כמה דירות חדשות באמת נמכרו וכמה דירות חסרות בישראל? לא ידוע

כל סקירה שמתפרסמת בכל תחום שהוא ניזונה מנתונים, בעיקר בתחומים הכלכליים. רוצים לדעת האם להעלות מסים? צריך לבדוק מה מראים הנתונים. צריכים להבין האם רפורמה בתחום הבריאות הצליחה? יש לבחון את הנתונים. רוצים לדעת מה קורה ליוקר המחיה במדינת ישראל? הנתונים הם אלו שיגדירו מה קורה היום לעומת אתמול או שנה שעברה ואם למשל המחאה החברתית השפיעה על התחום לאחר חמש שנים.

ללא נתונים אמינים אי אפשר לקבל החלטות, השוק החופשי לא יכול להתנהל, והכי גרוע, אי בהירות היא הקרקע הפוריה ביותר להטעיות ומניפולציות של גורמים אלו או אחרים. הנתונים חשובים לא רק כדי שהממשלה תוכל לקבל החלטות, ליזום תוכניות או רפורמות אלא גם כדי שהציבור יוכל לבחון האם הן נחוצות או נכונות והאם השפיעו.

רק לאחרונה קיבלנו תזכורת לשני מקרים שמעידים שמי שצריך לנתח את הנתונים יתקשה מאוד להבין מי צודק, מה טועה ומי מטעה. בענף הנדל"ן בישראל, דיוק הנתונים כמו גם התאימות בין גוף אחד לשני שמפרסים סקרים או סקירות רחוק מאוד מהמצב האופטימלי.

איך יכול להיות שגוף רשמי כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסם נתונים על מכירת דירות שמעידים על עלייה בחודשיים האחרונים, כלומר על מספר גדול יותר של דירות שנמכרו, ובמקביל באגף הכלכלן הראשי באוצר מפרסמים נתונים על ירידה משמעותית במכירת אותן הדירות? זה נשמע הגיוני?

אלו לא דירות "על הנייר" של קבוצת רכישה זו או אחרת, אלו דירות עם קירות, בטון, בלוקים וגג. מוצרים מוחשיים שלכאורה קל לבדוק כמה מהן נמכרו. ובכל זאת, שני גופים רשמיים טוענים לשני מצבים הפוכים. הסיבה למחלוקת בין הגופים היא בשיטת הספירה - הראשון מתייחס לדירות בנויות והשני לדיווחי מס על הרכישה. מי צודק? אפשר להתווכח עד מחר.

כמה דירות באמת חסרות בשוק

עוד מקרה של אי תאימות בין נתונים שעלה לדיון לאחרונה מדגיש גם הוא את היעדר תמונת המצב האמיתית בענף. כבר שנים ארוכות שטוענים שבישראל חסרות כ-100 אלף דירות. המחסור הזה בהיצע הוא אחת הסיבות המרכזיות לעליית מחירי הדירות בשנים האחרונות, כך נטען.

אבל בשבוע שעבר טען פתאום כלכלן בכיר בבנק ישראל, מעל במה מכובדת, שהמחסור האמיתי מסתכם בכ-50 אלף דירות בלבד, ואם התחלות הבנייה ימשיכו להיות בקצב הנוכחי המחסור ייפתר בשנים ספורות. אז כמה דירות באמת חסרות? לאף גורם רשמי אין באמת תשובה.

אותה הערכה מתבססת על נתונים מהמגזר היהודי. נתונים מלאים על מצוקת הדיור במדינת ישראל צריכה לכלול מן הסתם גם את המגזר הערבי, אולם שם, נחשו מה? אין נתונים שמאפשרים בחינה אמיתית.

כבר בישיבה הראשונה של קבינט הדיור, הפורום המיוחד שהוקם לטיפול משבר הדיור, התקבלה החלטה על איחוד וטיוב נתוני הענף. מה שאומר שיש מי שכבר זיהה את הבעיה. אבל ההחלטה הזו התקבלה אי שם ב-2013, הצוות שהוקם מנסה להתמודד עם המצב מאז, ומסקנות או שינויים, קטנים כגדולים לא קרו.

אם מישהו באמת רוצה לטפל במשבר הדיור, ההתחלה של כל הסיפור נמצאת בנתונים. לצד התוכניות וההצהרות צריכים במשרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השמאי הממשלה, רשות המסים ועוד גופים רלוונטיים לשבת פעם אחת ולקבוע מה מודדים, איך מודדים, למה, כמה ומתי.

אם זה לא יקרה, שום דבר לא יתקדם, וחמור מזה, צעדים גדולים על סביב נתונים לא נכונים עוד עשויים להוביל למשבר. הגיע הזמן להתעשת, ועכשיו.