עמותת אדם טבע ודין מאיצה בימים אלה מאבק למען איסור בנייה בקרבת קו החוף. פעילי העמותה מציגים תמונות "לפני" של חופים בתוליים ובהם רק חול וסלעים, והדמיות "אחרי", המציגות אותם חופים עם בנייה אינטנסיבית של מגורים, משרדים, מלונות ומסחר. כך מנסה העמותה לשכנע שהים וחופיו יהיו פחות נגישים וישמשו לצרכים צרים של מעט צרכנים.
טענה כה שגויה וצורמת מזמינה סאטירה מושחזת על תוכניות שחורות של ארגונים ירוקים, אבל אנחנו נניח שהכוונות טובות, והטעות היא בורות: מחסור בידע סביבתי והעדר הכרות עם אורח החיים של תושבי ערים צמודות-ים ברחבי תבל.
כדוגמה ראשונה נביא את ניס הצרפתית שקסמה נודע למרחוק בזכות חופיה, שהם ההיפך הגמור מ"בתוליים". הים של ניס משתלב בחיי העיר השגרתיים בזכות פיתוח צפוף בחוף הכולל טיילת, בניינים, רחובות מסחריים ואף כבישים. זה המצב באיזמיר הטורקית, בסן סבסטיאן הספרדית ובערי חוף נוספות. גם בתל אביב (שבין הירקון למחלף וולפסון), ילד, אישה מבוגרת, וסטודנטים, יגיעו לים בקלות ובהנאה ברגל, דרך רחובות העיר, בכל שעה ויום בכל עונות השנה. היא תטייל על החוף בבוקר חורפי, הוא ירחץ במים בשקיעות ארוכות של סתיו, והם יגיעו בלילות הקיץ וישתו בירה שקנו במכולת הפתוחה הסמוכה, על המחצלת שפרשו על החול.
מקביליהם, למשל, בשכונות המערביות בחדרה, בנהריה ובאשדוד, שדיונות מפרידות בינם לבין הים, לא יעשו זאת בגלל שהדרך שוממה, אינה נעימה ואינה בטוחה. גם החוף עצמו אינו מזמין תמיד, כי בהיעדר פעילות עירונית סמוכה, שורה בו עזובה.
הקמפיין של "אדם טבע ודין" רומז שהבנייה בחופים תעשיר יזמי נדל"ן ותדיר מהים את מי שאינו עשיר. "הים הוא המשאב של כולנו", הם אומרים וצודקים, אבל עושים את ההפך הגמור.
הים לכולנו
בשביל צדק ולטובת כל הציבור, צריך לתמוך במהלכים שיהפכו את החוף למרחב שוויוני שמתחבר לעורקי החיים השגרתיים של העיר. ולכן אסור למנוע בנייה על חופים הצמודים לערים, אלא דווקא לעודד אותה.
פעילי אדם טבע ודין צריכים להיאבק בעד בינוי צפוף בין השכונות לקו החוף, להתערב בתמהיל שימושי הקרקע, לדרוש הקצאות דרך מתקדמות ולהילחם על עיצוב מרחביים ציבוריים לשירות האדם ההולך. אבל מושגים כאלה הס מלהזכיר, הרי מדובר ב"בנייה" והם רוצים "בתול". חוף בתולי מתפקד כמתחם: פעיל לפעמים, לשימושים ולצרכים מסוימים, ונגיש לציבור הפריבילגי שיכול להגיע אליו במכונית. האם מתחמים הם מה שאדם טבע ודין חפצים לקדם? ההיפך כמדומני.
טבעי שיזמים ינסו למקסם רווח מכל פרויקט, ותפקיד הרשויות המקומיות להשתמש בחוקי התכנון והבנייה כדי לשים גבולות ולמנוע את הסכנה שהם יחבלו במרחב הציבורי.
היזמים יבנו וירוויחו בכל מקרה, אם לא על החוף, במקום אחר. אבל אם חוק החופים יקשור את ידי הרשויות, הן לא יוכלו לחבר את הים אל העיר לעולם. התושבים יפסידו לתמיד את החופים, וזו סכנה גדולה בהרבה לכולם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
