הרצת מניות אי.די.בי: השאלות הפתוחות על "החברים" בהנפקה

אחד מהנדבכים המרכזיים בהרשעתם של נוחי דנקנר ואיתי שטרום בפרשת הרצת מניות אי.די.בי אתמול (ב'), נוגע למה שכינה השופט חאלד כבוב "הסטת המשקיעים מההנפקה לקנייה מחוץ לבורסה משטרום".

ערב אותה הנפקה, בפברואר 2012, נפגש דנקנר עם משקיעים פרטיים רבים וניסה לשכנע אותם להשקיע במניות אי.די.בי, כמעין הבעת אמון אישית בו כבעל שליטה, ועל רקע קשרים חבריים לכאורה בין דנקנר לאותם אנשי עסקים.

5 "חברים" הופנו בסופו של דבר על-ידי דנקנר לשטרום, כדי שירכשו את המניות ישירות משטרום, מחוץ לבורסה. זאת, שעה ששטרום השתמש בכספי הרכישות לשוב ולרכוש מניות אי.די.בי במסגרת המסחר בבורסה - כדי לנפח את מחזורי המסחר, להעלות את שער המניה ולייצר מצג של התעניינות במניה, ערב ההנפקה.

השופט כבוב פסק כי לא יכול להיות רציונל עסקי להפניית "החברים" לרכישת המניות מחוץ לבורסה על-ידי דנקנר, זולת הכוונה לבצע יחד עם שטרום את פעילות הרצת המניות.

אם כך, עולה השאלה האם "החברים", או לפחות חלקם, היו מודעים לרציונל הפלילי שבהפנייתם לשטרום? האם התעלמו מניחוח "הקומבינה" שאולי עלה באפם? ואם כן - מדוע אף אחד מהם לא נחקר כחשוד בתיק?

במהלך פברואר 2012 החל שטרום לרכוש מניות אי.די.בי בבורסה, באמצעות חברת ISP שבשליטתו, בהיקפים שהניעו בפועל את שער המניה כלפי מעלה - כך פסק אתמול השופט כבוב. שטרום השקיע כ-15 מיליון שקל, עד שיבשו מקורותיו, ואז נחלץ דנקנר לעזרתו ובין היתר החל לשלוח אליו את אותה שורה של משקיעים פרטיים שרכשו את החזקותיו מחוץ לבורסה. בכספיהם, כאמור, אץ-רץ שטרום חזרה לבורסה, כדי לקנות שוב מניות אי.די.בי ולהמשיך להזרים ביקושים חריגים למניה.

בין ה"מחלצים" אנשי העסקים אילן בן-דב, לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, בעבר הבעלים של חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בברק קפיטל; צביקה בארינבוים, איש שוק ההון ומשקיע פרטי מוכר; וגלעד טיסונה - חבר של עומר, בנו של נוחי דנקנר, שעיסוקו בתחום הפורקס.

בהכרעת הדין בעניינו של דנקנר, כתב כבוב: "לא מצאתי כל היגיון כלכלי מבחינת אי.די.בי ודנקנר, בהסטת משקיעים מהשתתפות בהנפקה או מרכישת מניות החברה בבורסה, לביצוע עסקאות מחוץ לבורסה מול שטרום".

כבוב נימק כי "בניגוד לאפשרות השתתפות בהנפקה אשר בה יש תועלת לטובה לחברה בדמות גיוס הון חדש לחברה, הרי שרכישת מניות החברה מחוץ לבורסה כלל לא משפיעה על החברה, שכן היא עסקה פרטית בין שניים ומהווה למעשה ויתור על הזרמת הון לחברה".

לפיכך, השופט פסק כי "מעורבותו של דנקנר בפעילות בשוק ערב ההנפקה ובהסטת משקיעים פוטנציאליים לרכישת מניות החברה משטרום היא ראיה בעלת משקל משמעותי אשר עומדת לחובתו".

כבוב לא התייחס, כפי שגם לא נדרש להתייחס בהכרעת הדין, לשאלה האם אותם "מחלצים" היו מודעים לכוונת התרמית של דנקנר ושטרום, או האם "הריחו" שמדובר בהתנהלות לא טבעית ולא הגיונית, שאדם סביר היה אולי מברר את טיבה.

ויליגר יצא גדול

קחו לדוגמה את תכתובת הווטסאפ בין דנקנר ויוסי ויליגר מיום ה-22 לפברואר 2012. דנקנר: "יוסי, תודה על הבוקר. האם אתה יכול להגדיל דרך איתי?"; ויליגר: "הזמנו 5,6 (מיליון שקל - ג'מ'), בהנפקה, אתה מעדיף שאקנה ממנו בשוק?"; דנקנר: "אם אפשר זה מאוד יעזור..."; ויליגר: "או.קיי. יטופל"; דנקנר: "תודה. אתה ענק".

ויליגר באמת יצא ענק מבחינתו של נוחי. דנקנר אפילו לא היה צריך להבהיר את כוונתו, רק לאשר את רצונו בפני ויליגר. ויליגר, קשה להתנתק מהרושם, היה מודע אולי לאינטרס כלשהו של דנקנר שהוא ירכוש את המניות מחוץ לבורסה, ישירות משטרום. זאת, לאחר שכבר רכש בשלב זה מנה אחת של מניות היישר משטרום ("תודה על הבוקר").

