חינוך, לא חקיקה

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה לאחרונה הצעת חוק ממשלתית שיזמה השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, שמטרתה לפטור קשישים מעל גיל 80 מעמידה בתור בבואם לקבל שירותים במקומות ציבוריים. כך, ממצב בו עסקים בודדים בלבד כיום מקלים על קשישים ומתחשבים במצבם, כעת יחויבו רשות הדואר, בנקים, קמעונאי מזון גדולים, גנים לאומיים, בתי קולנוע ותיאטראות, אולמות מופעים ומקומות ציבוריים נוספים לקבל קשישים מגיל 80 ומעלה ללא המתנה בתור.

אני מברך, כמובן, על הכוונה להיטיב וללכת לקראת הקשישים; רבים מהם מתמודדים באופן יומיומי עם קשיים ומגבלות שצעירים אינם מכירים. עבורם, עמידה בתורים כרוכה לעתים במאמץ פיזי גדול ובכאבים מתמשכים, ויש להקל עליהם ככל האפשר. עם זאת, אני חושש שזהו חוק שלא ניתן לאכוף וליישם, והוא יצטרף להרבה חוקים נוספים שנחקקו לאורך השנים - אך אינם מיושמים בפועל. אני גם מאמין כי הפתרון למצב החברתי העצוב והכאוב אליו הידרדרנו, ובו אנו נמצאים כיום, צריך להגיע באמצעות פעילויות חינוכיות - ולא דרך רגולציה.

אני משוחח מדי יום עם עשרות קשישים. אני שומע את מצוקתם. מהשיחות עמם אני מבין כי זו אמנם הכללה גורפת, אך לא ניתן לברוח מהמסקנה שהפכנו לחברה חסרת חמלה. הם מתמודדים עם חוסר סבלנות וחוסר סובלנות המופנים אליהם באופן יומיומי, עם אלימות - מילולית ולעיתים אף פיזית - שבה הם נתקלים כאשר הם מבקשים עזרה או התחשבות, עם חוסר הבנה למצבם ולצורכיהם.

החוק החדש אמור להקל עליהם בסיטואציות מסוימות, אך אני תוהה כיצד מתכוונת הממשלה לאכוף אותו. האם בכל המקומות הציבוריים יוקצה אדם מיוחד שתפקידו יהיה לבדוק את תעודת הזהות של הקשיש ולאשר את גילו ואת זכאותו לפטור מתור? כיצד ייאכף החוק בעלייה לאוטובוסים ובתחבורה הציבורית? ומה יהיה על קשישים ובעלי מוגבלויות בני פחות מ-80, שלעתים נמצאים במצב בריאותי קשה ומוגבלים יותר מקשישים מבוגרים מהם; האם הם לא זכאים להקלות בתור? להם לא מגיעה התחשבות דומה? מבחינתם, החוק פוגעני ויוצר כלפיהם הפרדה לא הוגנת, והם עשויים להתקומם על כך.

בעיני, הפתרון צריך להגיע דרך חינוך ולא באמצעות רגולציה. "דרך ארץ קדמה לתורה", והנימוס והאדיבות שהיו מקובלים בעבר כנורמה חברתית, ולצערי פחות נוכחים כיום, אינם יכולים להתחלף בחקיקה שקשה מאוד ליישמה. משרד החינוך, המשרד לשוויון חברתי, נציגי משרדי ממשלה רלוונטיים נוספים, יחד עם המומחים והגופים המקצועיים בתחום, צריכים לייסד ועדה או קבוצת עבודה מסודרת שתדון בסוגיה ותבנה תוכניות עבודה סדורות במטרה להפוך את החברה שלנו לסבלנית וסובלנית יותר כלפי הקשישים.

אנו, חברות הסיעוד, נשמח לקחת חלק בוועדה כזאת. זה אמנם ייקח זמן, אבל הפעולות הנכונות, כמו למשל פעילויות התנדבותיות במעונות היום לקשישים שיקרבו את הילדים והנוער לקשישים ויגרמו לצמצום הפער הבין דורי, הן המפתח ליצירת חברה תקינה ובריאה יותר, שתדע לקבל, להוקיר ולכבד את קשישיה.

ועם זאת, אני מברך על עצם הצעת החוק בנושא, מפני שאני רואה בה תחילת דרך לשינוי חברתי. זה הזמן להציב את האזרחים הוותיקים של ישראל בראש סדר העדיפויות הלאומי, להעניק להם את הזכות להזדקן בכבוד ולתת להם, שבמשך כל חייהם נתנו לנו כל כך הרבה, מעט בחזרה .

דורון רז הוא יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל