הכירו את אפליקציית המסרים שאי-אפשר להסתדר בלעדיה בסין

התקנתי את WeChat בסמארטפון בחופשה בבייג'ין בשנה שעברה, כשחברים בעיר ממש ציוו עליי להוריד את האפליקציה. יותר מ-760 מיליון בני אדם ברחבי העולם משתמשים ב-WeChat באופן קבוע. זו בעצם הדרך שבה אנשים בסין מתקשרים כיום. האמת היא שזו טרחה עצומה לא להשתמש ב-WeChat כשנמצאים בסין, וזה גם נחשב למוזר מבחינה חברתית - כמו לסרב לנעול נעליים.

90% ממשתמשי האינטרנט בסין מתקשרים באופן מקוון באמצעות מכשיר נייד, והם מבלים בממוצע יותר משליש מזמנם באינטרנט ב-WeChat. מדובר באפליקציה למשלוח מסרים, אבל היא מספקת רבות מהפונקציות של פייפל, yelp, פייסבוק, אובר, אמזון, ספוטיפיי, טינדר ועוד. אנשים משתמשים ב-WeChat כדי לשלם שכר דירה, לאתר מקום חניה, לבצע השקעות, לקבוע תור לרופא, למצוא סטוץ או לתרום לצדקה. המשטרה בשנזן משלמת פרסים כספיים לאנשים שמלשינים על עברייני תנועה - באמצעות WeChat כמובן.

בהשוואה לאפליקציות אחרות, WeChat לא נראית מיוחדת בשום צורה. המסך הראשון שנפתח הוא הצ'אט. בתחתית הדף יש תפריט שמוביל אותך לאזורים אחרים, כגון ארנק WeChat וזרם "רגעים" לפוסטים דמויי-פייסבוק. חברות, אמצעי תקשורת, סלבריטאים ומותגים פותחים חשבונות רשמיים, וניתן לעקוב אחריהם כדי לקבל עדכוני חדשות ופרסומות. העיצוב בולט רק בפשטותו היחסית ובאופיו הרגוע. האתרים הפופולריים בסין מלאים וגדושים במלכודות הקלקה ובקובצי גרפיקה שמשתוללים כמו משוגעים.

ז'נג שיאולונג, יוצר WeChat שנהנה ממעמד של דמות קאלט בסין, מתאר את WeChat כסגנון חיים. גלגלתי את עיניי כששמעתי את זה לראשונה. ואז חזרתי לבייג'ין באפריל.

מביך לשלם בכסף אמיתי

הקולגה שלי, לולו צ'ן, שמסקרת את החברה-האם של WeChat, טנסנט, שלחה לי מספרי טלפון של כמה אנשי קשר פוטנציאליים, אבל למה לטלפן כשהרבה יותר קל להשתמש ב-WeChat? השתמשתי בצ'אט כדי לקבוע פגישות במהלך ביקורי. אחד מאנשי הקשר שלי הזכיר כנס WeChat למחרת הגעתי לעיר, וכך קרה שביום ראשון אחר הצהריים התייצבתי בבניין מרכז שירות העיצוב, במרכזה ההיסטורי של העיר. מרבית הקהל צעיר - תמהיל של סינים וזרים - ומצב הרוח חגיגי.

אני חולפת ליד מצגי חברות ומוצאת את עצמי בשולחן של חברת יולי, שמציעה סוג של דייטינג זריז ללומדי השפה האנגלית: 15 דקות שיעור, על-פי דרישת התלמיד, עם דוברי אנגלית ברמת שפת אם באמצעות WeChat. שני דפים מודפסים מודבקים לשולחן ועל כל אחד מהם מופיע קוד QR מפוקסל. סורקים את אחד הקודים כדי להפוך למורה, ואת השני כדי להפוך לתלמיד.

המונח הסיני לטקס הזה - "סאו יי סאו" - הופך במהירות למונח מוכר מאוד. לכולם וכמעט לכל דבר ב-WeChat יש קוד QR, וביצוע סאי יי סאו באמצעות מכשיר הטלפון היא פעולה שמבצעים ללא הרף ושמניבה גם סיפוק מוזר.

ג'יימס, אמריקאי שזוף בעל שיער בלונדיני פרוע, נמצא כאן כדי להעביר סדנה בשם "כיצד בנינו אפליקציה ל-WeChat והחזרנו את עלויות הפיתוח שלנו תוך 24 שעות". הוא סורק את הקוד שלי, שמספק לו את פרופיל ה-WeChat שלי, וגם מייצר את המקבילה של בקשת חברות. אני מסכימה, ואנחנו קובעים להיפגש במהלך השבוע, ומדלגים על דקדוקי העניות המיושנים של שמות משפחה וכרטיסי ביקור עסקיים.

