פלוג ובר ניצחו

1.

כמו שזה נראה היום: קרנית פלוג וחדווה בר הרוויחו כמה ציפורים ביד - בעוד משה כחלון ודרור שטרום נאלצים להסתפק בציפורי השיר הצבעוניות שנשארות על העץ. בינתיים. עוד כמה שנים.

במילים אחרות: ראשי בנק ישראל ניצחו בגדול בשמירה על מטרות היום והשעה שלהם, שימור השליטה, הכוח הבנקאי והישרדות התיאוריה (המעוותת משהו) שתחרות באה על חשבון יציבות - בעוד הכוחות המייצגים את המהפכה, את השאיפה המתמשכת והמתסכלת לתחרות, המיוצגים עכשיו על ידי כחלון, הרוויחו את התשתית, את התקווה, את העתיד, את האופטימיות.

2.

לזכותו של משה כחלון ייאמר שהוא יודע היטב שגם אם הממשלה הזו תחזיק את מלוא ימיה, עוד שלוש שנים, הרי פירות התחרות עדיין לא ייראו במחוזותינו והוא לא יוכל להציג אותם בנאומי הבחירות העתידיים שלו (בהנחה שהאמירות של כחלון, לפיהן הוא מתכוון למצות את חייו הפוליטיים בתפקיד שר אוצר, ישתנו עם השנים).

מה שכן: מהלכי היישום הקשים ורבי-התהפוכות הצפויים בשנים הבאות למימוש האופטימיות תלויים רק בו - גם מימוש ההסכמות שדווחו היום לממשלה, גם הקמת מאגר המידע על פי חוק נתוני אשראי שייקח לו לפחות עוד שלוש שנים, גם ביטוח פיקדונות שאיכשהו לא ממש מתקדם למרות שכולם בעד. הכול תלוי אך ורק בו כשר אוצר. זו תהיה מלחמת התשה, מתחת לפני השטח, כמה שיותר רחוק מתודעת הציבור, גם מול הכוח המונופוליסטי של דואופול פועלים-לאומי והרבים המתפרנסים יפה ממנו וגם מול המזג המנומנם והחששן של בנק ישראל, המעדיף תמיד את המוכר והידוע .

3.

רפורמת התחרות הבנקאית לצרכן עומדת על כמה עמודים, בבסיסם בניית תחרות במערכת הבנקאית מתוך שלושה גורמים חדשים: חברות כרטיסי האשראי שיופרדו יימכרו ויירכשו על ידי גורמים לא בנקאיים, בנקים חדשים שיוקמו והגופים המוסדיים הקיימים. זאת, בנוסף לבניית תחרות בתוך המערכת הקיימת, באמצעות בנקים קטנים ו"רעבים" כמו איגוד, ירושלים, הבינלאומי, וגם הבינוניים, מה שמהווה את הבסיס הרעיוני להפרדה בין הדואופול לכל השאר.

שאלת השאלות: האם ההמלצות שהוגשו היום לממשלה, אחרי שגובשו בהסכמה בין האוצר לבנק ישראל, יביאו את הציפיות המיוחלות? התשובה היא: לא. בינתיים לא.

כדי שהמטרות יתממשו צריך להסיר את כל החסמים כולם. את כולם. אם בנק ישראל "ויתר" על הון עצמי ראשוני של 100 מיליון דולר לבנק חדש ו"מוכן להסתפק", בהון עצמי של חצי, שליש או חמישית מזה - לא באמת משנה. גם הורדת דרישות הלימות ההון מבנק חדש לא באמת תשנה את התמונה הבנקאית, בטח לא ה"צ'ופר" החברתי לכאורה של הפחתה דרמטית בדרישות ההון מאגודות אשראי.

4.

עתיד התחרות תלוי במימוש של שלושה עניינים אחרים: מאגר מידע ישים לנתוני דירוג אשראי לכל אזרח, ביטוח פיקדונות והקמת מערכות מידע שיתוחזקו על ידי המדינה לפחות בשנים הראשונות. בלי מימוש שלושת אלה - הכל פטפוטים שנועדו לגמור את הקדנציות בשלום וללכת לעשות לביתנו.

בלא יישום השילוש הזה לא ייכנסו מערכות בנקאיות חדשות, ואם ייכנסו לא יגדלו, לא יתפתחו ובטח לא יביאו תחרות למגזר הצרכני, המורכב ממשקי בית ועסקים קטנים.

כי כשההון העצמי קטן - בלתי אפשרי לתת אשראי גדול, אפילו אם פוחתת משמעותית דרישת הלימות ההון. כמה אשראי כבר אפשר לתת עם הון של כמה עשרות מיליוני שקלים כשמולך בנקים חזקים ופרוסים עם הרבה מאות מיליארדים של אפשרויות? וכשאין דירוג אשראי אישי, כאשר השליטה על המידע כולו שמורה בידי אחרים, בעיקר בידי הדואופול, גם אי אפשר לתת אשראי במחיר תחרותי - בלי לסכן את הבנק החדש. אבל על מאגר מידע ודירוג אשראי גם חיובי מדברים כבר שנים - ואולי-אולי יהיה בעוד שלוש שנים.

