נחשף ב"גלובס": "כיל ייצרה דוח מיוחד לחלוקת בונוסים"

"אלה הדוחות הכספיים שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים". עם המשפט הזה - שמהווה פרפראזה למשפטו המפורסם של גראוצ'ו מרקס "אלה העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים" - נפתחת התביעה הכל-כך צפויה בעניין הבונוסים שניתנו לבכירי חברת כיל  . זאת, בהמשך לחשיפת אתר "גלובס".

התביעה הוגשה בראשית השבוע כתביעה נגזרת בשם בעלי מניות מיעוט בחברה נגד כיל, מנכ"ל החברה סטפן בורגס, המשנים למנכ"ל אשר גרינבאום, דני חן וניסים אדר, מנכ"ל החברה -בת כיל דשנים, צ'רלס ווידהאס, ומנכ"ל החברה-הבת כיל מוצרים תעשיתיים, יעקב דיאור, וכן נגד חברי ועדת התגמול של כיל, אשר לטענת התובעים אישרו את התשלומים הפסולים והבלתי חוקיים לבכירי החברה.

התביעה סובבת סביב פרשת תגמול בכירי החברה בניגוד להסכמי העבודה שעליהם הם חתומים. הפרשה, אשר הולידה ביקורת חריפה לאחרונה נגד החברה ובכיריה - המנכ"ל סטפן בורגס ועוד 4 בכירים - החלה ב-2014. על-פי הסכם ההעסקה של בורגס, תנאי הסף לקבלת בונוס הוא שהחברה תציג רווחים בשיעור שלא יפחת מ-60% מהממוצע של הרווחים ב-3 השנים האחרונות.

הדבר נכתב בהסכם העבודה במפורש ומוצג בדוח הכספי של החברה לישראל. והנה, בשנת 2014, ביצועיה של כיל תחת ניהולו של בורגס לא הצדיקו תשלום בונוס לפי הסכם ההעסקה שלו. הרווחים היו נמוכים מדי ולא עמדו ביעדים שהציבו בעלי המניות. לכן, כיל לא הייתה אמורה לשלם בונוס לבורגס ולשאר בכירי החברה, אבל זה לא הפריע להם למשוך בונוס כאילו החברה השיגה רווחיות שעמדה ביעדים.

ב-2014 הציגה כיל רווחים של 464 מיליון דולר, בעוד שחוזה העבודה של בורגס קובע כי על החברה להציג רווח נקי של 724 מיליון דולר, כדי לזכות אותו בבונוס. מה עשתה החברה? עדכנה את הרווחים לצורך תגמול המנהלים בלבד, כך שלמעשה הציגה שני נתונים: הנתון האחד - לציבור - שמצביע על רווחים של 464 מיליון דולר; והנתון השני - רווח של 738 מיליון דולר לצורך חישוב הבונוס לבכירים. כך זכו בכירי החברה בבונוס המיוחל.

טענת כיל ובורגס הייתה כי בדוחות החברה קיימים רכיבים חד-פעמיים, שהשפיעו לרעה על דוחות החברה, והיו הסיבה שלכאורה לא איפשרה תשלום בונוס למנהלים.

את התובעים - אברהם ברק וחברת קידוחי סי.אף.איי - זה לא שכנע. לטענתם, באמצעות עורכי הדין יצחק אבירם ושחר בן-מאיר, מדובר "בהתנהלות חריגה במיוחד, שיצרה מצב של הפרת חוק, עקיפת חוק ועקיפת הוראות מחייבות בדיני חברות, במודע ובמכוון, והכל כדי להיטיב עם קבוצה מצומצת של מנהלים בחברה, בניגוד לדין".

עוד נטען כי לא רק שמדובר בהתנהגות חריגה, אלא מדובר חד-משמעית ב"לעשות צחוק מהדוחות הכספיים של החברה", שכן לגישת בורגס והנתבעים האחרים, "יש דוח כספי ויש דוח כספי", וכלשון התביעה: "דוח כספי אחד מפרסמים לציבור. אבל אם הוא לא מראה רווח שמגיע בגינו בונוס, אזי 'מייצרים' דוח כספי אחר, לצרכים 'פנימיים', ושם 'מייצרים' רווח, ואז לוקחים בונוס וכולם מאושרים, והכול נראה לדעת הנתבעים בסדר גמור".

עוד כותבים התובעים: "אנו לא בתחום אפור. אנחנו בתחום שחור. אנחנו בתחום של איסור מפורש. לא ייתכן בנסיבות אלה מצב שבו כספים שיצאו בניגוד לדין, שיישארו בידי מי שלא היה זכאי לקבלם מעולם".

כיל דוחה את כל הטענות.