הניצחון של חנין זועבי

ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת אישרה הבוקר (ב') את הצעת "חוק ההדחה" לקריאה שנייה ושלישית. על-פי החוק המוצע, ניתן יהיה להדיח חבר כנסת ברוב של 90 קולות, אם זה יסית לגזענות או למאבק מזוין במדינת ישראל.

האם זה אומר שאפשר יהיה להדיח את, למשל, ראש הממשלה, כשהוא מזהיר מפני המוני הערבים שהולכים לקלפיות? כי מה משדרת הודעה זו אם לא הסתה? אבל נתניהו לא צריך לדאוג; החוק המוצע מכוון באופן מפורש ובוטה לחברי כנסת ערבים. ובאופן יותר ספציפי: זהו חוק חנין זועבי.

"סיכול רצון הבוחרים"

בחוות-דעת לוועדת החוקה כתב היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, כי החוק יגרום "לסיכול רצון הבוחרים". עם זאת, היועץ קבע כי "אין בחוק המוצע בעיה חוקתית".

לי זה נראה קצת מוזר. איך חוק המסכל את רצון הבוחרים יכול להיות ראוי מבחינה חוקתית? זה בוודאי לא עולה בקנה אחד עם רוחה של מגילת העצמאות, הקובעת שוויון לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת, מין או גזע.

מכל מקום, אני מבין שיוזמי החוק מן הימין, גם "המתון", מרוצים מאוד מההחלטה של ועדת החוקה, והם ממתינים להצבעה הסופית במליאת הכנסת כדי לחגוג ניצחון מלא.

כשלעצמי, נראה לי שכבר יש מנצח, הלא היא חברת הכנסת שהחוק נוצר לכבודה. כן, חנין זועבי. היא המנצחת מהרגע שהצעת החוק הזאת הונחה על שולחן הכנסת.

הכוח המניע

זועבי תוכל לחזור אל בוחריה ולטעון כי הצליחה לערער את ישראל החזקה, הגאה. זו טענה לגיטימית לחלוטין, כי מאחורי הכוח המניע את הצעת החוק עד לשלב הסופי מצויים הפחד, הסלידה, תחושת האין-אונים.

הקואליציה גרמה לכנסת לעסוק חודשים בתיק הזה, להשבית את חברי הכנסת מעבודתם כדי להתפנות לדבר הזה - בגלל אישה אחת. ואולי יותר מכך, בגלל חוסר יכולתם להתעלות מעבר לרגשי סלידה ושנאה כלפי זועבי.

הכי עצוב בפרשה - שלא נמצא פתרון יצירתי יותר. אין ספק כי זועבי משתוללת בשנאתה למדינה, וזה בוודאי לא קשור רק ל"כיבוש". היא מקללת, עוברת על חוקים, מסיתה ועושה פרובוקציות. הכול נכון. אבל היה מותר לצפות שהתגובה על כך תהיה: אז מה?

זועבי לא ראויה

לא מוצא חן בעיני מישהו? שיתעלם ממנה. כל עוד היא צועקת, היא לא מסכנת שום דבר ואף אחד. אבל ברגע שהיא גורמת לחקיקת חוק המאפשר להדיח נבחרי ציבור - אז, ורק אז - היא מסוכנת לדמוקרטיה, למדינה.

אבל זו כבר לא אשמתה, אלא אחריותם של אלה שזועבי מפחידה אותם. זועבי לא ראויה שבגללה יועבר חוק הפוגע בדמוקרטיה שלנו.