו דירה, ודאי אלה שעשו זאת ברגע האחרון (ותקועים עם חוב ענק, עם מחירים יורדים ועם ביקוש חלש). ובישראל 2016, כשהפערים בינינו רק הולכים וגדלים (ואין חלוקה מעמדית יותר מובהקת מאשר אלה שיש להם דירה מול אלה שאין להם אפילו דירה אחת), אולי גם זו נחמה.