"כל אלה שאמרו שלרשת מגה אין עתיד אכלו את הכובע"

בינואר השנה, יום לאחר שמונה לאחד מנאמני רשת מגה הקורסת, נכנס עו"ד אמיר ברטוב לסניף מגה הסמוך לביתו בהוד השרון. אף אחד לא ידע מי הוא, והוא עמד זמן מה והאזין לשיחות בין העובדים המוטרדים. הידיעות על קריסתה של הרשת פשטו כאש בשדה קוצים, והעובדים הביעו חשש כי איבדו את מקור פרנסתם. הרוחות סערו. ברטוב פנה לאחת הקופות ושמע את הקופאית, אישה מבוגרת וצנומה, גמלאית שחזרה לעבוד ברשת לאחר הפרישה, שואלת את המנהלת שלה: "יהיה לי לאן לחזור? תהיה לי פרנסה?". עו"ד ברטוב ניגש אל הקופאית, הציג את עצמו בפניה כאחד מנאמני הרשת והבטיח לה שיעשה הכול כדי שיהיה לה מקום עבודה לחזור אליו. לפני שבוע הוא חזר אל אותו סניף, פגש בקופאית שזיהתה אותו מיד וזיכתה אותו בחיוך לבבי רחב, ואמר לה: "עמדתי בהבטחתי".

נאמן נוסף של הרשת, רו"ח גבי טרבלסי, חווה חוויה דומה עם זוג חקלאים קשיי-יום. השניים, בעל ואישה, הגיעו אליו לפני כחצי שנה ואמרו לו כי הם יאבדו את כל עולמם אם רשת מגה תתמוטט. "אם הרשת קורסת אנחנו הולכים לפשיטת רגל", אמרו לו. השבוע הם התקשרו להודות לו על שהציל את ביתם.

"היו לנו הרבה מאוד שיחות עם העובדים, ואתה לא יכול שלא להיקשר למקום הזה, לאנשים שנמצאים בו והיו באי-ודאות גדולה תקופה ארוכה, ועכשיו אני מקווה שאי-הודאות הסתיימה, ויש להם עתידטוב", אומר ברטוב.

בשבוע שעבר העבירו נאמני מגה - עו"ד אמיר ברטוב, עו"ד אהוד גינדס ורו"ח גבי טרבלסי - את המפתח לרשת לבעליה החדש, נחום ביתן, בעלי רשת יינות ביתן, לאחר הליך הבראה סוער ויצרי שנמשך כחצי שנה. בתקופה זו הם הפכו ל'אמא ואבא' של העובדים, הספקים, הנושים, והרשת כולה, והקדישו ימים ולילות לשיקומה. "יום וליל זה כפשוטו. למעלה מ-50 אנשים משלושת המשרדים שלנו עבדו סביב השעון - מהבוקר עד השעות המוקדמות של הבוקר למחרת, בשישי ובמוצ"ש, ללא הפסקה", מספר עו"ד ברטוב.

רו"ח טרבלסי מוסיף: "הלכנו וראינו את הסחורות, הסתובבנו בחנויות, סידרנו מדפים. היה לנו חמ"ל שכל בוקר ישבו בו אנשים ובדקו באיזה סניף חסר סחורות, איזה סניף לא מרוויח, באיזה סניף חסר כוח אדם, איזה סניף לא מסודר או לא נקי. ב-2:00 לפנות בוקר עוד היינו חותמים על צ'קים או מאשרים תקציבים שבועיים". עו"ד גינדס מוסיף ואומר: "ובכל הזמן הזה גם כותבים בקשות ותגובות לבית משפט. היו מאות בקשות בתיק; אבל מעבר לשעות העבודה, היה קשה לישון, כי הראש שלך טרוד מכובד האחריות והמחשבות כל הזמן רצות".

