קמפיין הדינוזאורים של השר ישראל כץ

שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, בשיתוף עם המועצה לבטיחות בדרכים השיקו הבוקר קמפיין שכותרתו "מחזירים את המדרכות להולכי הרגל". קמפיין שהתוכן שלו הוא בושה וחרפה ליוזמיו, ומעלה את החשש שהם דינוזאורים שלא יודעים מה קרה בכבישים בשנה האחרונה, ואיבדו כל קשר למציאות התחבורה.

יש בעיה במדרכות - ורוכבי האופניים לא צריכים להיות עליהן, על כך אין ויכוח. אבל יש גם בעיה בכבישים.

רוכבי אופניים נמצאים על המדרכות, בגלל המצב בכביש ובגלל השינוי אדיר בהרגלי התנועה של רבים מתושבי המדינה. המונים עברו לשימוש באופניים ככלי תחבורה: צעירים, זקנים, נשים, גברים, עשירים ועניים, הפכו אותם לכלי רכב שגרתי שמסיע אותם לעבודה, ללימודים, לקניות, לבילוי ולחברים.

אבל אם מישהו מיוזמי הקמפיין מאמין שיש ולו רוכב אחד אופניים אחד מכל הרבים האלה שמעדיף לרכוב על המדרכה, הוא טועה טעות גדולה שמעידה על בורות יסודית בתחבורה ותנועה עירונית.

אדם שמשתמש באופניים ככלי רכב לא רוצה לזגזג בין הולכי רגל. אף אחד לא נהנה לתמרן בין פחי אשפה, תחנות אוטובוס, פחי מיחזור, דוכני פיס וכסאות של בתי קפה הניצבים על המדרכות. כל מי שמשתמש באופניים ככלי רכב, ללא יוצא מן הכלל, מעדיף לרכוב על כביש, לגלוש על אספלט כבוש וחלק, לזרום עם התנועה במהירות ונוחות, בתשתיות המצוינות שהוקמו עבור מכוניות פרטיות בכל הארץ, ומשרתות אותם ביעילות.

רוכבי אופניים לא צריכים להיות על מדרכה, בשום פנים ואופן. רוכב אופניים שנע על המדרכה מפחד, הוא אדם שהפך את הבעיה שלו, לבעיה של הזולת החלש ממנו. זה מעשה מכוער, לא הגון, ומאוד מאוד אגואיסטי.

רוכבי אופניים לא נוסעים על הכביש, בגלל סיבה אחת: כי הם מפחדים. כי הנהגים צופרים להם בעצבנות, עוקפים אותם בנהמת מנוע, כמעט תמיד בתוספת הטחת קללות מעליבות ממש. זה לא נעים, וזה בעיקר מאוד מאוד מסוכן.

אבל כדי לסלק את רוכבי האופניים מהמדרכות, צריך לתת להם אלטרנטיבה בטוחה.

אין הכוונה לשבילים שייקח עוד שנים לסלול אותם. אני מדברת על קמפיין שיעביר לנהגים בכביש מסר ברור: אתם כבר לא לבד בכביש, יש לכם שותפים לדרך, והם לא ייעלמו, אפילו להיפך: מספרם יגדל וילך. אנא השלימו עם המציאות החדשה, תנו לה כבוד, ותתייחסו בסבלנות למי שנוסע אתכם, הרוכבים חלשים ופגיעים, וצריך להתחשב בהם.

זה כדאי גם לכם, נהגי המכוניות. כל רוכב אופניים שנדמה לכם שמעכב אתכם, הוא גם מכונית אחת פחות בפקק, ופחות מתחרה על חניה כשתגיעו ליעד.

הכותבת משתמשת באופניים ככלי התחבורה העיקרי שלה, רוכבת רק על הכבישים ולפני שנה פגעה בה מכונית ושברה את הכתף שלה, כשהייתה בדרכה לעבודה (כשהיא לבושה אפוד זוהר וחובשת קסדה)