תרומתו של צ'רלי

זה היה בשבת. הבית המה אורחים. לפתע נכנס הבן שלי, הוא היה אז בכיתה ב' או ג', ממרר בבכי והסתגר בחדרו. לאחר הפצרות הוא סיפר ששומר ממוצא ערבי, שהועסק בבניין שנבנה לידנו, הוכה ללא כל סיבה על ידי כמה "חבר'ה" יהודים משכונת קטמון הסמוכה.

ירדתי עם בני למטה, לקחנו את השומר הערבי למד"א, שם טופל כראוי, והחזרנו אותו לבניין. רק אז נרגע הבן. לימים התנדב בני לגולני, היה לוחם מצטיין בדרגת סרן והשתתף בזירות לחימה רבות. מעולם לא נגע לרעה באויב חסר ישע (בני מסרב שאנקוב בשמו, כי בניגוד לאביו הוא אדם צנוע).

צדק וראש הממשלה

למה אני נזכר באותו אירוע? כי שמעתי וראיתי את צ'רלי אזריה, אביו של החייל היורה מחברון אלאור אזריה, מאשים את כל העולם בקונספירציה נגד בנו. גם את בית המשפט, ובוודאי את אנשי התביעה העושים את עבודתם בהתאם לחוק. "איפה ראש הממשלה?" הוא זועק. יש להניח כי הצביע בעבורו בבחירות, ועכשיו הוא מצפה לתמורה הולמת. וכל מה שהוא רוצה זה "משפט צדק". והוא לא אומר את הדברים, אלא צועק אותם בבוטות, כאדם שנגרם לו (ולבנו) עוול.

נהמת הלב הארוכה

יש הנוטים להתייחס בסלחנות לאיש על התנהגותו, בנימוק שהוא כואב את מצבו של בנו, שהוא מדבר מנהמת לבו. הוא בוודאי לא אוהב את העובדה שבנו כנראה הולך לכלא, אבל עברו כבר כמה חודשים מאז האירוע, ונהמת לב באה בדרך כלל בעת האירוע או בסמוך אחריו. שום לב לא יכול לנהום תקופה כה ארוכה.

לצ'רלי אזריה היה מספיק זמן לתכנן את התנהגותו. מה שהוא עושה בבית המשפט נראה כמו הצגה המותאמת לציבור הימני המתלהם בכיכרות הערים והאינטרנט.

ההימור שלי

האם בשלב כלשהו עוברת במוחו של צ'רלי אזריה המחשבה שאולי גם הוא תרם למעשהו של בנו? כלומר, כולנו הרי תוצרים של החינוך שאנו מקבלים ורואים בבית. האם הבן אלאור שמע מדי פעם את האב צ'רלי אומר שצריך להרוג את כל המחבלים? אם הייתי מתבקש להמר הייתי אומר שכן, זו כנראה התורה שצ'רלי הרביץ בבנו. אילו הנחיל לו דעות אחרות, ספק אם היינו מגיעים לפרשה זו.

הלקח העיקרי

בעיני זה הלקח החשוב ביותר של הפרשה. כי צ'רלי אזריה אינו לבד. יש רבים כמותו. כדאי שיסתכלו בראי לפני שיזדקקו גם הם לזעוק "תפירת תיק". האם אין זה מקרה מובהק של אבות שהאכילו בוסר, ושיני בנים תקהינה?