איך חגגו לי (בטעות) יום הולדת

כאיש היי-טק המקפיד להיות מעודכן ועדכני, פתחתי לי חשבון פייסבוק לפני 8.5 שנים. אחת מההחלטות הדרמטיות שקיבלתי עם קבלתי כחבר לרשת החברתית המתפתחת (62 מליון חברים ועוד קצת ביום בו נרשמתי) הייתה שאת תאריך יום ההולדת שלי אני שומר לעצמי. אינני מתבייש, חלילה, בגילי המתקדם (שמאז אותו היום כבר נוספו לו עוד 8 שנים תמימות), אבל ביום הולדתי אני בהחלט מסתפק במספר מצומצם של ברכות, חשבון נפש אישי של סיכום חיי עד כאן והחלטה אחת או שתיים בסגנון פנינו לאן.

שלא תבינו לא נכון, אין לי ביקורת כלשהי אל כל חברי הרבים, שימי הולדתם מתפרסמים מבעוד מועד ברשת ובכך הם מעניקים לנו, הרשלנים, אלה שאינם טורחים לרשום בפנקסיהם הקטנים את כל תאריכי ימי ההולדת, ימי הנישואין, האזכרות והמועדים המיוחדים, את ההזדמנות להיות רגישים ואכפתיים ולאחל להם בתזמון מושלם את מיטב האיחולים ואת כל הטוב שבעולם, במקביל להבעת תקווה כנה לחיים מלאי אושר והגשמה עצמית, וכמובן נחת וסיפוק בכל אשר יבחרו לעסוק.

אני שמח על האפשרות הזו שפייסבוק נותנת לי כמעט בכל יום לברך אלפי חברים ומכרים ולהיות שותף, ולו רק לרגע קטן, ליום חגם המיוחד. אבל, בכל זאת, לגבי יום ההולדת הפרטי שלי, קיבלתי החלטה כבר אז - לפני שנים - והיא מחזיקה מעמד, יציבה ואיתנה, עד לעצם היום הזה. לא תמצאו את תאריך הולדתי בפייסבוק, ואני בסדר עם זה, מחזיק מעמד ודבק בגישתי הארכאית והבלתי מתחשבת הזו.

כבר דיברנו על זה

והנה, לפני מספר ימים חגגתי את יום הולדתי. זה היה יום קיץ חם במיוחד ואת רובו זכיתי לבלות, כמו בשנים קודמות, במחנה הקיץ של שבט "תמיד" של הצופים, ביער ציפורי. בני משפחה קרובים התקשרו לברך, הילדים הביעו את אהבתם, אפילו רעייתי היקרה התפנתה ממלאכתה כראש השבט, שיש לה אחריות לשלומם ולחינוכם של מאות חניכים ביער הלוהט, והעניקה לי חיבוק חם וחיוך אוהב תוך כדי שהיא מתכוננת לנאום הפרידה מהשכבה הבוגרת, עונה לשני טלפונים של הורים מתלוננים, מזרזת קבוצה של בנים שחייבים להגיע לפעילות כלשהי ומחייכת אל חניכה צעירה שמתגעגעת הביתה.

ובחזית הפייסבוק, למרבה השמחה, שקט מוחלט. מתישהו, אחרי הצהרים, אני מקבל הודעה פרטית בפייסבוק מאבי, מכר ותיק, שמברך אותי בחום ליום הולדתי ומאחל לי שנה מאושרת נוספת. בעוד אני תוהה כיצד דלף אליו המידע אני נזכר בחלחלה שנולדנו באותו היום וכבר דיברנו על זה בשנה שעברה וכנראה גם בזו שלפניה.

הוא זכר, ואני לא, למה לעזאזל הוא לא מעדכן את תאריך יום ההולדת שלו בפייסבוק, אני מסנן לעצמי, תוך כדי שאני שולח לו בחזרה ברכות וחיבוק חם. אבל פרט לתקלה המצערת הזו, ועוד ברכה לבבית אך מסתורית מיוסי, משקיע ידוע ומוכר, שמסרב להסגיר את מקורות המידע שלו ומדווח לי רק שהמוסד עדכן אותו בנושא, ועוד ברכה מעמי, מתנדב ותיק ב"צהלה", שאינני מנסה לבדוק את מקורותיו מפאת הכבוד הרב שאני רוחש לו, בסך הכל היום מסתיים לו בשקט יחסי, בשמחה ובסיפוק רב.

וכל זה עד ליום האתמול, יום שגרתי של עבודה ועשייה בהיי-טק הישראלי. פגישת הבוקר הראשונה היא עם חברת סטארט-אפ שפיתחה אלגוריתמים מתוחכמים לחיזוי התנהגותם של משתמשים על פי האפליקציות המותקנות בסמארטפון שלהם ודפוסי השימוש בהן.

