טריקי ביבי

בטוח שיש עוד מדינות בהן ראש הממשלה עוסק בייצור טריקים לעקיפת החוק. אבל אלה לא מדינות שבן מתקיים המשטר הדמוקרטי. אצלנו, המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, כפי שאומר וחוזר ואומר ראש הממשלה, אצלנו אותו ראש הממשלה עושה זאת. יש לו מועמד לראש מערך ההסברה של המדינה - רן ברץ. אבל החוק דורש כי לתפקיד זה ייערך מכרז.

אבל למועמד של נתניהו אין סיכוי לעבור את המכרז בגלל אישיותו, שבאה לביטוי בדברי הנאצה דביליים שפרסם בפייסבוק על נשיא המדינה ושאר אנשי ציבור.

למה ביבי בכלל רוצה לידו אנשים כאלה, זו שאלה חשובה אבל לדיון אחר. אבל הוא רוצה. מה הוא עושה? מחליט למנות את אותו ברץ המתלהם ליועץ עם כל הסמכויות של ראש מערך ההסברה. יועץ לא צריך מכרז.

וכך לקח ביבי את החוק וכופף אותו, עד שלא נודע כי יש חוק כזה. ככה ייעשה לעם שציבור גדול בתוכו מאפשר לראש הממשלה לעשות ככל העולה על רוחו.

המפכ"ל יפרסם ויבדוק

לא טוב מה שקורה במשטרה. פרשה אחת בקושי מסתיימת וחדשה באה בעקבותיה. בתוך כל זה נראה המפכ"ל רוני אלשיך נבוך, כאילו לא בדיוק יודע מה לעשות ואיך. ואז הוא מתחיל לירות לכיוונים שונים ולעתים משונים.

למשל, תלונות אנונימיות לא יטופלו; למשל, הסירוב לפרסם את ההמלצה להעמיד לדין את נתניהו ואשתו; למשל, הטענות הלא מובהרות על נסיונות של פוליטיקאים לפגוע בראשי יחידה 433.

רק לאחרונה התפרסמה פרשת ריכוז המידע על שרים וחברי כנסת, מבלי לפעול על-פיו. אנחנו לא יודעים מה נצבר במשטרה לגבי גלעד ארדן. אבל אם יש שם משהו, זו הזנחה כמעט פושעת להניח לזה מבלי לקיים חקירה ובדיקה יסודיים. אחר הכול, מדובר בשר לביטחון פנים, האדם הממונה על המשטרה!

מספיק שיש לנו עבריינים במשרדי ממשלה אחרים, כמו משרד הפנים, כמו במשרד החשוב ללא תיק של צחי הנגבי. אנחנו ממש לא צריכים שרים כאלה שיהיו ממונים על המשטרה.

יש פה שתי נקודות לטיפול המפכ"ל. האחת - לבדוק ולפרסם מי החליט להשאיר את המידע על ארדן גנוז, גם לאחר שנודעה מועמדותו לשר לביטחון פנים ולמה זה נגנז. מה היו הנימוקים לאי בדיקת המידע?

נקודה שנייה: לפרסם את המידע על ארדן, לחקור אותו ולהביא את תוצאות החקירה לידיעת הציבור. על המפכ"ל לעשות זאת בכל הדחיפות במקרה זה!