הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

שר האוצר משה כחלון שלף לאחרונה חבילת סוכריות פיסקאלית נוספת מתיבת האוצר: השר פועל להפחתת מס ההכנסה ליחידים ומס החברות בתקציב המדינה הדו-שנתי החדש ל-2017-2018.

השר כחלון טוען במידה רבה של צדק כי יש בתקציב המדינה עודפים שמאפשרים מהלך של הורדת מסים לטובת המשק ולטובת אזרחי המדינה. כחלון סבור כי ניתן לבצע מהלך של הפחתת מסים לנוכח נתוני הכנסות המדינה ממסים במחצית הראשונה של 2016, הכנסות הגבוהות ב-4 מיליארד שקל לפחות מההערכות המוקדמות של האוצר.

על פי פרסומים בתקשורת כחלון זוכה לאופוזיציה מבית במשרד האוצר מאחר שבאגף התקציבים באוצר מתנגדים ליוזמה בטענה כי בתקציב 2017 בור תקציבי של 14-15 מיליארד שקל, ובתקציב 2018 יש כבר עתה בור של 8 מיליארד שקל, וטוענים כי לפני שמפחיתים מסים יש לדאוג לטפל בפערים התקציביים. שר האוצר דוחה התנגדות זו של אגף התקציבים וניתן להבין אותו שכן תחזיות העבר של גורמי הערכה לקו בשמרנות יתר וגררו צעדי מדיניות שגויים.

לדעת שר האוצר, יעד גביית המסים של האוצר ל-2017, העומד על 290.2 מיליארד שקל, והיעד ל-2018, שמגיע ל-305.2 מיליארד שקל, נמוכים מאוד, ורשות המסים לא תתקשה לעמוד בהם ואף לעבור אותם במיליארדי שקלים רבים. מה שתומך, לדעתו, בתוכנית שלו להורדת מסים בשנתיים הקרובות.

ההאטה בקצב הצמיחה במשק מחייבת את ממשלת ישראל לשקול ברצינות תמריצים פיסקאליים במסגרת צעדים אנטי מחזוריים לעידוד הכלכלה. מרווח הביטחון הפיסקאלי בתקציב המדינה ממזער את הסכנה לאובדן האמינות הפיסקאלית ולהפחתה של דירוג החוב הלאומי.

יש הסבורים כי חבילת ההטבות החדשה של כחלון מקורה ברצונו לתמוך במעמדו הציבורי הנשחק ואולם אנו סבורים כי טובת המשק והאזרחים היא שמנחה אותו ואולם הדרך שבה הוא בוחר לקדם יעדים אלו שגויה.

כחלון שוקל להוריד את מס ההכנסה ליחידים במטרה להגדיל את כוח הקנייה של הציבור, ולהפחית את מס החברות ששיעורו כיום הוא 25%, כדי לסייע לחברות ישראליות מייצאות הנלחמות על מקומן בשווקים בחו"ל.

אולם האם הפחתת מס הכנסה ליחידים והפחתת מס החברות היא הפתרון למציאות המדשדשת של המשק? הצריכה הפרטית במשק היתה ונותרה חוליה חזקה בצמיחת המשק המקומי ואילו ההשקעות שלא למגורים במשק והייצוא המקומי הם החוליות החלשות בתוצר, וקשה לראות כיצד הפחתת מס החברות באחוז אחד או שניים מהווה טריגר לשינוי כיוון ברכיבי תוצר אלו. עידוד הייצוא וההשקעות במשק מחייבים תמריצים מסוג אחר ולא הפחתת מס חברות ומס על יחידים.

נזכיר כי הפחתת המע"מ האחרונה שביצע כחלון באוקטובר אשתקד גילחה מן הקופה הציבורית סכום שנתי עצום של כ-5 מיליארד שקל נותרה רובה ככולה בכיסי החברות ולא הגיעה לכיסי הצרכנים באמצעות ירידת מחירים. נראה כי גם כחלון מסכים כיום כי ניתן היה להשיג הרבה יותר לטובת כלכלת ישראל ואזרחי ישראל באמצעות ניתוב המחאת הטבת המע"מ ליעדים אחרים במשק. ההערכה שלנו היא כי גם הפעם הנטייה הנמהרת לעדכן את שיעורי המס חדשות לבקרים שגויה.

הנימוק לפיו הפחתת מס החברות מיועדת לסייע לחברות ישראליות מייצאות הנלחמות על מקומן בשווקים בחו"ל הוא נימוק בעייתי. מדיניות בנק ישראל משועבדת מזה שנים להחלשת השקל במחיר ידוע וגבוה של סיכונים כלכליים. שינוי רוחבי של שיעור מס החברות בכדי לתמוך ביצואניות בו בזמן שבכסף שמצטבר בקופת האוצר מתקבולים אלו ניתן לעשות גדולות ונצורות למען מטרות לאומיות חשובות לא פחות מעידוד הייצוא היא החלטה בעייתית, מה עוד שגם כך חלק גדול מן היצואניות נהנות מהטבות מס גדולות.

שיקול נוסף שהוזכר בהקשר של הפחתת מס חברות הוא האפשרות כי פרישה עתידית של אנגליה מן האיחוד האירופי תעודד מלחמת הטבות מס על מנת למשוך פירמות לקבוע את מוקד העסקים שלהן במדינה שבה שיעור מס הוא נמוך. במקרה זה הפחתת שיעור מס החברות באחוז בודד היא טיפה בים בהשוואה למדיניות המס במדינות שחרטו על דגלן לפתות חברות באמצעות שיעור מס חברות מופחת. שר האוצר הבריטי כיוון להפחתת שיעור מס החברות לרמה של 15% ואילו באירלנד שיעור מס החברות הוא 12.5% בלבד. שיעור מס החברות הממוצע במדינות ה-OECD הוא 24.8% ואילו שיעור מס החברות המשוקלל במדינות ה-OECD הוא כ-31.5%.

האמון המוגבל של שר האוצר ביועץ הכלכלי שלו, קרי בבנק ישראל, משתקף היטב בכוונה של שר האוצר להפחית מסים בניגוד להמלצות הפומביות החוזרות ונשנות של בנק ישראל. בבנק ישראל מציגים נתונים לפיהם ההוצאה החברתית בישראל בשנת 2014 כאחוז מן התוצר היתה 15.5% בהשוואה ל-23.1% בממוצע במדינות ה-OECD. ההוצאה הציבורית האזרחית ללא ריבית בשנת 2014 הסתכמה ב-30.7% מהתוצר בהשוואה לרמה ממוצעת של 42.3% במדינות ה-OECD. בבנק ישראל ציינו פעמים רבות בעבר כי שיעור המס בישראל ביחס לתוצר הלאומי נמוך מן הממוצע במדינות ה-OECD ולפיכך המלצתם היתה לא להפחית את שיעור המס, אלא להפנות עודפים תקציביים להקטנת פערים חברתיים באמצעות הקצאת תקציביים יעודים לתקציבי חינוך, בריאות, פיתוח תשתיות וכו'.

מוטב היה לו כחלון היה מטה אוזן קשבת להמלצותיה החוזרות ונשנות של נגידת הבנק קרנית פלוג ושוקל הפניית עודפים תקציביים לתקציבים חברתיים יעודים הצמאים למשאבים ולפרויקטים המקטינים את חוסר השוויון במשק במקום לשקול להפחית את שיעורי המס במשק באופן רוחבי.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות וכך עשוי השר כחלון אשר חדור בכוונות טובות בסוגיות כלכליות חברתיות להחמיץ הזדמנות פז לחזק את התקציבים החברתיים ולהקטין את אי השוויון במשק.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון