תורת הקבוצות

א. כגבר סטרייט יהודי חילוני אשכנזי תל אביבי לא הכי שמאלני נשוי עם ילדים שאוכל הכול לא אלרגי לשום דבר לא עושה טריאתלון ונולד בפתח תקווה, אני חושש שאין לי הרבה מה להציע בתחום המיוחדות לשיח הזהויות הישראלי. אם שיח הזהויות היה רחוב ראשי, אני הייתי סניף של קופיקס.

באמתחתי רק דבר אחד, לא מיוחד במיוחד, שבכל זאת קצת מייחד אותי - או כמו שאומרים היום הצעירים בפקולטות, נותן לי מקום: אני דתל"ש. קצת מעפן, נכון, אבל זה הקלף היחיד שיש לי. ואפילו הוא לא אס. כולה אחד שיצא מהציונות הדתית והוריד כיפה סרוגה, אפילו לא חרדי לשעבר - אלה ממש שברו לנו את השוק. בכל מקרה, זה מה יש.

ובכל זאת, ככזה לא יכולתי שלא לשים לב לקמפיין החדש שמופנה ישירות לאנשים כמוני: "דתל"שים", מכריזה המודעה למיזם נדל"ני חדש, "אם כבר אתם בדרך לגיהינום, למה שלא תגורו בינתיים בגן עדן?". מדובר בתשעים יחידות דיור (850 אלף עד מיליון וחצי שקלים) בפאתי ההתנחלות החביבה מבוא דותן שבצפון השומרון - ממש באמצע הדרך בין ג'נין לבאקה אל גרבייה, למרות שהמשווקים מעדיפים משום מה לציין דווקא את העובדה שהיא 14 דקות מכביש 6.

המיזם זכה להתעניינות תקשורתית מסוימת ותפס גם את עיניי; אחרי הכול, אני חושב שזו הפעם הראשונה שעברי הדתי זיכה אותי בכניסה למועדון היוקרתי של קהל יעד כלשהו, מה שהציף אותי בהתרגשות. לבי אף איים לגלוש כשגיליתי שלשכונה המיועדת קוראים על שמי בעודי בחיי - נווה דרור. שם לא רע בכלל לשכונה, אף על פי שעכשיו נפתח לי התיאבון ואני קצת נעלב שזו לא רמת דרור או פסגת דרור. הייתי מסתפק אפילו בחוות דרור - יש לזה צליל טוב וארומה של מערב פרוע. השם נווה דרור משדר יותר מדי ניחוח של רמת גן.

ב. אני די אוהב להיות דתל"ש בסך הכול ולמרות שלא יפה להכליל, אני מאוד אוהב דתל"שים. בחיי. הם אחיותיי ואחיי. יש לנו קוד, חוויות משותפות וקרבה מיידית. אני מזהה אותם די בקלות. כמו לחברות ולחברים הלהט"בים, לנו יש את המקבילה לתכונה המכונה Gay-dar, כלומר יכולת אינטואיטיבית לזהות להט"בים אחרים. קשה להגדיר מהו הדבר שאני רואה ושרואים אצלי, אבל הוא שם, ממש טיפה מתחת לפני השטח, ממתין בחוסר סבלנות לסימן שלו לעלות. ממש אפשר לראות את זה בעיניים שלהם. כשאתה עם דתל"ש בחדר, תמיד יהיה לך על מה לדבר.

ככזה, וכמו כל דתל"ש שמכבד את עצמו וראה את המודעה, מיד הבנתי שהיא לא נוסחה על-ידי דתל"ש אלא על-ידי דתי. זה כל-כך ברור רק מלקרוא את לשון המודעה: "אם כבר אתם בדרך לגיהינום, למה שלא תגורו בינתיים בגן עדן?".

עזבו את הוויכוח התיאולוגי אם יש בכלל גיהינום ביהדות או גן עדן עלי אדמות - ברור שרק דתי יכול להתייחס ככה לדתל"שים. מין תערובת שמתנשאת על אלה, האבודים, שעשו את הטעות, שנטשו, שלא מבינים מה טוב להם, שמה כבר מחכה להם - אתה הרי יודע שתגיע לגיהינום - לבין סוג של תקווה סמויה. כשדתי מדבר לדתל"ש תמיד יש קריצה: אולי יש עוד סיכוי, הא? הרי אתה לא באמת חילוני, נכון? אנחנו הרי יודעים שאין שם כלום. כשהדתי מדבר אל הדתל"ש זה תמיד בתוספת של "איתך עוד אפשר לדבר", אתה לפחות מבין משהו. זה לא אבוד לגמרי. בוא, נבנה לך שכונה, שלא תברח רחוק מדי.

