קפיצת בנג'י, אכילת רימות: כך עושים סינים כסף משידור חי ברשת

ריקוד על עמוד, קפיצות בנג'י, אישה שאוכלת רימות - בכל שעה מזרימים מיליוני סינים סרטונים כאלה ועוד רבים אחרים באמצעות הסמארטפונים שלהם.

שיגעונות באים והולכים במהירות רצחנית בשוק המקוון הגדול ביותר בעולם, אך תופעת הלייב סטרימינג בסין מוכיחה כושר הישרדות, וכבר הפכה לפעילות עסקית משמעותית. גם חברות סטארט-אפ זעירות וגם ענקיות אינטרנט עושות רווחים ממכירת מתנות וירטואליות - פרחים, מכוניות, צעצועים - לאנשים שלהוטים לתגמל את הסטרימרים החביבים עליהם. פעילות עסקית זו הולכת ומבשילה, וייתכן שעליבאבא גרופ וחברות אחרות יתחילו למכור פרסומות שיוצגו בערוצי הסטרימינג הפופולריים ביותר.

"זה לא שיגעון חולף שייעלם, כי המודל העסקי מוכיח את עצמו כבר-קיימא", אמר ז'ו שיאוהו, שותף ב-GSR Ventures, שהשקיעה ב-Inke, אחת מכ-200 סטארט-אפים ללייב סטרימינג שגיוסי הון הסיכון שלהן נאמדים ב-750 מיליון דולר. "אבל העניין במגזר זה כל כך גבוה, שייתכן שנוצרות בועות רבות שייעלמו".

חברות טכנולוגיה בארה"ב להוטות להגביר את הפופולריות של ההזרמה בשידור חי. אשתקד רכשה טוויטר את האפליקציה Periscope, ושילבה סרטונים בשידור חי במוצר העיקרי שלו. פייסבוק מאפשרת למשתמשים לבצע לייב סטרימינג, ואף קידמה שידורים כאלה בפיד שלה. אפליקציית המובייל YouKnow צוברת פופולריות בקרב הנוער.

אך הגרסה הסינית של לייב סטרימינג נקלטה והתפשטה הרבה יותר מהר. עשרות מיליוני אנשים צעירים (רבים מהם גברים לא-נשואים) חיים בכרכי ענק חסרי-נשמה, הרחק מהמקומות שבהם הם גדלו, והם מחפשים אחר קשר אנושי - גם אם פירושו של דבר הוא צפייה ואינטראקציה עם אדם זר שאוכל ארוחת ערב.

60 אלף שידורים ברגע נתון

"השימוש הנרחב בסין במכשירי טלפון ניידים והבדידות החברתית - שנוצרת בקהילות שמורכבות מאנשים שנטשו את מקום הולדתם ושמתאפיינות בקצב חיים תזזיתי - יוצרים מצב שבו אנשים מגלים נכונות רבה יותר לתקשר בדרך הזו", אומר ג'יא וויי, שמנהל את חטיבת הלייב סטרימינג של אפליקציית המדיה החברתית Momo, שמנייתה נסחרת בנאסד"ק.

בהזרמות רבות - המכונות "חדרי תצוגה" - נראים אנשים רגילים עושים דברים רגילים. ג'ואו שיאוהו, מנהל בטיחות בן 30 באתר בנייה במונגוליה, הוא אחד מ-10 מיליון המשתמשים הפעילים של Inke בת השנתיים. בדומה לרבים ממשתמשי Inke, נכנס ג'ואו לאתר לאחר העבודה, וצופה בשידוריו עד שהוא הולך לישון. ג'ואו, רווק משועמם, עובר בין חדרי התצוגה, ולפעמים מזרים סרטונים של עצמו אוכל ארוחת ערב וצופה בטלוויזיה. יש שפע של הזרמות שמהן הוא יכול לבחור, מכיוון שעד 60 אלף אנשים מבצעים הזרמות באותו הזמן.

"זה עונה על הצרכים שלי", אומר ג'ואו, שהוציא כ-700 יואן (105 דולר) על מתנות לאנשים שאחריהם הוא עוקב, ושקיבל בעצמו מתנות בשווי כ-200 יואן. "אפשר לחשוב על זה כתחליף לתוכניות טלוויזיה ומשחקים".

לי וונקי, מעצב שיער בן 31 במתגורר בקובה שביפן, לוקח את העוקבים שלו לאתרי תיירות ואוכל. סיור באזור האורות האדומים בטוקיו הפך לשידור הפופולרי שלו עד כה. יותר מ-3,000 עוקבים צפו בו כששוטט באזור במשך שש שעות - אף שהוא לא נכנס לאף אחד מבתי הזונות שבסביבה. "רציתי שאנשים אחרים, שמעולם לא היו ביפן, יידעו איך זה כאן".

לי מינה שני מעריצים נאמנים, שבהם הוא נותן אמון, לשמור על הסדר בחדר התצוגה שלו. השניים יכולים להשתיק או להעיף צופים שמשתמשים בשפה בוטה או שעושים צרות. חודשיים לאחר שהחל בעיסוק הצדדי הזה שלו, כבר הרוויח לי כ-15 אלף יואן במתנות וירטואליות ששלחו לו אוהדיו באמצעות Momo.

צנזורה מבית

ההזרמות הפופולריות עשויות למשוך 400 אלף אנשים בו-זמנית. לעתים קרובות מככבים מפורסמים בהזרמות. וונג ג'יאנלין, מייסד ענקית הנדל"ן דליאן וונדה, הזרים סרטון שלו משחק פוקר במטוס סילון פרטי. את ההזרמה הוא ביצע מאפליקציה שאותה מממן בנו. יותר מ-300 אלף אנשים צפו בו, ורבים שלחו מתנות וירטואליות לאיש העשיר בסין. בחדרי תצוגה רבים נראות נשים לבושות בבגדים חושפניים שעורכות קניות, משחקות במחשב ואוכלות פירות באופן מפתה.

המזרימים המצליחים ביותר מרוויחים מאות אלפי דולרים בחודש. הם מקבלים עד 50% מההכנסות מהמתנות הווירטואליות ששולחים מעריצים. היתר נשאר בידי החברות המארחות. אף שהכנסות הלייב סטרימינג הן חלקיק מהכנסותיהן של חברות כמו עליבאבא וטנסנט, משמשים השידורים כאמצעי לשמירה נאמנות המשתמשים. גם חברות קטנות יותר עושות עסקים משגשגים. ברבעון הראשון הכניסה Momo 15.6 מיליון דולר מעמלות על מתנות.

במאמץ להתבלט, המזרימים גולשים לפעילויות קיצוניות - כמו שתייה עד אובדן הכרה או אכילת רימות. הרגולטורים של סין עוצרים כל שידור שנראה פורנוגרפי או שיש בו סכנה פוטנציאלית למדינה. כאשר צצו עשרות שידורים של נשים צעירות אוכלות בננות בצורה מפתה, הרשויות מיהרו להוריד אותם. הבדיקה הרשמית אילצה את החברות לשכור צוותים של צנזורים. ב-Inke יש 1,000 אנשים שעוברים על כל אולם תצוגה בחיפוש אחר תוכן המבקר את הממשלה, פורנוגרפיה או אלימות.

הצנזורה אינה מדאיגה את לי, כי הוא מתמקד בנסיעות ובתרבות הפנאי ביפן. "אני נהנה לבצע אינטראקציה עם אנשים אחרים בדרך הזאת", הוא אומר. "זה הרבה יותר מהיר ומספק מאשר צורות אחרות של מדיה חברתית".