עכשיו הם יכולים לישון. ועם חיוך רחב. בראיון ל"גלובס", רגע אחרי מכירת הרשת כמקשה אחת תמורת למעלה מ-300 מיליון שקל - סכום שנשמע דמיוני לרבים בתחילת הליך ההבראה - מספרים שלושת הנאמנים על רגעי השיא, האמונה שלהם בדרך, הדיפת ההתקפות נגדם והעבודה הרבה שעוד נותרה להם.

"התמכרנו לנתונים"

"יש תחושת הצלחה וסיפוק אדירים", אומר עו"ד גינדס. "מי שמפעיל את העסק מיום חמישי שעבר זה נחום ביתן, אבל המיזוג לא מסתיים ביום אחד, זה תהליך ארוך. יש המון תחושה של הקלה וגם של סיפוק, אבל יש לנו עוד הרבה משימות".

גם עו"ד ברטוב מספר על תחושותיו: "לי יש תחושה מעורבת. מצד אחד, סיפוק והקלה, וביום שישי אפילו הלכתי עם המשפחה לים לאחר תקופה ארוכה שהם נאלצו ללכת בלעדיי; אך מצד שני, היה חסר לי לקבל את הנתון של הפדיון היומי בסוף יום שישי, ה-1 ביולי. ממש היה חסר לי". רו"ח טרבלסי מוסיף: "התמכרנו לנתונים", ובדיוק באותו הרגע, בתזמון מושלם, מצפצף הטלפון של עו"ד ברטוב, ועל הצג מופיע זימון לישיבת הנהלה של מגה. "נחום (ביתן) מזמן את המנהלים שלו לישיבת הנהלה. אנחנו עדיין מחוברים למיילים ולזימונים, אבל אנחנו כבר לא חלק מהניהול השוטף. השרביט כבר לא בידיים שלנו", אומרים השלושה.

ניהול הרשת כבר לא בידיים שלהם, אבל יש להם עוד הרבה מה לעשות לטובת מגה, והם מסתכלים קדימה. "השלב הבא זה ליישם את הסדר הנושים. אנחנו הולכים ללוות את העברת המטה, לראות שהמיזוג הזה מתממש בצורה יעילה ומיטבית, לקבל את הכספים ולממש את חלוקות הנושים", אומר רו"ח טרבלסי.

אולם, ליווי הסדר הנושים אינו המשימה הבוערת ביותר המוטלת לפתחם אלא חשיפת הסיבות לקריסת הרשת ומציאת האחראים לקריסה. במסגרת הליך ההבראה ביקשו הנאמנים מביהמ"ש לפתוח בחקירת נסיבות הקריסה, ובין היתר לחקור את בעלי השליטה בגין אחריותם - ובקשתם אושרה. זאת, לאחר, שבין היתר, מצאו הנאמנים כי השחיקה במצב מגה נבעה כנראה משתי פעולות משמעותיות שיזמו בעלי השליטה: חלוקות דיבידנדים משמעותיים; ופיצול נכסי הנדל"ן ממגה לחברה-אחות, שגבתה ממגה דמי שכירות, שגובהם, לכל הפחות, שנוי במחלוקת.

כבר בתחילת הדרך מצאו הנאמנים ממצאים חמורים נגד בעלי השליטה במגה, בהם גזילת כספים מהחברה ואי-עמידה בהתחייבויות בהסדר הנושים, אך הליך הבדיקה באשר להיקף האחריות לקריסה טרם הסתיים. "התהליך הזה נמצא בעיצומו. קידמנו אותו במקביל לתהליכי המכירה ולתהליכי ההבראה, הכנו את הרקע לחקירות של נושאי המשרה ובעלי השליטה. בזמן הקרוב ניתן לכל אחד מהם את האפשרות להסביר את עצמו, להביע את עמדתו, ונגבש מסקנות בסוף התהליך", אומר עו"ד גינדס.