כי כמה פיקדונות כבר יכול בנק חדש וקטן, זעיר ומתחיל לקבל? בלי ביטוח פיקדונות, אנשים לא ישימו כספם בבנק הזה, גם אם הריבית שתוצע על הפיקדון תהיה הרבה יותר טובה. אז גם על ביטוח פיקדונות מדברים כבר 30 שנה. מדברים-מדברים - גם ועדת שטרום ממליצה, ובנק ישראל והאוצר מתדיינים/ מתווכחים ביניהם - רק שבינתיים אין.

עוד עניין לא פחות קריטי: אז ההון העצמי הנדרש נמוך, יופי, אבל מה עם העלות הדרמטית והמתסכלת של הקמת מערכות המידע של הבנק, התאגיד החדש והקטן עדיין? "לרכוב" על מערכות המידע של הגדולים - לא רוצים, ובצדק. מניסיון עלות ההקמה של כמה מהבנקים הנוכחיים אפשר להעריך שמחיר הקמת מערכת מידע חדשה ואמינה - תעלה הרבה יותר מההון העצמי החדש הנדרש, שלא לדבר על דרך החתחתים הממושכת הצפויה.

המדינה אמרה בשלב מסוים שהיא תהיה זו שתקים מערכת מידע, בסוג של BOT. דיברו על קשר עם קונצרן TATA ההודי הענק, שמחזיק תוכנת מדף מבוקשת. כדי לממש את התנאי הבסיסי הזה צריך יכולת ביצוע. קביעת תנאים, פרסום מכרז, חתימה על התקשרות ופיקוח על הזמן והאיכות. אף אחד עוד לא התחיל את התהליך הזה.

בקיצור: רק כאשר מאגר המידע, שבנק ישראל לקח עליו בעלות, יהיה זמין, רק אחרי שיהיה ביטוח הפיקדונות ותהיה מערכת מידע מתפקדת - אפשר יהיה להתחיל לדבר על בנקאות תחרותית. קרנית פלוג כבר לא תהיה אז הנגידה, חדווה בר תהיה בשלהי כהונתה, הממשלה, נתניהו וכחלון - מי יודע. לכן מבחן המנהיגות של כחלון את נתניהו הוא מבחן יישום הדרך - לא מבחן ההחלטה בממשלה, אפילו לא מבחן החקיקה שבטח תהיה מתישה וממושכת, אלא יישום השלבים. זה לצד זה. ביטוח פיקדונות, מערכות מידע ומאגר מידע - ביחד.

5.

הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים. ההמלצות מחייבות את הפועלים ולאומי אבל לא את דיסקונט. הוצאת דיסקונט מהדרישה המקורית של ועדת שטרום נכונה, גם בהיות דיסקונט בנק בהחלט לא גדול. השארת כאל בידי דיסקונט (75%) והבינלאומי (25%) מרחיבה את אופציית התחרות והמקורות. עם זאת דווקא בזמן הזה, כשהפועלים ולאומי נפרדים מחברות כרטיסי האשראי שלהם, ונשאר רק בנק אחד שיש לו שליטה בחברה משלו, מחריפה הבעיה של אפשרות לניגוד עניינים. במערכת שהיא גם בנק וגם חברת כרטיסי אשראי - שיקולי העדיפות של ההנהלה היא טובת הבנק, מה שפוגם ברעיון שחברות כרטיסי האשראי יהוו גורם תחרותי לבנקים. לכן עולה דרישה שדיסקונט יכניס שותף שלישי לבעלות על כאל. אפשר שזה יהיה משקיע פיננסי, גוף מוסדי, שייכנס בהשקעה הונית ויגדיל את הון החברה, אבל עדיפות להנפקת מניות כאל בבורסה, על חשבון חלקו של דיסקונט. הפיכת כאל לחברה ציבורית נותנת עוד כמה דברים נוספים וחשובים: שקיפות, דיווחים, אחריות דירקטורים חשופה לביקורת ציבורית.

6.

עוד משהו שחסר: רגולציה שמבחינה באופן חד משמעי בין הדואופול לבין השאר. בין פועלים-לאומי לכל הבנקים האחרים שישנם או שיוקמו, מתי שיוקמו. מדובר בהעדפה ברורה לחיזוק הבנקים האחרים, למשל באפשרות לשווק ביטוח - מה שיביא לתחרות גם מול חברות הביטוח ששולטות בזה וגם בחיזוק הכוח מול שני הגדולים.

7.

כל זה - עניין של ביצוע רב-שנתי שחייבים להתחיל אותו מחר. וכל זה - ביד של כחלון, בתמיכת נתניהו.