הטעות של כחלון

אחד הכלים שמשפיעים על חלוקת ההכנסות במשק ועל מידת האי-שוויון הוא מיסוי. בישראל המסים הישירים הם נמוכים יחסית (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות), והמסים העקיפים גבוהים יחסית (מע"מ, בלו על הדלק, מסי קנייה וכדומה).

התוכנית של שר האוצר משה כחלון, כפי שפורסמה השבוע, היא להמשיך להוריד את המסים הישירים. חבל שהוא מתעלם דווקא מעבודתו של הכלכלן הראשי במשרדו, כפי שפורסמה בסוף השנה שעברה. כאשר מגדילים את נתח המסים הישירים על יחידים, האי-שוויון קטן; ואילו כאשר מגדילים את המסים העקיפים (מסי תצרוכת), מגדילים את האי-שוויון. הכלכלן הראשי באוצר קובע במפורש כי הרפורמות במיסוי בישראל התמקדו בעידוד הצמיחה, על חשבון צמצום האי-שוויון, כנראה בהנחה שהצמיחה "תחלחל" כלפי מטה לשכבות הביניים ולשכבות החלשות, אבל היא לא עשתה זאת, והאי-שוויון הלך וגדל.

גם הירידה ההדרגתית במסים תאגידיים לאורך השנים והטבות המס כחלק מהתחרות העולמית על חברות הענק תרמה את שלה להגדלת הפערים החברתיים, וכחלון, כך נראה, ממשיך ללכת בתלם הזה בטעות, ומנסה למשוך חברות בינלאומיות גדולות באמצעות מתן הטבות מיסוי ענקיות, בלי לגדר אותן ובלי לקבוע להן פרמטרים תעסוקתיים או תנאי שכר.

יש לנו תחושה חזקה של דז'ה-וו מתיקון 60 לחוק עידוד השקעות הון שעסקנו בו בעבר באינטנסיביות, אפרופו מסלולי אפס אחוזי מס שניתנו אז לטבע וחברות נוספות. גם אז אמרו שבעקבות המסלול של אפס מס יבואו לכאן חברות ענק, ובסוף כולנו ראינו מה קרה - הטבות מס ענקיות חסרות פרופורציה ולא מידתיות שלא תרמו במקביל לצמיחה. הטבות כאלה, בלי גידורים להטבות המס ובלי קביעת פרמטרים תעסוקתיים - זה פשוט לתת מתנות חינם ללא כל התחייבות שיעלו עשרות מיליארדים לאורך שנים. זה חבל, כי מי שלא לומד מההיסטוריה - נידון לחזור עליה.

חזרה לדוח של הכלכלן הראשי, שכחלון וצוותו מתעקשים להתעלם ממנו, כמו גם מהדוח של יעל אנדורן, לשעבר מנכ"לית האוצר, בנוגע לחוקי עידוד השקעות הון. הוא קבע, מעל לכל ספק, כי למסים ישירים על יחידים, המהווים את ערוץ הגבייה המרכזי במשקים רבים הם בעלי השפעה מצמצמת על מדד האי-שוויון. כלומר, ככל שהם גבוהים יותר - האי-שוויון מצטמצם.

לעומת זאת, מסי תצרוכת (מע"מ, מסי קנייה, מסי בלו וכד'), המהווים את ערוץ ההכנסות השני בגודלו ברוב המדינות, הם בעלי השפעה המרחיבה את האי-שוויון (ראו טבלה). כלומר, ככל שהם יותר גבוהים - האי-שוויון מתרחב.

בישראל, כאמור, המסים הישירים נמוכים יחסית, והמסים העקיפים גבוהים יחסית. במקום להוריד את המסים העקיפים, כחלון בחר להמשיך להוריד את המסים הישירים המושתים על יחידים וחברות, שוב, בתקווה שתיאוריית החלחול תעבוד, וההון שיתפנה יתמוך בהשקעות ובצמיחת המשק - תיאוריה שהוכחה לאורך השנים כלא נכונה.

למה כחלון מתעקש להוריד מסי חברות ומסים ישירים - ולא מוריד, למשל, מע"מ או מסי קנייה על הרכב או מס על הדלק? ההנחה שלנו היא שהוא רוצה לקרוץ לסקטור העסקי ולרמוז לו שהוא לא נגדו, במיוחד לאחר חוק שכר הבכירים. הוא חושב שמה שרואים בתלושי השכר הוא הדבר שקובע את התודעה של האנשים. ייתכן, אבל הדבר כבר הוכח כטעות, אז למה להתעקש ולא ללמוד מההיסטוריה?

דרך אחרת של כחלון לצמצם את האי-השוויון הוא באמצעות הגדלת הוצאות הרווחה הציבוריות. כרגע, ישראל רחוקה מאוד מהממוצע במדינות OECD, שעומד על 21.6% (16.5% בישראל). ההוצאות הללו כוללת הוצאות בתחומים כמו זיקנה, שארים, אי-כשירות תעסוקתית, בריאות, קצבאות משפחה כגון ילדים, אבטלה ועוד.

המשמעות היא שממשלות ישראל בעשור האחרון ברחו מאחריותן לדאוג בעיקר לחלשים בתחומי רווחה ובריאות. עד לפני כעשור שיעור ההוצאות הציבוריות בתחומים אלה עמד על כ-20% והיה קרוב לממוצע, ובתוך עשור הוא הידרדר לתחתית הטבלה ההשוואתית. הביטוח הלאומי העריך שתידרש תוספת של כ-70 מיליארד שקל, 6% תמ"ג, על פני זמן, כדי להשתוות לממוצע OECD.

מאיפה יבוא הכסף? אם כחלון רוצה לצמצם את האי-שוויון, עדיף שיתחיל להגדיל את התקציבים החברתיים במקום להוריד את המסים.

eli@globes.co.il

stella-k@globes.co.il