"כדאיות שאינה מוטלת בספק"

כששואלים את השלושה מה היו רגעי השיא בהליך הבראת החברה מבחינתם, התשובות שלהם שונות. עבור רו"ח טרבלסי, היה זה היום בו עברה החברה לפעול ברווח. "לי לא היה ספק שנקבל את המחיר שקיבלנו בסוף. אמרתי את זה לאורך כל הדרך. היום החשוב ביותר מבחינתי, היה אחרי פסח, כשפתחנו את הדוח עם התוצאות הכספיות שהראה שהחברה עברה לרווח. ביום הזה בעצם כל השוק הבין את מה שלא הבין קודם. קיבלנו את החברה במימון של 20 מיליון שקל לחודש, והשוק הציע לרכוש אותה במחירים נמוכים.

"ביום שפרסמנו את התוצאות אחרי פסח שונתה המגמה, אז כולם הבינו שיש פה רשת שיודעת להרוויח עשרות מיליונים שקלים בשנה - אז כנראה צריך לתת עליה מאות מיליונים. זה היה היום המכריע, לאחר מכן בעצם היה רק הצד הטכני של מי יציע יותר ויסגור את ההסכם הטוב ביותר".

רגע השיא של עו"ד גינדס התרחש בעת ההגעה להסכם עם ביתן. "רגע השיא הוא יום ראשון, 8 במאי, אחרי שבועיים של מו"מ חשאי ודיסקרטי, אחרי הסבב האחרון של קבלת ההצעות, כשאף אחד מהמציעים לא יודע מי בכלל נמצא בתמונה וכמה הציע, וניהלנו את הסבב האחרון של הפגישות עם כל מציע, והיום הזה נגמר בסוף עם רוכש, הסכם ומחיר טוב. היה ברור לנו שאנחנו צריכים לפעול מהר, ולהגיש אותו לבית משפט", מספר עו"ד גינדס.

הגשת ההסכם עם ביתן לאישור ביהמ"ש הובילה לאחד הדיונים המסעירים בתיק - דיון שבו נדמה היה שמגה היא הסחורה הכי "חמה" בשוק, ופתאום כל רוכש פוטנציאלי זרק מספרים לאוויר - 50 מיליון שקל, 100 מיליון שקל עלו על השולחן בשנייה, כאילו מדובר בשקלים בודדים. היה ברור שמגה לא נתפסת עוד כרשת קורסת, אלא כרשת מבוקשת.

- קיבלתם רשת בהפסדים, אף אחד לא קפץ בראש כדי לרכוש אותה ומי שכן - הציע הצעות מגוחכות - סביב 100 מיליון שקל - ואתם בכל זאת האמנתם שתקבלו מעל 300 מיליון?

רו"ח טרבלסי: "לא עסקינן בעולם של אמונות. אנחנו עוסקים בעולם כלכלי, קר, ברור. לא צריך לקחת הרבה זמן בשביל לזהות גוף שנמצא בסיכון או שיש לו סיכוי גבוה להצלחה. לי היה ברור כבר בהתחלה שמדובר פה בגוף שהכדאיות הכלכלית שלו לא מוטלת בספק. והוכחנו את זה.

"מה שקרה בעבר במגה לא מעיד על העתיד. החברה דיממה בעשרות מיליונים כפועל יוצא מאסטרטגיה ניהולית שהוכחה כלא נכונה. החברה שאנחנו קיבלנו אמנם קרסה, אבל זיהינו מהר מאוד שמדובר בחברה שיכולה להיות היהלום שבכתר שבשוק הקמעונאות. ראינו לנגד עינינו רשת שכונתית, שכשאתה עושה את ההערכות של המודל העסקי שלה, אתה מבין שהחברה יכלה להרוויח עשרות מיליוני שקלים בשנה - רק צריך לטפל בה ולהציף את הערך הזה.

"אנחנו הצפנו ערך שהיה חבוי. הקושי היה כמובן לרתום את השוק, להתמודד עם אינטרסים מנוגדים. חלק רצו לפרק את הרשת, חלק רצו לקנותה בנזיד עדשים, והאתגר היה לשמור על מגה כעסק חי, להבריא אותה, לקבל את התשואה המיטבית. זה לא דבר שהוא טריוויאלי בעולם של הקפאת הליכים. מה שרואים בדרך-כלל הוא שאחרי כמה ימים מפרסמים הודעה מי רוצה לקנות, ומהר מאוד סוגרים על ההצעה הטובה שניתנת בסיבוב הראשון. נאמנים ממהרים להיפטר מהסחורה, ולהעביר אותה לרוכש שינהל אותה".

