בין ברלנד ללוינשטיין

הרב אליעזר ברלנד חזר ארצה לאחר שנים של בריחה מהחוק במדינות שונות. מיד עם בואו ארצה, כך דווח, הוא נישק את האדמה. אותה אדמה שאליה חזר לא מתוך געגועים ואהבה, אלא מחוסר ברירה. מגיעה תודה למשטרת דרום אפריקה ולאינטרפול, שבזכותן זכתה אדמת ארץ ישראל למגע שפתיו של הרב.

היחסיות של הסטייה

ברלנד מגיע בעיצומה של פרשה רבנית אחרת, שגיבורה הוא הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם-צבאית "בני דוד". כידוע, לוינשטיין כינה את אנשי הקהילה ההומוסקסואלית בתואר "סוטים".

כששמעתי על הגעתו של ברלנד, חשבתי לעצמי שאיני זוכר מפי לוינשטיין גינוי למעשים שבהם נחשד הרב הנמלט. האם זה משום שברלנד לא נחשד בהטרדה מינית של בני המין הזכרי? האם הטרדת נשים בוגרות חמורה פחות בעיני לוינשטיין מאשר הטרדה הומוסקסואלית? האם זו אינה סטייה? במיוחד כאשר מדובר ברבנים? במיוחד כאשר מדובר בנשים שבאו לבקש תמיכה רוחנית?

תופעות מחליאות

אלה תופעות מחליאות, כי לא זו ההתנהגות המצופה מרבנים שאמורים להיות מורי הלכה ומנהיגים רוחניים. אבל אותי מטרידה יותר המחשבה על התייחסות הציבור הדתי-חרדי לתופעות אלה. ההיגיון אומר שהתגובה שלהם למעשיהם של רבנים תהיה לא פחות קיצונית מתגובתם לניאוף של נשים נשואות, למשל. ולא היא.

הציבור הדתי ברובו עשוי מאנשים ומעשים חיוביים. הרוב הם בעלי משפחות, ישרי-דרך, עוזרים לזולת. למרות זאת יש פער גדול בין מה שהם במציאות לבין התדמית שלהם, לפחות בעיני הציבור החילוני. הסיבה היא, כמובן, העשבים השוטים הגדלים בקרב הציבור הזה. אבל גם היחס הסלחני של רוב הציבור הדתי לחטאים של אנשים "משלנו", במיוחד כאשר הם רבנים, תורם לתדמית הזאת.

מיהו מכליל?

ברוב המקרים, אנחנו לא רואים שהחוטאים נדרשים על-ידי הציבור שלהם לתת את הדין. אדרבא, במקרים רבים מגוננים עליהם, מסתירים את מעשיהם מפני הרשויות, מסייעים להם לברוח מהחוק גם כאשר הם חשודים בנוראים שבמעשים.

אלה שעושים כך, מתנהגים כאילו ההתכחשות למעשים המגונים תסייע ליצור רושם שלא התרחשו. החשש שלהם מפגיעה בתדמיתם גובר לעתים על דאגתם לפגיעה בילדיהם ונשותיהם, ובהם עצמם.

אני חושב שלו הייתי אדם מאמין, הייתי יוצא בכל הכוח נגד רבנים חוטאים, ולו כדי להרחיקם מהציבור. העובדה שלא זה המצב אינה חדלה מלהתמיה אותי. במיוחד כאשר רבים בציבור הזה כועסים על החילונים ש"עושים הכללות". אבל מה נחשוב ומה נכתוב כאשר רבים בציבור הדתי בעצמם עושים הכללה כאשר מדובר בהתייחסות אל חוטאים הבאים מקרבם?