לאחר הברקזיט: איטליה עלולה להיות הבאה בתור

החלטת בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי לא רק תנתק את הקשרים בין בריטניה לאיחוד הזה, וכנראה גם בין סקוטלנד לבריטניה, אלא יש בה גם פוטנציאל להרוס את גוש האירו. זה אינו הנושא הראשון שמעסיק אנשים כעת, אך זהו האפקט הפוטנציאלי הגדול ביותר.

הבעיה העיקרית היא לא שמדינות נוספות ירצו לערוך משאלי עם כאלו. היא חריפה יותר. משאל העם הבא שייערך באחוד האירופי יהיה באיטליה באוקטובר. הוא לא יהיה על האיחוד אלא על הרפורמות החוקתיות של מטאו רנצי, ראש הממשלה. רנצי לוקח הימור שאינו פחות מסוכן מכפי שלקח דיוויד קמרון.

הוא מבקש מהאיטלקים להסכים לכמה רפורמות כדי לשפר את המערכת הפוליטית שלהם. ההצעות הגיוניות, אבל האיטלקים רואים במשאל העם הזדמנות להצבעה אנטי-ממשלתית של אמצע כהונה. רנצי הבטיח שהוא יפרוש אם יפסיד. אם הוא יעשה זאת, זו תהיה טעות שיפוט מונומנטלית בסדר הגודל של קמרון.

הסקרים אמנם מראים על הובלה קטנה של תומכי הרפורמות, אבל הם צפויים להתברר כבלתי אמינים ממש כמו בבריטניה. חבריי האיטלקים אומרים לי שרנצי יכול בהחלט להפסיד, ובמקרה כזה הוא יתפטר מיד או יכריז על בחירות בתחילת 2017.

ההשלכות של ברקזיט על איטליה מטרידות מאוד משלוש סיבות. תחילה יגיע האפקט הכלכלי - כלכלת איטליה מצויה בהתאוששות חלשה ממיתון ממושך. להצבעה הבריטית יהיה אפקט משמעותי על הצמיחה בגוש האירו. מבחינת איטליה, פירוש הדבר הוא חזרה לשיעור צמיחה נמוך מ-1% או גרוע מזה.

שנית, הבנקאות האיטלקית סובלת מאוד מגירעון בהון. תוכנית אחרונה לחדש את ההון של הבנקים הייתה אכזבה. האופציות היחידות שנשארו כדי להציל את המערכת הן תוכנית חילוץ במסגרת מנגנון היציבות האירופי, זרוע החילוצים של גוש האירו, שרנצי יתנגד לה בוודאות, או חריגה מהרשימה הארוכה של חוקים ותקנות בנושאי תחרות וחילוצי בנקים של האיחוד האירופי.

הסיבה השלישית והחשובה ביותר היא ההשלכה הפוליטית של כישלון במשאל העם. רנצי יקיים את הבטחתו לפרוש או ימתין לבחירות המוקדמות. הפרטים הטכניים של התרחיש הזה הם סבוכים, אבל המפלגה שצפויה להרוויח מכישלון משאל העם היא תנועת חמשת הכוכבים הפופוליסטית האנטי-ממסדית. בפה גרילו, מנהיג המפלגה הזו, חזר בשבוע שעבר על קריאתו למשאל על חברות איטליה בגוש האירו. כפי שהבחירות לראשות הערים רומא וטורינו הוכיחו בשבוע שעבר, אסור להמעיט בכוחה של המפלגה הזו.

לציבור האיטלקי יש סיבות לדרוש שינוי יסודי

הדינמיקה הפוליטית באיטליה אינה שונה בהרבה מזו של בריטניה. ציבור הבוחרים במצב רוח מתריס. איטליה לא שיפרה את פריון העבודה שלה מאז ההצטרפות לאירו ב-1999. הממסד הפוליטי שלה זלזל עד לאחרונה בסיכוי להפסד במשאל העם באוקטובר, ממש כמו הממסד הפוליטי הבריטי עד יום ו' שעבר בבוקר. הם מזלזלים באפשרות של ניצחון לתנועת חמשת הכוכבים - עד שזה יקרה.

להערכתי (וולפגנג מונשאו, פייננשל טיימס), תוצאה כזו סבירה לפחות כמו ניצחון של רנצי באוקטובר. לציבור האיטלקי יש סיבות לדרוש שינוי יסודי. שלא כמו בבריטניה, האבטלה באיטליה גבוהה. הממשל של רנצי לא הצליח להתנתק משערוריות שחיתות, ובעיקר - לא הצליח לשפר את הכלכלה.

סקר של מכון המחקר Pew על היחס לשילוב האירופי במדינות הגדולות באיחוד מראה שהאיטלקים והיוונים מובילים התייחסות שלילית למשילות הכלכלית של האיחוד האירופי. אותי זה לא מפתיע.

לא מפתיע אותי גם שאנשים מתחילים לראות באירו את הסיבה לבעיותיהם הכלכליות. אקזיט איטלקי מן המטבע האחיד יצית קריסה מוחלטת של גוש האירו בפרק זמן קצר מאוד.

זה יוביל כנראה להלם הכלכלי האלים ביותר בהיסטוריה, שיגמד את קריסת ליהמן ברדרס ב-2008 ואת קריסת וול סטריט ב-1929. התחושה שלי היא שאלו שיתמכו בנטישה האיטלקית ייהנו מאוד מהרס הבית כולו.

כדי למנוע אסון כזה, מנהיגי האיחוד צריכים לשקול ברצינות רבה לעשות את מה שהם לא עשו מאז 2008: לפתור את המשברים של האיחוד במקום לדשדש איכשהו בבוץ. הפתרון הזה יהיה כרוך בתוכנית לאיחוד פוליטי של מדינות גוש האירו.

בריטניה איננה הסיבה לכל זה. גוש האירו ומנהיגיו החלשים הם האשמים. אבל הברקזיט עלול להיות המצת.