אנחנו מתחילים את הפגישה, כשלפתע מגיע מוישי, יזם ידוע ורב פעלים, ומפתיע את כולנו עם עוגת יום הולדת יפה וכשרה למהדרין. וכמובן, גם לא רלוונטית, כי הרי יום הולדתי כבר עבר לו והחיים המשיכו במסלולם, כמו שמקובל. אבל מוישי מתעקש, העוגה על השולחן מפתה, והיזמים בחדר מתלהבים גם הם, ולכן אנחנו עורכים טקס קצר של ברכות יום הולדת ואפילו מצטלמים כמקובל בימינו, באמעות סלפי ובעזרתו של עובד החברה שעובר במסדרון באותו רגע, וזוכה גם הוא בתמורה להשקעתו בחתיכת עוגה.

אנחנו ממשיכים בפגישה המרתקת, מדברים על אלגוריתמים סטטיסטיים ושיטות חיזוי וקורלציה, על שיתופי-פעולה אפשריים ועל משקיעים פוטנציאליים. מה שאני לא יודע באותו שלב, זה שממש ברגעים הללו מועלית תמונת העוגה וטקס הלא יום הולדת שלי למרחבי הרשת החברתית הגדולה בעולם, ושם - ללא ידיעתי ולמרבה מבוכתי - מתחילה לה חגיגה בפני עצמה.

עם תום הפגישה אני יוצא אל הרחוב החם והסואן ומביט אל המסך הקטן שבידי, ומופתע משהו למצוא בו עשרות הודעות חמות ולבביות לרגל יום הולדתי, החל היום. גיא אוהב אותי ומספר לי בהערכה רבה על תרומתי להיי-טק, דן מאחל לי בריאות אושר ואהבה, עומר מבקש שאמשיך ליהנות מהחיים וחברי הדירקטוריון של חברה ציבורית מסוימת דורשים ממני שאביא איתי עוגת תפוחים עם גלידה לישיבה הקרובה. גל של שיחות טלפון נכנסות שוטף אותי בדרכי למכונית וחלקן מתחילות בשירה אדירה ומחיאות כפיים סוערות, עוד לפני האיחולים הלבביים. כמה מהמברכים מעדיפים לשלוח את איחוליהם באימייל הישן והטוב, אבל ברכתם עדיין אישית ומחממת לב. וזה כולל את סוכן הנסיעות המסור שלי ואת המכבסה השכונתית שפונה אליי בהודעת אס-אם-אס.

דובי כחול ועוגה ורודה

ואז, במכונית הממוזגת, רגע לפני שאני מתחיל בנסיעה ליעד הבא, אני פותח את דף הפייסבוק שלי כדי לגלות שם את החגיגה האמיתית. מוישי, שיהיה בריא ומאושר עד 120, העלה תמונה, כתב דברי ברכה וסימן את תחילתה של מסיבה גדולה לכבוד הלא יום הולדת שלי. עשרות הודעות לבביות ונרגשות מציפות את הקיר. כמו הילד המיתולוגי שמנסה לסתום את החור שבסכר, אני חוזר בהתחלה בנימוס אל ראשוני המברכים ומסביר להם את הטעות המביכה. אבל מהר מאוד אני מבין שאין לי סיכוי.

פרץ של אהבה בלתי מוסברת מציף אליי ברכות רבות ומחממות את הלב. עוגות וירטואליות, שנרות חגיגיים דולקים בהם, מוצבות בגאווה על הקיר שלי, פרצופים משועשעים של אימוג'ים שונים מחייכים אליי מכל עבר, אודי, ניר וגיא ושי ודורית ומירב ואלי ויוני וארי וחדווה ומשה ונועם ודביר וגיל ושלומי ורבים אחרים שמחים להשתתף בשמחתי ומאחלים לי עושר, בריאות, יזמות, יצירתיות, אהבה, חברות אמיתית, סיפוק ועשייה למען האחר. וזו רק רשימה חלקית של כל מה שאשמח להגשים בשנה הקרובה עלינו לטובה.

הדס מעלה עציץ פורח אל הדף שלי ורועי שולח לי דובי כחול ועוגה ורודה. נעמה תוהה האם באמת זה יום הולדתי (חושדת בצדק, כי זכרונה משום מה מרמז לה שמשהו חשוד קורה כאן) אבל עדיין אוהבת אותי ומאחלת לי הכל. הילה מקדישה לי שיר מרגש ומוסיפה לו מחמאות, אורי כותב כהערה לשיר הזה שלא ידע שיש לי יום הולדת אבל אם זה כך הוא מאחל לי מזל טוב, אושר ובריאות.

לא היה לי יום הולדת אתמול, חברים יקרים, וירטואליים ואמיתיים. אבל בכל זאת שמחתי שמחה גדולה, שמנתי מנחת וזכיתי לחיבוק דיגיטלי מכל כך הרבה אנשים יקרים וטובים. תודה לכם שטרחתם, תודה לפייסבוק שחיברה אותנו בעוד חיבור משמח אחד. תודה למוישי, שהחשבון איתו ייסגר בהמשך. אתמול לא היה יום הולדתי, התאריך האמיתי שמור במערכת.

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.