הפרזנטציות עומדות להתחיל, ואני מתחילה להרגיש את הג'ט לג. אני ממהרת לדלפק הקפה כדי לשתות קפה קר. קוד QR משובץ במסגרת פלסטיק שמשמשת בדרך-כלל למסגור צילומים. האישה שעומדת לפניי בתור סורקת את הקוד. אני מנסה גם כן, ו-WeChat נכשל. אני מכניסה כרטיס אשראי ל-WeChat, אבל זה לא עובד, וארנק ה-WeChat שלי ריק. אני חשה מבוכה רצינית כשאני נאלצת לפשפש בתיק כדי למצוא מטבעות. ביליתי יום אחד בלבד בסין בעידן WeChat, והשימוש במטבעות פיזיים כבר מעורר בי מבוכה.

ביום שני אני לוקחת את הרכבת התחתית כדי לפגוש את ז'ו שיאשיאו, שהקים עסק המבוסס על WeChat לטיפוח הכושר. ז'ו בן ה-25 עזב את סין כשהיה ילד כדי ללמוד באנגליה, וחזר ב-2012 בתור בחור מורעל לכושר גופני עם תוכנית לייצר ולמכור אבקת פרוטאין. הוא שיתף פעולה עם ידיד בפיתוח הפורמולה, בהשקת פעילות ייצור ובהקמת אתר אינטרנט, והחל לשווק את המוצר ברשת.

בסוף 2013 הוא החל לחפש משקיעים, ובפברואר 2014 הוא קיבל 2 מיליון יואן - כ-300 אלף דולר - מקרן הון סיכון בבייג'ין. על-פי דרישת המשקיעים, הוא הפסיק למכור את אבקת הפרוטאין והתמקד בבניית קהילה של חובבי בריאות. הוא פתח חשבון רשמי ב-WeChat שקידם מאמרים על פעילות גופנית ותזונה, עם המון תמונות של קוביות בבטן. החברה, פיט-טיים, צברה במהירות 400 אלף עוקבים, גרפה מימון נוסף בסך 9.8 מיליון יואן ואף השיקה אפליקציה עצמאית.

ז'ו גם פיתח מיזם כושר ב-WeChat - חלופה לאימון עם מדריך כושר אישי ויקר בחדר כושר אמיתי. תחתמו ותצורפו לצ'אט עם 15 אנשים בעלי גובה ומשקל דומה, ומאמן אישי שנמצא שם כדי להפיח בכם מוטיבציה (באמצעות מסרים ואימוג'י) לדבוק במשטר התזונתי ובתוכנית האימונים בווידיאו. פיט-טיים גובה 1,000 יואן עבור 28 ימים, ויותר מ-5,000 אנשים כבר חתמו לתקופה של חודש אחד לפחות.

"קיבלת מעטפה אדומה!"

אפילו אנשים שאינם מוכרים מוצרים באופן ישיר או מנהלים חשבונות רשמיים ב-WeChat, משתמשים באפליקציה כל הזמן לצורכי העבודה. יולי, חברת לימודי השפה, לוקחת עד את מודל WeChat לקצה. ג'יימס, האמריקאי שפגשתי ביום ראשון, עבר לבייג'ין כדי להקים חברת גיימינג ב-2011. באוגוסט שעבר הוא החליט לשלב את העניין שלו בלימודי שפה עם ניסוי ביצירת עסק שמנוהל לחלוטין אך ורק ב-WeChat. זה היה הגיוני. הוא בלאו הכי כמעט שלא יצא מהאפליקציה.

הוא פגש פנים אל פנים את לוק פרידי, אחד משני המייסדים הנוספים של העסק שלו, רק פעמיים. פרידי חי בניו-יורק, ומתאם את צוות המורים ההולך וגדל. זמן ההמתנה הממוצע לשיעור הוא 20 שניות. הסיסמה למורים היא "Teach on the Beach". פרידי ערך פעם שיעור בעודו צף בבריכה.

WeChat הפך את בייג'ין למקום שונה מאוד מהעיר שבה חייתי בשנים 2006-2009. יש פחות עמידה בתור והמתנה, בייחוד בבנק. בעבר שלטו המזומנים בכיפה. שילמתי את שכר הדירה ואת כל החשבונות במזומן. גם במסעדות ובחנויות התשלום היה במזומן. כיום אנשים יורים כסף לכל הכיוונים באמצעות הטלפונים שלהם (לא הכול באמצעות WeChat, אבל חלק ניכר).

