מיני מבחן דרכים: סוזוקי "סלריו" - מיני סופר-שימושית

לסוזוקי "אלטו" שמור של מקום כבוד בתור "המחייה של פלח מכוניות המיני בארץ ישראל". כשנחתה כאן לפני כשש שנים היא היתה התחבורה הבסיסית בהתגלמותה עם תיבה ידנית בלבד ותא נוסעים, שהגדיר מחדש את המושג "מינימום הכרחי". אבל היא נהנתה ממוניטין האמינות של סוזוקי ובעיקר ממחיר רצפה. מאז התפתחה הנישה דרמטית והאלטו נדחקה לקרן זווית.

כעת, באיחור לא מבוטל, מגיעה לכאן היורשת ושמה "סלריו". המחיר עדיין נושק לרצפה והמוניטין של סוזוקי במקומו. אבל כעת מקבלים גם תא נוסעים הרבה יותר מרווח, אבזור בטיחותי ופנימי ראוי ואופציה לתיבה אוטומטית-רובוטית. האם זה יספיק כדי להחזיר לה את תהילת העבר?

חיצונית, מעצבי הסלריו לא טרחו לבזבז משאבים על עיצוב "אופנתי", או "חמוד", כמו עמיתיהם האירופאים (ע"ע טויוטה אייגו ושות'), והיא מייצגת נאמנה את הגישה של "תכליתיות לפני הכול", שרווחת בהודו - המדינה שעבורה היא תוכננה ובה היא גם מיוצרת. יש לה גג גבוה, שמודגש במיוחד אל מול הגלגלים הקטנים, חרטום עם פנסים גדולים ופרופיל נטול ייחוד. מנגד, יש לה רוחב של מכונית "אמיתית" וביחד עם גג גבוה ובסיס גלגלים מכובד לקבוצה (2.43 מ') היא מציעה מרחב ראש, שיפתיע לטובה גם נוסעים גבוהים. מרחב הרגליים סביר למבוגרים והמושב האחורי יכול לאכלס בנסיעות קצרות שני מבוגרים פלוס ילד. במיוחד ראוי לצל"ש תא המטען. זו המיני הראשונה שהצלחנו לדחוס לתא שלה מזוודה קשיחה גדולה, בשכיבה.

עיצוב הפנים תכליתי ונטול גימיקים, עם שפע של פלסטיק קשיח ואפרפר וריפוד בסיסי למדי, ללא השקעה באופנה. אבל, איכות הייצור של סוזוקי מפגינה סולידיות ובניגוד לאלטו, רמת האבזור בסלריו די סבירה. יש מחשב דרך בסיסי, מערכת קול עם דיבורית, חבילה בטיחותית מקובלת לקבוצה ואפילו חלונות צד אחוריים שנפתחים מטה - אלמנט חיוני, לדעתנו, בקיץ הישראלי הרותח.

מנוע 1 ליטר עם הספק של 68 כ"ס ומומנט של 9 קג"מ לא ירשים אף אחד, אבל הסלריו שוקלת כ-800 קילו בלבד, מה שמעניק לה תחושה הרבה יותר זריזה ממה, שמעיד דף הנתונים (15.2 שניות מאפס ל-100 קמ"ש לדגם האוטומטי). היציאה מעמידה ברמזור מתבצעת בנחישות, קל מאוד לבצע תמרוני השתחלות נמרצים ברחובות העיר ובפקקים ומי שלא יגלה כלפי המנוע את מידת הרחמים וידחוק אותו לתחום הסל"ד הגבוה והקולני (מאוד), יצליח לשמור על מומנטום מתקבל על הדעת גם בעליות.

התיבה הרובוטית של סוזוקי עושה בדיוק את מה שהיא תוכננה לעשות. כלומר, חוסכת העברות פיזיות מייגעות בתנאי עצור-סע (בערך 90% מהזמן במטרופולין הישראלי), ומתפקדת כתיבה ידנית נטולת מצמד בשאר התנאים. עצלנים, שיוותרו לגמרי על השימוש בידית, יגלו שההעלאות ההילוכים קופצניות תחת האצה, אבל הם לפחות יוכלו להתנחם בצריכת דלק ריאלית של 18-20 ק"מ לליטר - נתון, שאליו הקוריאניות האוטומטיות יכולות רק לשאוף.

את החבילה הדינמית משלימה שלדה נעימה ומשעשעת באופן מפתיע עם היגוי די זריז, העברות משקל זריזות, למרות הגובה, וספיגת זעזועים סבירה - יחסית לז'אנר - על כבישים עירוניים משובשים, אם כי במהירויות שיוט גבוהות על הכביש המהיר משדרים הגלגלים הקטנים תחושה פחות יציבה.

הסלריו לא צפויה להוות איום על הדגמים המתוחכמים והמאובזרים של מכוניות המיני הקוריאניות בטווח המחיר של 78-82 אלף שקל. אבל עם תג מחיר של 66 אלף שקל בלבד לדגם אוטומטי, תא נוסעים שימושי ומוניטין רציני של שרידות/סחירות, היא בהחלט עשויה לנגוס נתח רציני מהחלק התחתון של השוק. עובדה: רשימת ההמתנה לדגם האוטומטי נמשכת כיום עד נובמבר.