"ישראל היום", העובד שנתבע ושאלת חובת הסודיות

תביעה שהגיש באחרונה העיתון "ישראל היום" נגד עובד שלו לשעבר בגין הפרת חובת הסודיות מעלה שוב את השאלה מהם בכלל סודות מסחריים ומה נחשב להפרה שלהם.

בתביעה שהגיש העיתון, בסך 100 אלף שקל, נטען כי העובד לשעבר במחלקת השיווק הפר את חובת הסודיות, בכך שצירף לתביעה שהגיש הוא עצמו נגד העיתון לאחר תום תקופת העבודה דוח מכירות וחישוב עמלות, שהיה מסמך סודי. בתביעה נטען עוד כי העובד ערך רישום של עסקאות שונות שביצע במסגרת עבודתו וציין בין היתר שמות של לקוחות החברה והכנסות מעסקאות עמם.

העיתון ביקש לחייב את העובד לפרט בכתב את כל המסמכים, קובצי המחשב והדוחות שמצויים ברשותו, להצהיר על כל הגורמים שנחשפו למידע, וכאמור לשלם 100 אלף שקל בגין גזל סודות מסחריים.

העובד טרם הגיש כתב הגנה, אך עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר, מומחית בדיני עבודה, מזכירה פסק דין שניתן לפני כשבועיים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה: "בית הדין קבע כי חשיפת מסמכים מצד העובד בהליך משפטי לשם הוכחת טענותיו אינה מהווה הפרה של סודות מסחריים. כלומר, לא כל שימוש שנעשה במסמך סודי הוא בהכרח הפרת סוד מסחרי", היא אומרת.

במקרה שנדון בבית הדין בחיפה תבע עובד את מעסיקתו לשעבר, חברת פריץ קומפניס ישראל טי. בע"מ. החברה הגישה תביעה שכנגד, ובה טענה כי העובד ביצע כלפיה עוולה של גזל סודות מסחריים, כאשר צירף לכתב התביעה שלו דוחות שונים של החברה, שהיו לטענתה מוגנים בסיסמה במחשביה.

לדברי עו"ד פינצ'וק-אלכסנדר, בית הדין בחן את המסמכים וקבע כי אין מדובר ב"סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. נוסף על כך, בית הדין קבע כי צירוף מסמכים על-ידי בעל דין לכתב טענות, לשם הוכחת טענה מטענותיו, אינו מהווה גזל סוד מסחרי.

בית הדין קבע כי החברה לא הוכיחה כי התובע עשה שימוש כלשהו במידע מעבר לצירופו לכתב התביעה שלו, ולכן דחה את תביעת החברה לפיצוי בגין הפרת סודות מסחריים.

ככלל, בתי הדין לעבודה אינם מצדדים בשוק פרוע המתנהל בניגוד לכללי המסחר ההוגן, שוק שבו הצדדים לחוזה העבודה מפרים את חובות האמון ההדדיות החלות עליהם, אומרת עו"ד פינצ'וק-אלכסנדר. בפסק דין שניתן על-ידי בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי פעולות הכנה לקראת עזיבה שנקט עובד ששימש בתפקיד מנהל מכירות בחברה פרטית העוסקת בייצור תוויות למוצרים - ובהן העתקת רשימת הטלפונים של לקוחות החברה ואנשי הקשר שלהם - הן הפרה של חוק עוולות מסחריות, ולכן מדובר בפעולה בחוסר תום-לב של העובד.

- היכן עובר הגבול בין האיסור על עובד לגזול סוד מסחרי מהמעסיק לבין זכותו להמשיך לעסוק במקצועו בתום העבודה אצלו ואף להתחרות בו?

"בית המשפט העליון קבע כי סעיף אי-תחרות בחוזה עבודה - המגביל את חופש העיסוק, וכל תכליתו היא היעדר תחרות כשלעצמה (כלומר, שהעובד פשוט לא יתחרה במעסיק), ואין בו כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעסיק (למשל רשימת לקוחות) - סעיף כזה איננו תקף, ולפיכך לא ייאכף".

מתי הסעיף ייאכף? עו"ד פינצ'וק-אלכסנדר נותנת דוגמה לתביעה שהוגשה נגד טכנאי מחשבים. במקרה זה, לאחר שפוטר, העובד הקים עסק של מתן שירות למערכות מחשב והעביר אליו לקוח מרכזי של המעסיק, תוך שהוא משתמש ברשימת הלקוחות של המעסיק הקודם שהייתה בידו - וזה כבר נחשב גזל של סוד מסחרי.

פינצ'וק-אלכסנדר מציינת כי בתי הדין לעבודה בוחנים בזהירות רבה בקשות מטעם מעסיקים לאכוף סעיפי אי-תחרות, והרציונל שמנחה אותם הוא שהגבלת עיסוקו של אדם נוגדת את טובת הציבור, פוגעת בעובדים מעבר לדרוש וסותרת מדיניות הדוגלת במשק תחרותי וחופשי.

"חשוב לציין כי עובד שיש ברשותו סוד מסחרי אינו מנוע בכל מקרה מעבודה אצל מתחרה, ובית הדין יגביל את עיסוקו רק אם קיימת הסתברות סבירה שהשימוש בסוד המסחרי יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם. מכאן שגם כאשר יינתן תוקף לסעיף אי-תחרות בהיותו מגן על אינטרסים לגיטימיים של המעסיק - כמו סוד מסחרי שלו - הוא לא יהיה איסור גורף, אלא עליו לעמוד במבחני סבירות ומידתיות מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות המוגבלת".

- מה קורה כאשר עובד פותח עסק מתחרה לזה של המעסיק ומשתמש בידע שצבר במקום עבודתו?

"ככלל, ידע מקצועי ומומחיות שעובד צובר במהלך עבודתו הם קניינו, והוא רשאי להשתמש בהם לאחר סיום ההתקשרות עם המעסיק, ללא הגבלה. ככל שהעובד עושה שימוש בידע שרכש במקום עבודתו הקודם, יש להידרש לשאלה אם ידע זה הוא בגדר סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. אם התשובה לכך חיובית, הרי שהמעסיק לשעבר יכול לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעדים מתאימים, כגון צו מניעה שימנע מהעובד להמשיך לחשוף את סודותיו המסחריים, פיצוי כספי ועוד".

- איך מבחינים בין מידע שנחשב סוד מסחרי למידע שמותר לעובד לעשות בו שימוש?

"אם המידע שבו משתמש העובד הוא נחלת הכלל ואיננו מקנה למעסיק יתרון עסקי על פני מתחריו, או שהמעסיק לא נוקט אמצעים סבירים כדי לשמור על המידע - הרי שאין לראות במידע זה סוד מסחרי, ולעובד מותר לעשות בו שימוש".

- ואם אותו סוד מסחרי הוא חלק מפיתוח או המצאה של העובד עצמו במהלך תקופת עבודתו?

"חוק הפטנטים קובע כי הבעלות על פטנט נתונה למי שהמציא אותו, אך הוא קובע חריג לכלל - המצאה על-ידי עובד עקב עבודתו ובמסגרתה. לפי חריג זה, אם העובד הגיע להמצאה עקב עבודתו ובתקופתה, אז ברירת המחדל תהיה שהבעלות בפטנט שייכת למעסיק ולא לעובד. עם זאת, מצב זה, שבו המצאת העובד שייכת למעסיק, נכון כל עוד לא קיים הסכם בין המעסיק לבין העובד שקובע אחרת. הסכם כזה יכול לקבוע כי הבעלות בהמצאה היא לפחות בחלקה בבעלות העובד".