הנאמנים לא מיהרו לשום מקום. שלוש פעמים דחו את המכרז למכירת הרשת, פעם אחת ללא מועד חדש לפרסום מכרז - והשוק הגיב בזעם. השלושה הותקפו, ונטען כי הם מסכנים את הרשת ומהמרים על גורלה.

רו"ח טרבלסי: "לא הייתה לנו שום תחושה של הימור. ידענו מה אנחנו עושים. זה שהשוק החטיף לנו באופן יום-יומי וקיבלנו הצעות יומיומיות למחירים מגוחכים על גבי התקשורת, לא שינה את התהליך שלנו. ידענו ושלטנו בהוצאות ברמה של השקלים הבודדים, היה תקציב מסודר וברור. ידענו לומר שאנחנו נפסיד בהתחלה, ושהתוכנית שלנו תביא לרווח, והשגנו את התוכנית הזאת. ברגע שהשגנו אותה, אי-אפשר היה להתווכח. כל אלה שאמרו שלרשת מגה אין עתיד וצריך לפרקה, אכלו את הכובע. המילה האחרונה נאמרה. קיבלנו מעל 300 מיליון שקל, העברנו את הרשת בשלמותה ליינות ביתן, כחברה יציבה ורווחית".

המעבר לרווח קרה במהירות מדהימה ביחס להליך הקריסה הארוך של הרשת. תוך פחות משלושה חודשים הביאו הנאמנים תוצאות שהמנהלים הקודמים לא הצליחו להביא במשך שנה של הליך הבראה שהפעילו קודם לקריסה. השאלה כיצד בתוך שלושה חודשים הצליחו שלושת הנאמנים להפוך חברה כושלת, בהפסדים, לחברה רווחית ואטרקטיבית, מחדדת את הכשל הניהולי שהתרחש בחברה ואת העובדה שהיא שימשה, כפי הנראה, "קופה קטנה" עבור בעלי השליטה שלה, שחלבו אותה.

כישלון ניהולי חמור

עו"ד גינדס: "מגה לא נפלה בגלל ההיבטים התפעוליים שלה. יש פה רשת חזקה שמה שהפיל אותה זה קודם כול ניגודי עניינים ברמת החברה-האם והחברה-האחות, והיה צריך לנתק את מגה מהפינה הזאת, והדבר השני זה ניהול. אני לא רוצה לתת ציונים לאלה שהיו לפנינו, אבל אנחנו כצוות ירדנו לשורה-שורה בהכנסות ובהוצאות, עשינו תוכניות ושינינו את הכיוון של החברה. בסוף באותו דיון דרמטי שבו הצגנו את הצעת יינות ביתן, פתאום הרשת נהייתה הסחורה הכי חמה בשוק, ואנשים מעלים את המחירים ב-100 מיליון שקל בתוך דקה. קצרנו את הפירות".

רו"ח טרבלסי: "פעלנו מול כוחות חזקים מאוד שניסו להוביל אותנו, ולא נתנו לזה לקרות. המתחרים וחיבורים של כל מיני בעלי אינטרסים מפה ומשם ניסו להוביל אותנו לכל מיני מחוזות. הרבה אמרו לנו שאנחנו צועדים על קרקע לא יציבה, ושאם לא נמכרו מהר את הרשת, אנחנו נחטוף על הראש בהפסדים. לא פחדנו. אתה צריך למצוא את הדרך הנכונה, ואתה לא צריך להתבייש להגיד 'אני לא מוכר'".

רו"ח טרבלסי מציין כי במגה "היה כישלון ניהולי חמור. אין ספק בכלל. צריך לבדוק עדיין אם הכישלון הוא רק כישלון ניהולי ומקצועי, או שיש שם דברים אחרים, והדברים הללו נמצאים בשלבי חקירה". הכישלון הניהולי הזה הביא את הנאמנים לשלוח את המנכ"ל הביתה. בסוף מארס הודיע רביב ברוקמאייר, כי הוא פורש מתפקידו כמנכ"ל מגה שתמשיך להיות מנוהלת בידי נאמני הרשת בלבד.

עו"ד גינדס: "לא רוצה לדבר על מנהל כזה או אחר, אך עשינו שם שינויים שלא בוצעו משך שנים. כשנכנסנו למגה, הבנו תוך כמה ימים שזה מגרש משחקים אדיר למנהל, כי אתה רואה את השינוי שאתה יכול לעשות בכל פינה, בכל סניף ובכל שורה. קמעונאות זה משהו שפועם, ואתה מרגיש את התוצאות כמעט באופן מיידי. אתה רואה את זה בערב בקופה. אם הוספת מוצר למדף או אם הוספת בשר איכותי לקצבייה, הפידבק הוא נהדר, כי הפידבק הוא מיידי".

עו"ד ברטוב: "בשנה שלפני ההקפאה מנהלי מגה התעסקו בתוכנית הבראה ובלנסות לפתור את הצרות שהיו, אבל את הבעיות צריך היה לבדוק הרבה לפני, לא רק בשנה שבה הם התחילו".

חזיון התעתועים של רמי לוי

האמוציות של השלושה בכל הנוגע למגה לא נסתרות מהעין. נדמה שלמרות הניסיון העתיר בפירוק ובהבראת חברות, משהו בתיק הזה נגע בהם מעבר לפן הטכני, המקצועי-הקר.

"מגה זה לא עוד תיק שאתה נתקל בו כאיש מקצוע", מאשר עו"ד ברטוב. "בשנים האחרונות טיפלתי בהמון אירועים גדולים, כמו IDB ודלק נדל"ן, והאירועים האלה - שבהם יש מאבקים בין כסף לכסף ושאלות אם הכסף יילך לבעלים או למחזיקים, מי יהיה בעל השליטה וכו' - הם לא אירועים דומים ולא מתקרבים לאירוע של מגה. פה היה אירוע תפעולי עצום של אלפי עובדים, ובעצם אלפי משפחות שצריך להציל - האחריות היא אחריות אחרת לגמרי מאשר באירועים אחרים. זה היה תיק עם המון יצרים".

רו"ח טרבלסי: "יש בתיק הזה כמה תקדימים. בישראל אין הבראת חברות אמתית. בדרך-כלל מגיעים, מוכרים מהר ואומרים 'מה שיוצא, אני מרוצה'. הרבה נאמנים רצים למכירה בגישה של לקבל את המקסימום בזמן הכי קצר. אנחנו החלטנו להשביח את הסחורה לפני שנמכור, כדי למקסם את הערך. צריך לקחת את הדבר הזה כדגל, כי בעולם העסקים תמיד יש כישלונות, והכלי הזה של ההבראה הוא כלי שצריך להשתמש בו.

"תקדים נוסף שנוצר פה הוא שבדרך-כלל שמים מודעה בעיתון שהעסק עולה כך וכך שקלים, עושים מכרז, מכניסים את כולם לחדר, ובסוף מגיעים לביהמ"ש שאומר שמי שיוסיף עוד סכום כזה או אחר, יקבל את העסק. הדרך הזו לא הייתה טובה ונכונה למקרה שלנו. היה פה תהליך של מכירה אחרת, בצורה דיסקרטית, באופן שהגדיל את התמורה, וגם ביהמ"ש נתן לזה יד בכך שהבזאר שניסו לעשות אצלו נעצר. נאמרה פה אמירה, ואני מקווה שהאמירה הזו תהיה עוד דגל בתהליכים מהסוג הזה" (ראו גם מסגרת).

