האם גרופון תידרש לשלם מע"מ על קופונים שנרכשו ולא מומשו?

האם גרופון תידרש לשלם מע"מ בגובה עשרות מיליוני שקלים לרשות המסים עבור קופונים שנרכשו ולא מומשו? רשות המסים גורסת כי "תמורה שהתקבלה בידי חברה העוסקת בשווק ופרסום, בגין שוברים שלא מומשו, הינה חלק מהתמורה בגין שירותי הפרסום, ולכן חייבת במע"מ".

עם זאת, ברשות לא מפרטים את גובה התשלום הנדרש מגרופון, בנימוק כי "בשל חובת הסודיות בחוקי המס אנו מנועים מלהתייחס לשאלות הנוגעות לחברה כזו או אחרת".

הקונפליקט בין גרופון לרשות המסים נסוב סביב תשלום מע"מ עבור קופונים שנרכשו אבל שלא מומשו. הסוגיה עלתה מיוזמת גרופון. שם מסבירים כי "מדובר בהליך שומה סטנדרטי, לאחר שהחברה פנתה ביוזמתה לרשות המסים בכדי לברר את היבטי המיסוי של קופונים לא ממומשים, בהתבסס על הנהוג בתעשייה בישראל ובעולם".

ומדוע הנושא שנוי במחלוקת מנקודת מבטה של גרופון? כאשר אדם רוכש קופון, הוא משלם כסף תמורתו לגרופון - אלא שהתמורה עוברת לבית העסק רק לאחר מימוש הקופון, ממנה נגזרת העמלה לגרופון, ועל עסקה זו אין עוררין כי יש לשלם מע"מ. אבל כאשר הקופון לא ממומש, גרופון טוענת כי לא בוצעה עסקה, ולא סופקה תמורה - אבל כאן הבעייתיות: מצד אחד, הלקוח הרוכש לא קיבל את השירות או המוצר שרכש; אולם מצד שני, בחלוף הזמן עד אשר הקופון פג - הוא גם לא מקבל חזרה את כספו, ולכן, לתפיסת רשות המסים מדובר בעסקה החייבת במע"מ.

עו"ד ורו"ח ליאור פרובק ממשרד פרובק, יוקל ושות', מסביר: "בעיקרון, כשאין עסקה, אין חבות במע"מ", הוא אומר ומנמק: "אם למשל רכשתי מכונה, והמכונה נגנבה או נשרפה. באה חברת הביטוח ומשלמת לי פיצוי: הפיצוי הזה אינו חייב במע"מ, מאחר שאין פה עסקה. לא היה אקט רצוני של מכירת המכונה. אני מניח שזו גם הטענה של אנשי גרופון, שהם לא מוכרים שוברים שאנשים לא מממשים, אלא זה רק תוצר לוואי לא רצוני של העסק שלהם.

"גרופון מוכרים שוברים שאנשים אמורים לממש בבתי עסק, וכתוצאה מכך גרופון אמורה לקבל עמלה שכמובן חייבת במע"מ. נקודת המוצא, כלומר ההתקשרות של הלקוח עם גרופון, היא על בסיס השימוש בשובר שנרכש: העסקה היא ללכת לארוחה שקניתי, והעובדה שיש בידי שובר שלא ניתן לממש, מבחינת גרופון, זה כנראה תוצר לוואי לא רצוי, אם כי די רווחי.

"אני מניח שמנגד, רשות המסים טוענת כי חלק מהרווחים של גרופון מסתמכים על אי-מימוש שוברים שנרכשו, ומכאן שיש לחייב את החברה במע"מ".

פרובק מחדד כי עבור השובר שנרכש משלמת גרופון מס הכנסה (עבור ההתעשרות מהמכירה כשלעצמה), והוא מסביר בצורה מוחשית: "אם אדם רכש שובר ב-100 שקל, גרופון רושמת את זה כהכנסה שחייבת במס חברות בגובה 25% מהעסקה, כלומר, יישארו בידיה 75 שקל. באפשרות השנייה, שבה גרופון תשלם מע"מ על השובר, היא תשלם מע"מ של כ-15 שקל (חילוץ של 17% מע"מ) מאותם 100 שקל, ומהיתרה תשלם מס חברות, כלומר 25% מתוך 85 שקל - מה שיתיר בידיה סכום של 64 שקל. כלומר, כתוצאה מאי-חיוב הסכום במע"מ, גרופון תרוויח עוד רווח נטו (לאחר מסים) של 11% מכל שובר שלא ימומש". 

פרובק סבור כי גם עיון בהחלטת מיסוי בהסכם 13/11, העוסקת באי-חיוב במע"מ בשל תווי קנייה שלא מומשו, לא יכול לסייע יותר מדי במקרה זה, שכן שם עסקינן ממש בתווי קנייה המהווים "מסמך סחיר" כהגדרתו בחוק מע"מ, ואין ודאות כי הדבר נכון גם לגבי השוברים של גרופון, אם כי הנושא שווה בחינה.