לו הייתי שימי תבורי

שימי תבורי מאוהב ומאושר. כך לפחות הוא דיווח בראיונות נרחבים שהעניק השבוע לכלי התקשורת השונים, במסגרתם חלק עם הציבור, כי נישא בטקס פרטי לרעייתו, החמישית במספר, ויש לקוות כי גם האחרונה. לצערם של בני הזוג, כך הם סיפרו בראיון, ילדיו של שימי אינם שותפים לשמחתם, ואף עלבו בהם מאד, כאשר טענו שהרעיה החדשה עתידה לגזול את ממונו של שימי, כלומר את ירושתם העתידית.

אמנם שימי לא פנה אלי אישית לייעוץ משפטי, אך רבים מצויים במצב דומה, ומדבריו של שימי עולות כמה טעויות נפוצות מאד בציבור, שכדאי להבהירן.

השאלה הראשונה היא האם לילדיו של אדם המצוי בזוגיות חדשה יש סיבה לחשוש מהשתלטות של בן הזוג החדש על רכוש ההורה. מבלי להתייחס כמובן לשימי ולרעייתו, שאינני יודעת דבר על יחסיהם הכלכליים, באופן כללי ניתן לומר כי התשובה לכך היא חיובית. ההורה יכול להעביר לבן הזוג החדש ממון רב עוד בחייו, ויכול לעשות כן גם לאחר לכתו לעולמו באמצעות צוואה.

יתר על כן, גם אם ההורה לא בחר להעניק כספים או זכויות לבן הזוג, הרי שבמקרה של פרידה, או מות ההורה, בן הזוג החדש יכול לתבוע זכויות ברכוש שצבר ההורה בזמן החיים המשותפים של הצדדים. מהבחינה הזאת יש הבדל משפטי בין הורה שנישא לבן הזוג החדש כדת וכדין, ואז בן הזוג החדש מקבל את הזכויות למחצית הרכוש באופן אוטומטי, לבין הורה שמקיים מערכת יחסים של ידוע בציבור, ללא נישואין כלל או באמצעות טקס "פרטי" שאינו מוכר על ידי המדינה. במקרה האחרון לבן הזוג החדש תהיה מלאכה קשה יותר להוכיח את זכאותו לרכוש שהוא תובע.

האם הילדים יכולים לפעול משפטית כדי למנוע מראש העברת רכוש או כספים לידי בן הזוג? אם ההורה במצב קוגניטיבי שפיר אזי התשובה לכך היא שלילית. למעשה הטיב לנסח זאת שימי תבורי עצמו, בראיון שהעניק לטלוויזיה, כאשר אמר שאם יתחשק לו הוא יתרום את כל כספו לאגודה למען בעלי החיים. המצב היחיד שבו ילדים בגירים יכולים להתערב בהחלטות כלכליות של הוריהם היא כאשר ההורה נמצא במצב דמנטי או בלתי כשיר אחר, ואז יש לפנות לבית המשפט ולבקש להכריז עליו כחסוי, שפעולותיו נתונות לאישור אפוטרופוס ולפיקוחו.

במקרה שההורה צלול ומודע למעשיו, הוא רשאי לקבל כל החלטה, שגויה ככל שתהיה עבורו או עבור ילדיו. אין בחוק מעמד של "יורש עתידי" ואין זכות מוקנית לקבל ירושה. מסיבה זאת גם אין טעם בלחצם של ילדיו של שימי, אשר לטענתו, דרשו ממנו לחתום כעת על צוואה המבטיחה להם את חלקם בירושה. אין משמעות משפטית להתחייבות כזאת, וגם אם ההורה מסכים לכתוב צוואה לטובת ילדיו, אין דבר המונע ממנו לכתוב צוואה אחרת למחרת היום, או בכל מועד אחר לפני מותו. אין תועלת גם בניסיון להחתים את ההורה על חוזה שבו הוא מתחייב שלא ישנה את צוואתו או שבו הוא מתחייב להוריש את רכושו לילדיו, מאחר שחוזה כזה הוא פסול ובלתי אכיף בבית המשפט.

אז מה ניתן לעשות בכל זאת כדי להחזיר את השלום לבית? מילת הקסם היא הסכם ממון. הסכם ממון בין ההורה לבן הזוג החדש מבטיח את כל הצדדים, ההורה, בן הזוג וגם הילדים מנישואין קודמים, ומוודא שכל אחד יודע מה הוא יקבל או לא יקבל, במהלך החיים המשותפים ולאחר פרידה או מוות. הסכם ממון מפחית את החשש שמטרה כלכלית עומדת מאחורי מערכת היחסים החדשה, וחוסך התדיינות משפטית ארוכה מאוחר יותר.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il