ניתוח פסקי דין: פייסבוק מאבדת כוח מול משתמשיה הרמוסים

מי שטרם התנסה בהגשת תביעה משפטית, ודאי אינו יודע שכללי הסמכות המקומית בחוק הישראלי קובעים כי הגשתה של תביעה אזרחית חייבת להיות במיקום גאוגרפי הקשור לנתבע.

חמישה כללים קובעים את מקום הגשת התביעה:

1. מקום מגורי הנתבע או משרדי התאגיד.

2. מקום כריתת החוזה בין הצדדים.

3. המקום שבו החוזה שבין הצדדים היה צריך להתממש.

4. מקום המסירה של הנכס (אם מדובר בנכס).

5. מקום המעשה או המחדל שבגינו תובעים.

עם זאת, הדרך לעקוף את הכללים הללו ולהגיש תביעה משפטית בכל מקום שרוצים, טמונה בהסכמה של הצדדים להסכם, אם קיים כזה. מזה עשרות שנים, בתי המשפט בארץ פסקו כי יש לכבד את הסכמת הצדדים לחוזה, בו הוסכם כי בירור סכסוכים ביניהם ייעשה במיקום גאוגרפי מסוים, על-פי דין מסוים, גם אם ההסכמה עומדת בניגוד לכללי הסמכות המקומית.

כך, למשל, אם חברה ישראלית מוכרת מוצרים לחברה זרה היושבת באנגליה, הרי ששתי החברות יכולות להסכים כי אם תהיה ביניהן מחלוקת, ההליך המשפטי יוגש באנגליה וינוהל על-פי הדין האנגלי. ברוב המקרים, הסכמתה של החברה הישראלית תחייב אותה ותמנע ממנה אפשרות להגיש תביעה פה, בישראל.

אלא שעם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, העניינים נעשו מורכבים יותר - וחמשת הכללים החלו להשתנות בהתאם. ניקח, לדוגמה, את פייסבוק: כאשר פתחנו פרופיל ברשת החברתית הזו, התבקשנו לאשר את תנאי השימוש של הרשת. בין עשרות התנאים מופיע תנאי קטן הקובע כי כל טענה כנגד פייסבוק תידון אך ורק במדינת קליפורניה ועל-פי חוקי קליפורניה.

לכאורה, חתימה על תנאי השימוש מחייבת את החותם לפעול לפיהם. אלא שבדצמבר 2014, במסגרת הליך ביניים שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי אותו תנאי שמופיע בתנאי השימוש של פייסבוק מקפח לכאורה את זכויותיהם של משתמשי הרשת החברתית בישראל. לכן, ייתכן כי במסגרת הליך משפטי מלא בית המשפט לא יכבד את התנאי הזה ויאפשר ניהול הליך כנגד פייסבוק בישראל.

באותו מקרה ההליך עצמו נגד פייסבוק נדחה, אך ההחלטה התבררה כמשמעותית מאוד. לימים, בינואר 2016, נפל דבר נוסף בעניינה של פייסבוק בישראל, כאשר בית משפט השלום ברחובות קבע לראשונה כי קבוצה בפייסבוק מהווה "אמצעי תקשורת", בדיוק כמו עיתון, ומשכך הרי שמנהל הקבוצה (ADMIN) נחשב לעורך, וניתן לחייבו באחריות אישית בכל הנוגע לפרסום לשון הרע בקבוצה אותו הוא מנהל.

מבלי לגרוע מחשיבות ההחלטה בתחום לשון הרע, הרי שהיא מגלמת בתוכה חשיבות ציבורית גדולה לכלל אזרחי ישראל בתחום אחר - זכויותיהם לנהל הליכים משפטיים כנגד פייסבוק על-פי דיני מדינת ישראל. הרי אם קבוצה בפייסבוק יכולה להיחשב "אמצעי תקשורת", לא רחוק היום בו יראו בפייסבוק עצמה אמצעי תקשורת, ללא קשר לקבוצה כזו או אחרת. מכאן שהתנהלותה בארץ והשפעתה על המשתמשים הישראלים כפופה לדיני מדינת ישראל.

אין המדובר בחזון אחרית הימים, אלא במציאות המתגבשת לנגד עינינו. בדצמבר 2015 קבע לראשונה בית המשפט הגבוה לצדק בפריז כי על אף תנאי השימוש של פייסבוק, המחייבים את המשתמשים שלה לנהל הליכים משפטיים כנגדה רק בקליפורניה, ניתן ואף רצוי לנהל הליכים משפטיים נגד החברה בצרפת. זאת, נוכח העובדה שתנאי השימוש מפרים את דיני הצרכנות של צרפת ופוגעים ב-22 מיליון צרפתים המשתמשים ברשת החברתית בצרפת. עוד נקבע באותו פסק דין צרפתי כי פייסבוק מקשה על המשתמשים שלה לנהל נגדה הליכים במקום מגוריהם, ובכך פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות.

לא עבר זמן רב וב-10.6.16, ממש בימים אלה, בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי תניית השיפוט של פייסבוק מקפחת את זכויותיהם של הצרכנים הישראלים ומונעת מהם מלעמוד על זכויותיהם המשפטיות. השופטת אסתר שטמר קבעה: "מדובר בחוזה אחיד, המשמש ציבור גדול בישראל, כאשר ברור שפייסבוק התאימה את האתר לשימוש המשתמשים בישראל בעברית. בין שמדובר בתביעה אישית, ששוויה אינו גבוה, ואז ראוי לאפשר את שמיעתה בישראל, שאם לא כן לא תבוא בפני ערכאות כלל; ובין שמדובר בתביעה קבוצתית, בעניינים צרכניים".

עוד נקבע בהחלטה כי באיזון בין חוסר הנוחות של החברה לנהל הליכים משפטיים במקום מושבה - לבין אינטרס הצרכן לנהל את ההליכים במקום מושבו ומקום אספקת השירותים, חוסר הנוחות יילקח על-ידי החברה מראש, שכן אינטרס הצרכנים גובר.

בין אם מדובר בסנונית ראשונה כנגד פייסבוק, או בהחלטה בודדת שלא יהיו לה השלכות גלובליות, יכולתה של פייסבוק למנוע ממיליוני המשתמשים שלה לנהל הליכים משפטיים באזור מגוריהם - הולכת ונעלמת.

■ הכותב הוא עורך דין המתמחה בקניין רוחני, סימני מסחר ופטנטים.