הבזאר אליו מתייחס טרבלסי, התרחש באותו דיון מפורסם שבו רמי לוי זרק לחלל האוויר כי הוא מעלה את הצעתו לרכישת הרשת ב-100 מיליון שקל. באותו דיון טען לוי שלא נאמר לו שהוא צריך לשפר את ההצעה שלו כדי להישאר במגרש הרכישה.

גינדס: "זה נאמר לו. להיפך, ללוי אפילו נאמר שבגלל בעיית ההגבלים העסקיים, הוא צריך להעלות מעל 300 מיליון שקל, כדי שנוכל להילחם בשבילו, יחד איתו, בנושא של ההגבלים העסקיים. הבהרנו לו שלא יחשוב שאין לנו הצעות טובות, והתגובה שלו הייתה מיידית 'תחזירו לי בבקשה את הערבות הבנקאית. אני לא מעלה את ההצעה שלי'.

"ואז היו ניסיונות לעקוף אותנו ואת תהליך המכירה בביהמ"ש עם הצעות חדשות. אולם, קיבלנו גיבוי מביהמ"ש לאורך כל ההליך, שמי שמנווטים הם הנאמנים, ומי שחושב שאפשר בהליך כזה לעקוף בעל תפקיד, לתמרן אותו, לנהל תהליכים מאחורי הגב שלו, ולבוא ברגע האחרון לביהמ"ש ולהציע עוד שקל ולזכות - למד שלא כך הדבר".

- ומנגד אפשר להסתכל על זה גם אחרת, ולומר שיכולתם לקבל עוד 100 מיליון שקל, שרמי לוי הציע ברגע האחרון?

רו"ח טרבלסי: "כללי הבזאר הם שמי שצועק יותר חזק הוא מנצח, ולמזלו של התיק הזה לא הקשיבו למי שצעק יותר חזק, כי אותם 100 מיליון שרמי לוי הציע לא היו אפילו אחיזת עיניים. זה פשוט לא היה נכון, כי את הכוכביות להצעה אמרו בלחש. ה-100 מיליון זה היה כלום, זה היה חזיון תעתועים. כשאתה קורא את הכוכביות - כמו העובדה שצריך היה למכור עשרות סניפים - אתה מבין שזה לא 100 - זה 50, וה-50 זה אולי - אז זה חזיון תעתועים".

- במובן מסוים רמי לוי "הרס" לביתן, כי הוא זרק את ה-100 מיליון לאוויר, ובסופו של דבר ביתן שילם יותר על עסקה שכבר הייתה סגורה וחתומה.

ברטוב:" ביתן שיפר את ההצעה שלו ברגע האחרון לפני אסיפות הנושים, על-מנת לאפשר לנושים לקבל החלטה סופית. הוא רצה להרגיע את הנושים, כי הם לא הבינו את מה שקורה. ההצעה של רמי לוי בלבלה את כולם".

רו"ח טרבלסי: נחום ביתן עשה את החשבון, לפיו העסק הזה שווה לפחות את המספר הזה. עסק בודקים לפי שווי, ולא לפי מה שהשכן אומר. מה שהשכן אומר זה בשוק, כמה מוכרים את העגבניות בצד השני"; ועו"ד ברטוב מוסיף: "ביתן ידע להתעלות מעל זה ולהבין שזה חסר משמעות בהיקף הזה של העסקה".

"התערבות רשות ההגבלים באופציית המכירה לרמי לוי - חצתה את הגבולות"

היקף עסקת מכירת רשת מגה - שעלה על 300 מיליון שקל - לא היה מובן מאליו. ההצעות הראשונות שקיבלו הנאמנים גירדו את ה-100 מיליון שקל, אך אלה התעקשו על 300 מיליון שקל ומעלה. את התוצאה שהשיגו הם מייחסים להליך המכירה הדיסקרטי שניהלו, והיה הכרחי לדבריהם, כי הרוכשים הפוטנציאליים השתמשו במידע הגלוי על הסכומים שהציעו המתחרים, כדי להוריד את המחיר. "במקום שהמחיר יעלה בגלל התחרות, המחיר יורד. ברגע שרמי לוי ראה שרשום בעיתון שמישהו הציע לנו 150 מיליון בתשלומים, אז הוא הציע 112 במזומן", אומר אחד משלושת נאמני מגה, עו"ד אהוד גינדס. "ההליך הגלוי ריסן את ההצעות ולא הביא לידי ביטוי את הפוטנציאל המלא של הרשת, אז עברנו להליך סמוי. ביום שלישי, כשפרסמנו את ההצעות. הלסת נפלה לכולם. אף אחד לא האמין שיש לנו הצעה טובה".

