הסכם שלום-בית דרקוני

בני זוג המצויים בהליכי גירושים בדרך-כלל יודעים להיזהר מפני חתימה על הסכמי גירושים דרקוניים וחד-צדדיים, מכיוון שברגע שהסכם כזה נחתם ומאושר על-ידי בית המשפט, קשה עד כמעט בלתי אפשרי להתחרט ולהביא לביטולו או לשינויו. השבוע בית הדין הרבני מצא לנכון להזהיר גם מפני חתימה על הסכמי שלום-בית דרקוניים. 

בני הזוג במקרה זה הכירו באמצעות אתר היכרויות באינטרנט, וההתלהבות ההדדית הייתה כה רבה, עד שבתוך 3 חודשים הם כבר רכשו דירה ביחד, ובתוך חצי שנה נישאו. בתוך ההתרגשות הראשונית בני הזוג העדיפו להתעלם מפערים ומחילוקי דעות שצצו כבר בתחילת הקשר, כמו גם מקשיים אובייקטיביים, כמו העובדה שבני הזוג עובדים במקומות מרוחקים יחסית, וכל אחד מהם היה רוצה להתגורר בקרבת מקום עבודתו והוריו. 

עד לשיפוץ הדירה שרכשו במשותף, בני הזוג חיו לסירוגין בבתי הוריהם, וגם מעורבות אמו של הבעל בחיי הצדדים לא סייעה לבניית הקשר, כך שבתוך זמן קצר מאד חיי הנישואים עלו על שרטון.

לאחר שמספר ניסיונות של האישה לשכנע את הבעל לשוב לשלום-בית כשלו, היא הופתעה כאשר יום אחד הוא הגיש לחתימתה "הסכם שלום-בית", ובו הוא מציע כי יעשו ניסיון לחזור לקיים חיי נישואים תקינים, בכפוף להתחייבותה לרשימה של תנאים. 

התנאים שהציב הבעל כללו מכירה מיידית של הדירה המשותפת תוך השבת כספי הסיוע שהעניקו להם הורי הבעל בסך 150,000 שקל לצורך רכישתה, העברת חשבון הבנק המשותף לבעלותו וניהולו הבלעדיים של הבעל מעתה, הסכמה מיידית של האישה לגירושים אם שלום-הבית ייכשל לדעת הבעל, וויתור שלה על סכום הכתובה ועל דרישה למזונות במקרה כזה. 

האישה סירבה לחתום על ההסכם והגישה לבית הדין הרבני תביעה לחייב את הבעל לשוב לשלום-בית ללא הסכם - או להתגרש.

בית הדין הרבני קיבל את עמדת האישה כי לא מדובר בהסכם סביר שניתן לצפות מאישה לחתום עליו, וכינה אותו הסכם "דרקוני, לא הוגן ונגוע בחוסר תום-לב". לדברי בית הדין, כותרת ההסכם היא אמנם "שלום-בית", אך תוכנו הוא למעשה הסכם גירושים. 

כמו כן, בית הדין הרבני העביר ביקורת על התנהלותו של הבעל לאורך חיי הנישואים, בניגוד לכללי ההלכה ועצותיה, ובכלל זה העדפתו של הבעל את אמו על פני אשתו במקרים שבהם השתיים רבו ביניהן, והפסיביות שלו בכל הנוגע לניסיונות שלום-בית - בעוד שעל-פי הלכה "דרך העולם היא שהגבר מפייס ומחזר אחרי האישה". 

לאור כל הנתונים שהוצגו בפניו, בית הדין הרבני הגיע למסקנה כי אין סיכוי שבני זוג אלה יצליחו לשקם את חיי הנישואים, וכי מוטב שיתגרשו במהירות וילכו לדרכם. הדירה תימכר כפי שרצה הבעל, אך הוריו לא יוכלו לקבל את השקעתם בחזרה, מכיוון שלא דאגו להחתים את בני הזוג על הסכם מבעוד מועד, והיא הפכה למתנה שלא ניתן לחזור ממנה.

כמו כן חויב הבעל לשלם לאישה דמי כתובה בסך 120,000 שקל (במקום 555,555 שקל שעליהם התחייב בכתובה), המהווים את הסכום הסטנדרטי במקרים שבהם הבעל לא מצליח להוכיח התנהגות חריגה של האישה, שבגינה עליה "להיענש" בשלילת זכותה לכתובה. הבעל לא חויב במלוא סכום הכתובה, מאחר שבית הדין הרבני השתכנע כי הסכום הגבוה נרשם כ"חמסה" למזל ולסימן טוב (שלא ממש הועילו במקרה זה), ולא מתוך כוננה לשלם את מלוא הסכום. 

בשורה התחתונה, הבעל והוריו יצאו בנזק של כמעט 200,000 שקל, שנאלצו לשלם לידי האישה עבור חודשי נישואים ספורים ואומללים, ואילו האישה - לא זאת בלבד שהיא ניצלה מהסכם דרקוני, אלא אף זכתה בהטבות כלכליות ניכרות בזכות סירובה לחתום על הסכם שלום-הבית.

סיפור זה מדגיש את החשיבות של ייעוץ משפטי מוקדם עבור כל הצדדים, לרבות הורי בני הזוג, טרם נקיטת צעדים כלכליים מרחיקי לכת הנוגעים לחיי הנישואים.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il