חילוני מלידה בחיים לא היה מדבר ככה. חילוני בכלל לא היה חושב על שכונה לדתל"שים. התודעה של הבחירה החופשית מוטמעת במחשבה החילונית. בחרת, לך עם זה. למה אתה צריך שיבנו לך שכונה?

אז זו הסיבה הראשונה שבגללה לא הייתי הולך לגור בשכונה הזאת: דתיים חשבו עליה! זו מזימה!

ג. בחיים לא הייתי עובר לגור בשכונה של דתלש"ים בלבד, ויש לי עוד טעמים. ראשית, הטיעון האידיאולוגי: כל הקונספט של קהילות מרתיע אותי. לגור עם אנשים כמוך זו הסתגרות ועוד שלב באטומיזציה של החברה. אלא אם כן מדובר בוויסקי טוב, אני תמיד בעד ערבוב. בעיניי, אין סיוט גדול יותר מלחיות בבית שכולו מראות (לא שכל הדתל"שים הם אותו הדבר, חלילה, ועל כך בהמשך). מה הטעם בלחיות עם אנשים כמוך, בנאדם? מה, אתה לא מספיק לעצמך?

שנית, הבחינה המעשית: אני לא ממש מבין מה העניין בדיוק במיזם הזה. קראתי ש"הפרויקט החדש אמור לענות על הצרכים של אותם זוגות שעד עתה לא הצליחו למצוא יישוב שיוכל יהיה לקלוט אותם" - מה שמעלה את השאלה המתבקשת: מהם הצרכים של הדתל"ש - בית כנסת לא ללכת אליו? חשמל בשבת? הרי את כל צורכי הדתל"שיות שלו הוא מילא בעצם הפיכתו לאחד כזה. הרי כמעט בכל מקום בארץ יש בית כנסת שאתה יכול לא ללכת אליו, מה יכול להיות כל-כך מיוחד בבית הכנסת של נווה דרור? אז לא. לא הייתי עובר לשם.

אבל אם להיות כן, אז לא רק בגלל זה. הסיבה האמיתית שבחיים לא תתפסו אותי עובר לגור בשכונה של דתל"שים היא כדלקמן, ודעו לכם שיכול להיות שאני חושף פה את הסוד הכי גדול של הדתל"שים אי פעם.

זה לא בגלל הדתל"שים. הם על הכיפאק, כאמור. זה בגלל החילונים: החילוני מבסוט, באמת מבסוט, כשיש דתל"ש לידו. הביטו במראה: אם אתם חילונים מלידה, תהיו חייבים להודות שזה נכון. תמיד כיף שיש דתל"ש שאפשר לשאול אותו דברים ולהתפלא, כל פעם מחדש, מהמובן מאליו. תמיד כיף שיש דתל"ש בסביבה; אפשר לשאול אותו שאלות הלכתיות, אפשר לבוא אליו בטענות, אפשר לברר איתו את הרגלי האוננות והצניעות בכלל אצל הנוער במגזר ועוד. אין דבר שמצחיק גבר וגורם לו להרגיש טוב עם עצמו כמו החסכים המיניים של גבר אחר.

עניין האהדה לדתל"שים תקף כמובן לגבי גברים, אבל בעיקר לגבי נשים. נשים זה אחרת: הן לא יצחקו עליך, להפך. יש נשים, ולא מעט, שאוהבות דתל"שים. משום מה, זה הקטע שלהן. משונה, נכון? בעיניהן יש בנו משהו רגיש וקצת מבולבל, תמים אבל קצת עתיק, נלהב אבל מאופק. אז אם אתה נער דתי שקורא את זה, חזור בשאלה עכשיו!

לא בדקתי את זה לעומק, אבל נראה לי שגם לדתל"שיות יש קהל אוהדים נאמן.

ד. אז תגידו לי אתם, דתל"שים חביבים - למה לעבור לשכונה שבה כולם דתל"שים ולוותר על היתרון היחיד שהדתל"שיות נותנת לך? מה הקטע בלגור ליד עוד מישהו שיודע למנות את שמות השבטים בבני עקיבא? מה הטעם בלגור בשכנות לאדם שיודע גם הוא כמה מילים בארמית, לעזאזל? למה שתעבור בדעה צלולה לשכונה שאוטומטית מורידה את ערך ההון החברתי שלך? למי יהיה אכפת מעכשיו שאתה זוכר בעל-פה את כל הפטרת בר המצווה שלך ויודע לברבר משהו על ביצה שנולדה בערב חג? את מי תרשים העובדה שלמדת בפנימייה? שאתה עדיין יודע את ברכת המזון בעל-פה? כל מה שהיה לך ילך לאיבוד, בנאדם. תגיד לי אתה, אחי הדתל"ש - שמונה מאות חמישים אלף עד מיליון וחצי שקלים זה המחיר שלך?