מבחן דרכים: שברולט מאליבו החדשה - טרנס-אטלנטית

במזל טוב עברה השבוע חקיקת הדגל של משרד התחבורה, שבמסגרתה - כך הובטח לנו רשמית - יורחבו ערוצי ייבוא הרכב לישראל ויירדו מחירי הרכב כתוצאה מהתחרות. אחד ממוקדי הייבוא החדשים שאמורים להביא את הבשורה הוא ייבוא "עקיף" של כלי רכב מארצות הברית. זה יהיה, ללא ספק, אתגר מעניין ליבואנים.

ניקח כדוגמה את שברולט מאליבו החדשה, שעולה לצרכן בארצות הברית כ-24 אלף דולר בגרסת אבזור שמקבילה לזו של גרסת הבסיס בישראל. הוסיפו מס קנייה (82%), מע"מ (17%) הובלה טרנס-אטלנטית, מסי אחסון בנמל ועוד כמה תוספות וקיבלתם מחיר של 150-160 אלף שקל - מחיר שמקביל למחיר הנוכחי של המכונית לצרכן בארץ, כולל אחריות רשמית.

"אין בעיה" תגידו, "אנחנו רוכשים את המכונית במחיר סיטונאי". נשמע טוב על הנייר, אלא שהרווח הממוצע של הדילרים האמריקאים על מכירת רכב משפחתי חדש נע סביב 7% ברוטו - ופחות מ-2% נטו. אז איפה כאן הביזנס? ומהיכן תגיע ירידת המחירים שמבטיחים לנו במשרד התחבורה?

האמת היא, שהמחירים בקטגוריית "מכוניות המנהלים" בישראל היו בעבר הרבה יותר גבוהים. רק לפני שנתיים-שלוש עמד רף הכניסה לקטגוריה על 175-180 אלף שקל לדגם פרטי מאובזר. אלא, שאז נכנסו לתמונה מתחרות, כמו סקודה סופרב החדשה, יונדאי סונטה הייבריד ועוד שלל ג'יפים מוזלים ב-160 אלף וכולם נאלצו ליישר קו. בקיצור, תחרות מחירים אגרסיבית בין מותגים, שממנה נהנה הצרכן, בלי שום קשר לאותה "רפורמה צרכנית", שבה מתהדר כיום משרד התחבורה.

אז מה מקבלים ב-160 אלף שקל? לא מעט. המאליבו דור אחרון מוגדרת בארה"ב בתור "מיד סייז פמילי סדאן", אבל עם אורך של למעלה מ-4.9 מ' ורוחב של יותר מ-1.9 מ' בין מראות הצד היא בגודל של פרמיום-סלון גרמנית. אלה אולי לא ממדים אידיאליים במצוקת החניה של ערי ישראל, אבל חובבי אמריקאיות קלאסיות יקבלו הרבה מטראז' לשקל. כל הדונמים המתכתיים ארוזים בעיצוב נאה ועדכני עם חרטום צר מחודד, זנב גבוה וחישוקים גדולים ואלגנטיים - מעין גרסה מוקטנת ומאוזנת של האימפלה.

אנחנו לא משוכנעים שנהג המאליבו "יצטרך להתחיל להתרגל לתשומת הלב", כמאמר הלוגו הפרסומי של שברולט - מכונית ההדגמה הלבנה שלנו לא משכה יותר מדי תשומת לב - אבל היא בהחלט נעימה לעין.

שמחנו לגלות שמהנדסי GM לא בזבזו לשווא את הנדל"ן היקר שתופסת המכונית על הכביש, והעניקו לנוסעיה מרחב פנימי רציני ומנוצל היטב. שלושה מבוגרים בריאים יכולים להתמקם על הספסל האחורי וליהנות משפע של מרחב לרגליים ולכתפיים, נהגים בגובה מטר תשעים פלוס ירגישו בנוח מאחורי ההגה ותא המטען שימושי אם כי די רדוד ולא הגדול בקטגוריה.

עיצוב הפנים מיישר קו עם הסטנדרטים, שהציבו לאחרונה טויוטה קאמרי והונדה אקורד, שמובילות את המכירות בפלח הזה בארצות הברית, עמדת הפיקוד תכליתית ויעילה למראה נקיה עם לוח שעונים גדול וברור, שבתוכו מוטמע צג נתונים צבעוני גדול. יש גם מערכת מולטימדיה, שתוכננה לתמוך במערכת ההפעלה לרכב של "אפל", באמצעות חיבור כבל ישיר לסמארטפון. אנחנו, שכבר מזמן השתחררנו מהכבלים (וגם מאפל), נאלצנו להסתפק בקומץ היישומים הבסיסים שהגיעו עם הרכב.