נאמן נוסף של הרשת, עו"ד אמיר ברטוב, מוסיף: "זה שוק שהוא לא משוכלל בהיבט הזה שכולם מכירים זה את זה היטב - חלק מהמציעים הם שותפים. היה צריך איפול כבד בתיק הזה כדי להצליח למכור במחיר טוב".

- התנהלות הרוכשים כלפיכם הייתה תוקפנית?

עו"ד גינדס: "הם מתנהלים כמו סוחרים בשוק, והם סוחרים טובים, הם רוצים לקנות בזול כמו כל דבר שהם קונים. זה לגיטימי. גם את מגה הם רצו לקנות בזול". עו"ד ברטוב: "הם עשו את תפקידם בהצלחה רבה, כולם נכשלו, ואחד הצליח".

בסוף ההליך דבר אחד בטוח: הנאמנים מצאו את עצמם מותקפים בכמה חזיתות במקביל - מול הקונים הפוטנציאלים שתקפו אותם לאורך כל ההליך בטענות שונות על עיכוב המכירה; הספקים והנושים שלא הבינו למה הם לא לוקחים הצעות גבוהות יותר מהצעתו של ביתן (כמו ה-100 מיליון של רמי לוי); העובדים שהאמינו בהם, אך חששו לגורלם; ובעלי השליטה, אותם האשימו הנאמנים באחריות לקריסה. ואולם, חזית אחת הם לא צפו: החזית המוקדמת מול רשות ההגבלים העסקיים, שהודיעה - בלי שנתבקשה לכך - בשלב מוקדם של ההליך, כי היא מציבה תמרור עצור בפני מכירת הרשת לרמי לוי.

- הרשות הגזימה בהתערבות שלה?

עו"ד ברטוב: "ראוי שהשאלה הזאת תופנה לממונה על ההגבלים העסקיים, משום שנעשה פה דבר תקדימי ביותר, בלי שנשאלה על כך, פרסמה הרשות חוות דעת מקדמית בנוגע לרמי לוי - שמענו אותה גם בעל-פה בצורה אפילו יותר נוקבת. אני חושב שבעניין הזה הייתה התערבות רגולטורית שאולי חצתה את הגבולות.

"היה ברור שכשמגיעים בסופו של דבר לאישור, צריך להתחשב בדבר הזה, ולו רק משום שלא רצינו שתהיה לנו בעיה של אישור הגבלים עסקיים או הליך של ערעורים לבית הדין להגבלים עסקיים וימשכו אותם על פני חודשים - סיטואציה שעלולה לפגוע בתוצאות שהשגנו".

"עם זאת", מדגיש ברטוב, כי "ההצעה של יינות ביתן שהייתה הטובה ביותר בכל הפרמטרים, פתרה את ההתלבטויות. מה שהביא את זה הכי לידי ביטוי זו לא רק העמדה שלנו, אלא גם עמדת הנושים עם רוב מוחלט של למעלה מ-95% - זה מספרים שלא קיימים בהסדרי נושים".

מרשות הגבלים עסקיים נמסר בתגובה: "במקרה של קריסה ומכירת רשת סופרמרקטים גדולה הרשות ניצבת בין הפטיש לסדן - בין הרצון לסייע לנאמנים ולייעל את הליך המכירה במהירות, מחד, ובין הצורך לשמור על הציבור מפני פגיעה משמעותית בעתיד, מאידך. בתוך מסגרת השיקולים הרחבה הזו, הרשות ראתה לנכון לתת אינדיקציה ראשונית לגבי הקושי התחרותי שעולה מרכישת הרשת על-ידי רמי לוי.

