גלגולו של ביטון

כור היתוך. ב-1972 אמא שלי חשבה שהחתונה עם אבי ז"ל היא גם הזדמנות לא רעה להתחדש בשם משפחה כחול-לבן. הייתה זו אופנה ממזרח ומערב, ברוג הפך ברק וליפקין נהיה שחק, אז גם בניזרי שלה וביטון שלו נכנסו אל מחולל השמות, לכור ההיתוך הידוע לטובה ולשמצה, שניפק לי שם של טייס. קצר, משעמם, אבל בעיקר לא מזיק: ניב.

ולא שזה תמיד קל לחיות עם שם של טייס כשאתה גדל באשדוד, באותו רחוב עם חיים רביבו, משה אוחיון, אדיר טובול וברוך דגו. לך תשכנע אותם שאתה יכול להיות יותר משוער. אבל ככל שעובר הזמן וככל שמתקרבים למרכז, קשה שלא לתהות איך היו מתגלגלים הדברים בלי הרעיון ההוא של אמי. איך היו קובעים את הקב"א (קבוצת איכות) בלשכת הגיוס, האם היו שולחים זימון למבחני צוות אוויר, מה היו אומרים הפסיכולוג בגיבוש ליחידה או המרצים בחוג לתקשורת.

לפני 14 שנה הכנסתי את הביטון לתעודת הזהות, אבל בכל פעם שחשבתי לחתום כך בעיתון זה הרגיש לי מזויף. כמו דרעי שהפך למכלוף רגע לפני הבחירות, עוד ישאלו אם אני בדרך לפוליטיקה. וכשמישהו נדרש להכחיש שהוא בדרך לפוליטיקה, הוא בדרך כלל בדרך לפוליטיקה. בלי לשים לב אני עלול למצוא את עצמי בועט בשוברים שתיקה ומסמס לבוריס ג'ונסון, וזאת כבר מחשבה מפחידה, לא משנה איך קוראים לכם.

תרפיה קבוצתית. כל זה מביא אותי כמובן לוועדת ביטון ולפרשת גידי אורשר שהפכה בינתיים לסערת אריה רוטנברג. מה שמזכיר לי: אם יש עוד כמה טווסים שנורא דחוף להם לשחרר את הפחד והארס שיושבים להם עמוק במעי הגס, זה הזמן. תוציאו הכול. אולי מתוך הצחנה שתעלה מהשנאה והגזענות ייצא גם משהו טוב. כמו תרפיה קבוצתית למדינה שלמה.

אבל לא רק אשכנזים, גם מזרחים - תוציאו. את הפחד מכל מי שנראה לכם "בלונדיני" מדי, את הבוז האוטומטי לתל אביב ולמה שנדמה לכם שהיא מייצגת, את השנאה לערבים למרות שכולכם, כולנו, ערבים. כי מי שלימדו אותנו לשנוא את הערבים נוטים להצטלם עם מופלטות בערב המימונה, וביום למחרת לספר כמה הם אירופאים עדינים. תוציאו גם אתם הוד רוממותכם מקיסריה את השקרים והכזבים שאתם מאכילים את הציבור עשרים שנה, זורעים עוד הרס ועוד קיטוב כדי לגרוף עוד קול בקלפי.

אבל הייתי בוועדת ביטון, וזו השורה התחתונה: למרות כמה המלצות מופרכות כמו ביקור בקברי צדיקים, עצם השילוב של תרבות ויהדות המזרח בתוכנית הלימודית הוא בבחינת תיקון היסטורי. זהו צעד חשוב במעבר ממודל כור ההיתוך שבאורח פלא לא באמת מחק זהויות אלא רק זהויות מסוימות, אל המודל שמכונה "קערת סלט" - אוסף של תרבויות וזהויות שחיות זו לצד זו.

רק סקרים. כשמשה כחלון תכנן את הבריחה שלו מהליכוד, עוד כששימש שר תקשורת ובהמשך גם שר הרווחה, הוא נהג לספר איך נתניהו הסביר לסביבתו מדוע הוא מטיל מסים שפוגעים בחלשים במקום להגדיל את המס בקרב עשירים: "כי חלשים יש יותר". התשובה הזו, שכחלון ייחס לרה"מ, קוממה אותו אז.

העשירים צריכים לשלם יותר והעניים צריכים לקבל יותר, הוא סבר, בעיקר בתקציבי רווחה ובריאות. והנה, כחלון כבר לא בליכוד, יש לו מפלגה משלו ואפילו משרד אוצר משלו. ומה הוא מבקש לעשות כדי להאיץ לשיטתו את הצמיחה? להפחית את מס ההכנסה ומס החברות, צעד שהחלשים לא ייהנו ממנו, צעד שמזוהה לחלוטין עם "תיאוריית החלחול" של נתניהו. כחלון מרבה להתעמת לאחרונה עם בנק ישראל, אבל רצוי שיקרא את ההמלצות העקביות שלו בשנים האחרונות ולפיהן דווקא השקעה ממשלתית בתקציבים חברתיים (חינוך, בריאות ורווחה) מעודדת צמיחה.

בניגוד להורדת מסים שגורעת מהכנסות המדינה מתוך תקווה שהדבר ישתלם וגם יחלחל מתישהו לשכבות החלשות, הגדלת התקציבים החברתיים מסייעת באופן ברור וישיר לחלשים באמת ולמעשה לכולנו - למשל באמצעות תוספת מיטות אשפוז בבתי החולים, תוספת שעות תגבור בבתי הספר ועוד. אבל עזבו את כחלון מהמלצות של כלכלנים, הוא רואה עכשיו רק את הסקרים.

shai-n@globes.co.il