מכבסת המילים של עולם העבודה

מודעת הדרושים: "דרושים אוטודידקטים ועצמאיים"

כבר במודעת הדרושים נמצא תיאורים שנשמעים אטרקטיביים על הנייר, כמו "דרוש עובד אוטודידקט בנפשו שמסוגל לעבוד בעצמאות מלאה" או "עבודה מעולה לאימהות".

עובד עצמאי? נשמע כמו חלומו של כל עובד, לא? מי צריך את הבוס על הראש? מי לא רוצה סמכויות לקבל החלטות, לתעדף משימות ולתכנן את לוח הזמנים? עצמאות היא הלא מסלול בטוח לנטילת אחריות ובעלות על פרויקטים, והזדמנות של העובד לנהל את הדברים כפי שיראה לנכון.

אולם בפועל, כשמחפשים עובד עצמאי, פעמים רבות מסתתרת מאחורי המילה הנעימה לאוזן האמת החבויה: עובד יקר, הצטרף אלינו ותצטרך לפתור בעצמך כל בעיה, כי אין לנו משאבים לתכניות הכשרה ולמומחי משנה. וזה כבר נשמע פחות כיף.

באופן דומה, הסיסמה "עבודה לאימהות" נועדה לשמש מקור משיכה לנשים שמבקשות, רחמנא ליצלן, לא להתחתן עם העבודה, ולהצליח לפגוש את בני המשפחה שלהן לפני שמחשיך, אבל בפועל מדובר ברוב המכריע של המקרים במשרות לא אטרקטיביות ולא מאתגרות במיוחד, שמציעות שכר נמוך מן המקובל בשוק, כאילו די בהענקת הבונוס המיוחד והנדיר "מתאים לאימהות".

המראיין: "זה תפקיד עם הרבה הזדמנויות צמיחה"

כשמראיין אומר שהתפקיד שהוא מציע למועמד טומן בחובו הזדמנויות צמיחה רבות, זה נשמע מצוין. הרי כל משפט שנשלב בו מילים כמו "הזדמנויות" ו"צמיחה" יישמע מצוין.

רק שכאן לא בטוח שאלו חדשות טובות. תפקיד שיש בו הזדמנויות לצמיחה הוא פעמים רבות תפקיד לא ממש מוגדר, שמי שיחזיק בו יידרש לפעול בהתאם לנסיבות שאי אפשר לחזות מראש. לעתים יכולה להתלוות לכך גם אמירה נוסח "בימים אלה אנחנו 'מגהצים' את התפקיד הזה" - כלומר, התפקיד עומד להשתנות באופן דרמטי, כך שאין לנו או לך שום יכולת לדעת לאן בדיוק אתה נכנס.

העמימות הזאת יכולה להישמע לאנשים מסוימים כמו חדשות טובות, במקרה שמדובר באנשים בעלי אופי יזמי שאוהבים ליטול אחריות על כתפיהם, אך לאנשים שזקוקים למבנה ברור ולשטח מוגדר, זו לא ממש כוס התה המתוקה ביותר (ובפועל, גם מבחינת העצמאיים באופיים, אין לדעת אם אכן יינתן מרחב היצירה כמובטח).

במקרים אחרים, "תפקיד מרובה הזדמנויות צמיחה" הוא בעצם סוג של פרס ניחומים על השכר הזעום שניתן למועמד או על העובדה שהתפקיד המוצע לו קטן על מידותיו, ודרך לא מתוחכמת במיוחד למשוך אותו אליו למרות החסרונות הללו.

הבוס: "השנה אין העלאות בשכר, אבל החלטנו לקדם אותך!"

המנהל שלהם מבשר לו שאין העלאות בשכר לאף אחד, אבל לו - ורק לו - בשורה טובה בפיו: הוא מקדם אותו בתפקיד.

בתפקיד, אבל לא בשכר. אז לא יקראו לו יותר "נציג" אלא "מנהל", והוא ימלא אחר תפקיד אחר, ככל הנראה עם סמכויות רבות יותר, עם שטחי אחריות גדולים יותר ועם השקעה מרובה יותר מצדו, אך באותו השכר. כלומר, במקום להגיד "אין העלאה בשכר - אבל יש קידום", היה מהימן יותר לו היו אומרים לו "אין העלאה בשכר - אלא הפחתה".

זה לא רע מוחלט. יש לזה יתרון: זה כן עשוי לקרב את העובד להעלאה או לבונוס, יותר מאשר להרחיקו מהם. זה גם ודאי לא רע ככותרת בקורות החיים, וכהזדמנות לרכוש עוד מיומנויות ולחלוש על עוד אזורים ונישות בקריירה. אבל זו עדיין מכבסת מילים, ויש לה מחיר: זה מאכזב ומתסכל את העובד, והוא נותר בתחושת ניצול, ואמונו במערכת נפגע.

החזון: "עבודת צוות פורייה אפשרית רק תחת קורת גג אחת"

בארגונים רבים מתקבלת ההחלטה שלא לאפשר לעובדים לעבוד מהבית. בחזון הארגון הדבר מוסבר במילים גדולות ומפוצצות שמתארות את חשיבות עבודת-הצוות, את החיוניות שבמפגש הבלתי-אמצעי, את קשר העין והקרבה, את ההשתתפות הפעילה, את שיתוף הפעולה, את האינטראקציה ואת האמון.

ובכן, האמת לאמיתה היא שבארגונים רבים שמצהירים זאת, הדבר נובע דווקא מחסרונם של אותם יחסי אמון בין ההנהלה לעובדיה. למנהלים רבים קשה לשחרר את המושכות עד כדי מתן עצמאות גדולה שכזו. קשה להם להאמין שעובדיהם באמת משקיעים בעבודה כשהם בביתם, ולא עסוקים בפעילויות אישיות אחרות. וכדי להשקיט את מוחם הטרוד, רוב המנהלים עדיין זקוקים לכלי ניהול ושליטה כגון שעון נוכחות, מעקבים אחר פעילות וירטואלית ועוד.

אולם האבסורד האמיתי, המוסר הכפול, קבור דווקא כאן: בזמן שהחזון מדבר על "עבודה שיתופית במשרדי החברה בלבד" - פגשתי מעט מאוד מנהלים שמהססים לתקשר עם עובדיהם בטלפון, במייל או בוואטסאפ בשעות הערב, בציפייה בלתי גלויה - אך ברורה - שיטפלו בעניינים המדוברים גם כשאינם במשרד.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. מוזמנים לדבר עם יעל במייל yaelmehoudar@gmail.com, בפייסבוק או באתר. בקרוב בחנויות ספרה הראשון של יעל מהודר - "המועמד הנבחר".