"בניגוד למה שעולה מהדברים, בשום שלב - גם לא בדברים שנאמרו בעל-פה - לא הציגה הרשות עמדה סופית ונחרצת, ואף לא נוקבת יותר, בנושא רמי לוי. יודגש כי קריסת רשת קמעונאית ומכירתה היא צומת דרכים קריטית עבור התחרות בתחום המזון. השיקולים שמנחים נאמנים במקרה זה הוא גובה התשלום וטובת הנושים, ואילו הרשות אמונה על טובת הציבור כולו - גם ציבור הצרכנים שאינו נושה של החברה".

"נבקש שכר-טרחה במיליונים בלי להתבייש ובלי להתנצל - אבל הביקורת תגיע"

את הראיון עם שלושת נאמני רשת מגה - עו"ד אמיר ברטוב, עו"ד אהוד גינדס ורו"ח גבי טרבלסי - לא ניתן היה לסיים בלי לשאול את השאלה המתבקשת על שכר-הטרחה שיבקשו הנאמנים על עבודתם. בכל תיק הבראה או פירוק, ובמיוחד התיקים הגדולים, מתעוררת ביקורה סביב המיליונים או עשרות המיליונים שמקבלים הנאמנים בסוף ההליך - מיליונים שלכאורה יכלו להגיע לכיסם של הנושים. נאמני מגה כבר זכו לטעום מעט מהביקורת, כאשר דחו את המכרז למכירת הרשת. אז טענו כנגדם, כי הם מושכים את ההליכים על-מנת לנפח את שכר-הטרחה שיקבלו.

רו"ח טרבלסי מתרעם על כך ומבהיר: "זה קשקוש מוחלט. לא קיבלנו עדיין כלום, למרות שפורסמו ידיעות שגויות על כך שקיבלנו שכר-טרחה. לא ביקשנו, ולא קיבלנו. היו כאלה שביקשו לפטר אותנו, כי אנחנו מושכים זמן כדי לקבל שכר-טרחה שמן, אבל אין קשר בין שכר-הטרחה ומשך הזמן שעובדים על תיק. נושא שכר-הטרחה של בעלי תפקיד תפס בשנים האחרונות זווית לא נעימה בתקשורת. כאילו שמישהו עושה פה כסף על חשבון הנושים. זו שטות".

עו"ד ברטוב מוסיף: "ישבו פה 50 אנשים ושלושה שותפים מרכזיים במשרדים שלהם ועבדו חצי שנה סביב השעון ולא קיבלנו עדיין כלום, למרות שנשאנו בהוצאות ההליך - אלה הן העובדות. ביהמ"ש הוא שקובע את היקף שכר-הטרחה, והוא קובע את זה על בסיס התקנות שבאות לתגמל בסופו של דבר על הצלחה. אין לנו מה להתבייש בהצלחה".

- אז אתם תבקשו את המיליונים שלכם, בלי להתבייש ובלי להתנצל?

"בדיוק", עונים כל השלושה, ורו"ח טרבלסי מסכם: "אבל ברור שהביקורת על כך תגיע. הטיחו בנו ביקורת על זה שלא מכרנו את מגה ב-100-150 מיליון שקל עם המון תנאים בסיבוב הראשון. בשצף קצף תקפו אותנו על ההחלטה הזו וקבעו שהיא נעשתה רק משיקולים אופורטוניסטים שלנו, ל'מרוח' זמן כדי שנקבל יותר שכר-טרחה - למרות שזה היה קשקוש מוחלט - אין קשר בכלל בין הדבר הזה לבין שכר-הטרחה, ולכן אפשר בהחלט לצפות אחרי התוצאה שהושגה, לכך שהביקורת שתהיה, כשנגיש שכר-טרחה תהיה עניינית, ובהתאם לתוצאות".