אין מישהו שהוא יותר מדי מגניב או יותר מדי לא-מגניב מכדי להשתמש ב-WeChat. משפחות שלמות שומרות על קשר באמצעות האפליקציה. מנהל חברת טכנולוגיה סיפר לי שאמו בת ה-80 ומשהו משתמשת ב-WeChat לכל דבר. יזם שיווק סיפר כי הוריו, שאינם יודעים כיצד להשתמש במחשב, וגם בנותיו בנות ה-3 וה-5, משתמשים ב-WeChat.

ביום חמישי בבוקר ויתרתי על האפשרות להשתמש בכרטיס האשראי שלי. הוא "הוכר" בידי WeChat, ואני פתחתי מספר זהות אישי וכל מה שצריך, אבל הוא לא יכול לשנות את העובדה שמעט מאוד עסקים מקומיים מכבדים כרטיסי אשראי בינלאומיים. WeChat יצר יעילות שלא תיארתי לעצמי. אבל לתיירת זרה כמוני, לפחות, עדיין מדובר בתהליך שנמצא בעיצומו.

אני שולחת מסר לידיד סיני שנמצא בארה"ב, ומבקשת הלוואה. בתוך דקות ספורות הוא שולח לי שתי "הונג באו", או מעטפות אדומות - משחק מילים שמתייחס למעטפות האדומות ששימשו באופן מסורתי להענקת מתנות כספיות. הן הגיעו כהודעות צ'אט: "שיהיה בהצלחה ומזל טוב! קיבלת מעטפה אדומה". ברגע שאני מקליקה עליהן, יש לי 200 יואן בארנק WeChat שלי.

בדרך-כלל מוסרים מעטפות אדומות מלאות במזומנים לקרובים צעירים ולידידים לרגל שנת הירח החדשה, וגם לזוגות שנישאים ולילדים לרגל ימי ההולדת שלהם. כיום אנשים משתמשים בהונג באו לא בהכרח מכורח המציאות, אלא סתם בשביל הכיף.

בזכות מרכיב המזל

קשה לקבוע איזה תפקיד שיחקה האסטרטגיה המעולה ואיזה תפקיד שיחק המזל בהצלחת WeChat, אבל שיטת ההונג באו הזו היא גאונית. החברה לא הייתה הראשונה שהשתמשה בהונג באו אלקטרוניות - הראשונה הייתה עליפיי, פלטפורמת התשלומים של עליבאבא. אך כש-WeChat השיקה את המערכת שלה ממש לפני השנה הסינית החדשה ב-2014, היא הוסיפה אלמנט של גיימינג.

כשאתה שולח כסף לקבוצת אנשים, יש זוכה מאושר אחד בקבוצה שמקבל סכום גדול יותר מהשאר, ומספר קטן מאוד של אנשים בקבוצה עלולים לא לקבל דבר. נראה שאנשים אוהבים את מרכיב המזל, מכיוון שיותר מ-8 מיליון בני אדם השתמשו בפונקציה החדשה תוך קצת יותר משבוע. מספרם עלה כעת ל-300 מיליון. לרגל השנה הסינית החדשה ב-2016, שלחו 512 מיליון אנשים 32 מיליארד מעטפות אדומות.

למחרת אני חוזרת לכנס כדי לשוחח עם אי האו, מנכ"ל משותף של הקבוצה שארגנה את הכנס. במעלית פוגשת אותי אישה צעירה שמזהה שאני תיירת זרה, מסבירה שהחברה שלה מארגנת חילופי עובדים עם חברות זרות, ודורשת לסרוק את קוד ה-QR שלי. "נעים לפגוש אותך", היא מזמרת וצועדת לה הלאה בלי שטרחה אפילו לומר לי את שמה או לשאול מה שמי.

אי האו צרוד לאחר שבילה עד השעות הקטנות של הלילה בנשף גאלה באצטדיון. להקת ההבי מטאל שלו, CXO, שאותה הקים עם מנכ"לים עמיתים, עלתה להופיע לראשונה בתולדותיה. הוא מראה לי זרם מסרי WeChat - 3,015 מסרים שלא נקראו עדיין.

הוא מספר כי השתמש בהונג באו כדי להודות ולתמרץ את עובדיו, שכרעו תחת הנטל בימי העבודה הארוכים לפני האירוע, וכי לעתים שלח 1,000 יואן בכל פעם. הוא שולח גם לי 100 יואן לצורך ההדגמה. אני לא בטוחה מה מכתיב קוד הנימוסים וההליכות במקרה כזה. האם זה רק לצורך ההדגמה? האם עליי לשלוח בחזרה את הסכום? בסופו של דבר, זה מה שאני עושה.

 Wechat - אמצעי התקשורת הראשי של סין