"מסופקני אם יש צורך להרחיב בפרשנות מסרונים אלה", פסק כבוב בעניין התכתובת הזו, "שכן הדברים מדברים בעד עצמם. דנקנר פונה אל ויליגר, לאחר שהאחרון כבר רכש משטרום כמות מניות, ומבקש ממנו ישירות ומפורשות להגדיל השקעתו באפיק זה, חלף בהנפקה".

גם כאן השופט בוחן את הדברים מנקודת ראותו של דנקנר. ומה עם ויליגר? למה הסכים לבקשה? איזה רציונל עסקי יש לכך אם לא סיוע לדנקנר במעשים שהתברר בדיעבד שיש בהם הרצת מניות? נדמה כי השאלה הזו לא נשאלה.

ערב אותה חלופת מסרונים, שעליה בוודאי מתחרטים דנקנר וויליגר - הגיע ויליגר לביתו של דנקנר בשעת לילה מאוחרת (בסביבות 11 בלילה). בשלב מסוים הצטרף לפגישה גם שטרום. אין ספק כי שטרום הציע לויליגר לרכוש מניות היישר ממנו באותה פגישה. אך האם ויליגר לא התעניין בכלל ברציונל העסקי המוזר של השקעה מחוץ לבורסה, בהמלצת בעל השליטה בחברה?

"לא עשיתי חשבון אם זה טוב לנוחי"

ויליגר עצמו העיד במשפט, ונשאל סדרה של שאלות קשות על-ידי השופט כבוב. "זה לא נשמע לך מוזר שיש גיוס הון לאי.די.בי במסגרת הנפקה, ומהצד השני אומרים לך דנקנר ושטרום לרכוש מניות מחוץ לבורסה? לכאורה זה לא האינטרס של דנקנר כמנפיק", שאל כבוב. ויליגר השיב: "לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת".

"זה נשמע לי מוזר", הקשה השופט והוסיף: "אתה שחקן מנוסה... אתה לא נשמע לי כאדם כנוע שעושה מה שאומרים לו. האם לא חשבת על כך שזה לא היה אינטרס של דנקנר להשקיע מחוץ לבורסה? זה הרי נשמע לא הגיוני בעליל. נשמע כאילו שזה נועד להכשיל את ההנפקה".

ויליגר השיב כי "נוחי לא בא ולחץ עליי לרכוש מחוץ לבורסה מעבר לבקשה פשוטה שלו, ואני לא עשיתי את החשבון האם זה טוב לנוחי או לא טוב לנוחי". לדבריו, "נפגשתי עם נוחי ושטרום בביתו של נוחי ושמעתי הרצאה על אי.די.בי מהאיש שהכיר את החברה טוב מכולם. ההחלטה שלנו להשקיע באי.די.בי אחזקות לפני ההנפקה הייתה החלטה כלכלית, והיא נעשתה לאור העובדה שהמחיר היה יותר נמוך לפני ההנפקה".

שאלותיו של השופט כבוב מעלות שגם הוא סבור שהיה מה לברר בקשר למודעותו של ויליגר, וייתכן שלעוד כמה מן "החברים" של נוחי, למעשיהם של דנקנר ושטרום.

להגנתם של כל "החברים" יש להגיד מפורשות - אין בתיק כל ראיה לכך שויליגר או אף אחד אחר מבין "המחלצים" היה מודע למזימה הפלילית המלאה. לדוגמה, אין מידע פוזיטיבי על מודעתם לתוכנית שלפיה שטרום ייקח את תמורת מכירת המניות מחוץ לבורסה, וישוב לרכוש מניות אי.די.בי בבורסה, כחלק ממאמץ לתמוך בשער המניה.

ויליגר ושאר "המחלצים" מעולם לא נחקרו כחשודים בתיק. נדמה כי רשות ניירות ערך ריכזה מאמצים במעגל הפנימי של מבצעי העבירה. איש לא הקשה על ויליגר ודומיו בשלב החקירה, כדי לברר האם וכמה ידעו וכמה עצמו עיניים. בדיעבד (וזו אולי חוכמה קטנה להסתכל על הדברים בדיעבד) אולי היה ראוי לברר את מידת מודעתם של "המחלצים".

ניסיון "החילוץ" השני של ויליגר?

יוסי ויליגר היה שותף לניסיון "חילוץ" נוסף של דנקנר מצרותיו במהלך השנים האחרונות. בסוף 2013-תחילת 2014 התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב תיק הקפאת ההליכים של אי.די.בי, שנגמר בסופו של דבר בקבלת הצעתם של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה לרכישת השליטה בחברה ולסילוקו הסופי של דנקנר מכל מעורבות בקבוצה.

באותו תקופה ניסה דנקנר להציע חלופה מטעמו לרכישה מחדש של השליטה בחברה באמצעות חברה משותפת לו ולאלכסנדר גרנובסקי. במסגרת אותו ניסיון הסכימה חברת ויליפוד של ויליגר להעמיד הלוואה בסך 65 מיליון שקל לקבוצה של גרנובסקי ודנקנר. המהלך, כידוע, לא צלח בסופו של דבר.