אנליסטים: "הסכם למכירת גז לטורקיה הוא בגדר חלום"

שותפויות הגז הטבעי המעורבות בפרויקט פיתוח שדה הגז "לוויתן" נהנות ממומנטום חיובי לאחרונה. השותפות אבנר , למשל, משלימה היום עלייה של כ-7% בשלושה ימי מסחר, בעוד שאחותה, דלק קידוחים , זינקה קרוב ל-9% בארבעה ימים, וכך גם השותפות רציו . מתחילת מאי רשמו השותפויות הללו עליות של 20%-30% ועם זאת, בסיכום השנה האחרונה, עדיין רושמים המשקיעים בשלוש השותפויות הפסדים של 20%-25%.

הסיבה המרכזית לעליות האחרונות היא ההתקדמות המסתמנת בפרויקט לוויתן לאחר עיכובים ממושכים ולמרות שבג"ץ עדיין לא נתן חותמת סופית למתווה הגז המתוקן, הכולל סעיף יציבות מרוכך. הבוקר עידכנו השותפויות כי הן מתכננות להשקיע כ-120 מיליון דולר בתוכנית ההנדסית של פיתוח המאגר והן מקיימות לצורך זה מו"מ עם מספר גורמים לייצוא הגז. השותפויות גם ממשיכות לקיים מו"מ עם לקוחות פוטנציאלים, הן במשק המקומי והן מעבר לים, לחתימת הסכמים לאספקת גז ממאגר לוויתן.

רוח גבית נוספת לשותפויות הגיעה אתמול בעקבות דיווח לפיו ישראל וטורקיה עשויות לחתום על הסכם פיוס כבר בשבוע הבא. טורקיה נחשבת לאחד מיעדי היצוא הפוטנציאלים של "לוויתן" באיזור, לצד ירדן, מצרים ואולי גם יוון, ולכן המשקיעים הגיבו בחיוב לדיווחים.

נזכיר כי ההחזקות במאגר לוויתן מתחלקות בין המפעילה האמריקאית, חברת נובל אנרג'י (39.7%) אבנר ודלק קידוחים שבשליטת קבוצת דלק (22.7% כ"א) ורציו של משפחות לנדאו ורוטלוי (15%).

אנליסטים: לא להתלהב מטורקיה, להתמקד בהסכמים מול ירדן והחברה לישראל

גל רייטר, אנליסטית בירושלים ברוקראז', מציינת כי הצורך של טורקיה בגיוון מקורות אספקת אנרגיה, והיכולת של ישראל לספק כמויות משמעותיות של גז טבעי מלוויתן היוו שיקול משמעותי בהתקדמות תהליך הפיוס בין המדינות לאחר "ברוגז" שנמשך כבר 6 שנים מאז משט המרמרה. עם זאת, "חשוב להדגיש כי הדרך לאספקת גז לטורקיה עלולה לקחת זמן ותלויה בין היתר בהשפעות גיאופוליטיות אזוריות".

לדעתה, התפתחות עם טורקיה היא חיובית אך התפתחות חיובית יותר תהיה התקדמות באבני הדרך המרכזיות - חתימה על שני הסכמים חשובים בטווח הקצר, מול החברה לישראל ומול ירדן. "אם ייחתמו שני ההסכמים הללו, יתקבל מימון לפיתוח המאגר ומיד לאחר מכן קבלת החלטת השקעה סופית במאגר על פי לוחות הזמנים שהוגדרו על ידי השותפויות".

עוז לוי, סמנכ"ל מימון ומחקר באיפקס קפיטל מרקטס, אומר כי המרחק בין פיוס עם הטורקים לחוזה התקשרות מחייב של גז טבעי בין המדינות הוא עצום, אבל המשקיעים נוטים לתדלק ציפיות בנושא ואחריהן מגיעות בדרך כלל האכזבות.

"הנקודה המשמעותית ביותר בקיומו של הסכם גז בין מדינות הינה סביבה גיאופוליטית תומכת. לכן, למרות הניסיונות לנרמל מחדש את היחסים עם הטורקים והיתרון הכלכלי הרב הגלום בו לשני הצדדים, הסכם התקשרות מחייב עימם הינו בגדר חלום. זאת, במיוחד לאור העובדה שרוסיה תפעל למנוע בכל דרך שתמצא לנכון כניסה של צינור הולכה לאירופה".

כידוע טורקיה ניסתה לייבא גז גם מצפון עיראק והיא חפצה מאוד לגוון את מקורות הגז שלה ולהוריד את התלות שלה ברוסים, אולם מעורבותה הפעילה של רוסיה בסוריה מונעת זאת. "רוסיה יודעת לשמור בקנאות על המעמד המונופוליסטי שלה כספקית גז באירופה, ולהערכתנו היא תמשיך לשמור על הנכס האסטרטגי הזה בקנאות האופיינית לה. הסכם ההתקשרות הסביר ביותר הינו מול ירדן, אולם פוטנציאל הביקוש השנתי המלא בממלכה השכנה הינו כ-3 BCM, בלבד".

"הייתי ממליץ לחברות הגז לעשות חשיבה מחדש ולהבין שהביקוש המהותי נמצא בהסבתן של תחנות הכח הפחמיות המזהמות של חברת חשמל ובתחבורה הציבורית בישראל ולא בהסכמי התקשרות מעבר לים אשר תלויים על בלימה", אומר לוי.