איכות ההרכבה מרשימה עם בידוד רעשים מהטובים בענף וחומרי דיפון רכים, אם כי ריפוד הבד המשובץ על הקונסול מזכיר יותר משטח גירוד לחתולים ("סקראצ'ר") מאשר פריט דקורטיבי. רמת האבזור די עשירה עם עשר כריות אוויר, גג חשמלי ויש אפילו מערכת תמוהה (ומאד אמריקאית), שמאפשרת להורים חרדים לעקוב בסתר אחרי סגנון הנהיגה של בני נוער, שקיבלו את הרכב לסופ"ש. מנגד, לספק ב-2016 מערכת בקרת אקלים בסיסית עם תפעול מכאני ברכב מהקטגוריה הזו זה פיספוס, שהיבואן צריך לתת עליו את דעתו.

במסגרת "המהפכה הירוקה", שעובר כיום שוק הרכב האמריקאי תחת הלחץ הכבד של הממשל, נטשה GM את מנועי ה-V6 וה-2 ליטר טורבו של המאליבו, לטובת מנוע ארבעה צילינדרים טורבו-בנזין בנפח צנוע של 1.5 ליטר, עם כמעט 100 כ"ס פחות משל מנוע ה-2 ליטר של המאליבו היוצאת. זוהי משוכה שיווקית לא קטנה בקרב חסידי המכוניות אמריקאיות בישראל, שחלקם מקדשים את הנוסחה "סמ"ק פלוס כוחות-סוס שווה סטטוס".

בפועל זהו מנוע הארבעה צילינדרים הטוב ביותר של GM בו נתקלנו עד היום. הוא שקט בצורה יוצאת דופן, מייצר את הדחף בצורה סופר-חלקה כבר מסל"ד נמוך מאוד ולא מרגיש איטי גם בעקיפות ובעליות. למעשה, בעת שיוט על הכביש המהיר מוצא עצמו הנהג לעיתים קרובות ב-20-30 קמ"ש מעל המהירות שבה חושב שהוא נוסע. לתחושה הנמרצת תורם משקל עצמי נמוך מאוד יחסית לגודלה של המכונית - כ-1,430 ק"ג בלבד - שהוא תוצר של הרבה הנדסה מתקדמת. צריכת הדלק אינה היסטרית כמו במאליבו טורבו 2 ליטר היוצאת והצלחנו להשיג ממוצע של 11 ק"מ לליטר בנהיגה אמיתית, לא רע למכונית מהקטגוריה הזו.

באגף הדינמי רושמת המכונית התקדמות מרשימה לעומת מה שהתרגלנו לקבל במשפחתיות אמריקאיות קלאסיות. יש לה מעט מאוד נטיית גוף בפניות הדוקות, יציבות כיוונית מרשימה במהירויות גבוהות וספיגת זעזועים רכה אך לא רכרוכית, שמבודדת את הנוסעים היטב מתחלואי האספלט הישראלי. חבל רק שהמהנדסים לא הלכו עד הסוף בכל הנוגע להיגוי. כרגע יש למאליבו הגה רך ומנותק, שפוגם ביכולת ליהנות מהפוטנציאל האמיתי של השלדה ודן את הנהג האמביציוני לתחושה כללית של שעמום.

בשורה התחתונה מאליבו 2016 החדשה היא מכונית "מנהלים" ראויה, שתפורה היטב על לקוחותיה הפוטנציאליים בישראל. יש לה מראה ייצוגי, תא נוסעים מרווח ומאובזר, נוחות מרשימה ואף אחד לא יוכל לדעת - כולל הנהג, בתנאי שלא יעיין במפרט הטכני - שמתחת למכסה המנוע הענק מסתתר מנוע 1.5 ליטר צנוע. בקיצור, האמריקאית "האירופאית" ביותר בה פגשנו עד כה.

 שברולט מאליבו

חלק מהמתחרות

סקודה סופרב 1.4 טורבו

ב-160 אלף שקל מציעה סקודה את גרסת הבסיס עם מנוע 1.4 ליטר טורבו בהספק 150 כ"ס ומפרט אבזור, שמכוון בעיקר לציי הרכב. זו מכונית זריזה, נאה ומרווחת מאוד וצריכת דלק מוצהרת של כמעט 16 ק"מ לליטר. מנוע ה-1.8 טורבו עם 180 כ"ס מביא את המחיר לסביבות 173 אלף שקל.

יונדאי סונטה הייבריד

אחת המתחרות הישירות של המאליבו בארה"ב מגיעה כיום לישראל עם מנוע 2 ליטר היברידי שמייצר 193 כ"ס וביצועים נמרצים. ב-160 אלף שקל זוהי מכונית נאה, מרווחת, חסכונית מאוד ובנויה היטב, אם כי מי שרוצה חבילת אבזור "ניהולית" מפוארת - עור, גג פנורמי וכו' - יידרש לשלם 179 אלף.

סובארו לגאסי B4

169 אלף הוא מחירה של סובארו לגאסי החדשה, שתוכננה גם היא עבור השוק האמריקאי. יש לה ממדים חיצוניים ופנימיים נדיבים, הנעה כפולה, אבזור מקיף ומנוע 2.5 ליטר, שמייצר 175 כ"ס וביצועים זריזים. צריכת הדלק אינה חסכונית כמו של חלק מהמתחרות.