שמעתי אתמול (ג') את חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ונחמן שי (המחנה הציוני) אומרים שבנימין נתניהו ריסק (שי אמר: "החריב") את רשות השידור לטובת תאגיד השידור הציבורי. אני חושב שזה לא מדויק. רשות השידור הוחרבה, וגם רוסקה, שנים רבות לפני כן, במידה רבה על-ידי מנהליה ועובדיה. בגלל זה עלה רעיון התאגיד הציבורי, כפי שקודם לכן צצו רעיונות אחרים להחלפת רשות השידור בגוף יעיל ונקי יותר.
ההחלטה לדחות את תחילת שידורי התאגיד לשנת 2018 היא, מבחינה עובדתית, לא רק של נתניהו. שותף לה גם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ששייך יותר למחנה הציוני מאשר לליכוד (בתחילת השנה התפקד לעבודה).
חבל שאנשי מחנה השמאל מצניעים עובדה זו ומרכזים את כל הביקורת שלהם בעניין זה נגד נתניהו בלבד. בעצם, לא רק אנשי השמאל; גם השרים נפתלי בנט ומשה כחלון עושים זאת. מה שמוכיח כי מהלכים פוליטיים בנושא זה ואחרים אינם רק של נתניהו - אלא גם של מתנגדיו.
עסק לא רע
אם היה צורך בדחיית שידורי התאגיד כדי להוציא מפיהם של בנט, ליברמן וכחלון סיסמאות בזכות תקשורת חופשית - אולי עשינו עסק לא רע. כל עוד הציבור מבין שמדובר בחיילי שוקולד. כי השרים הללו התחייבו בהסכמים קואליציוניים עם הליכוד "לא לתמוך בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת". לא היה ידוע להם אז, בעת החתימה, מי יהיה שר התקשורת. אבל נתניהו ידע.
ביטאון "ישראל היום"
אני מתפלא שאנשים רציניים, לכאורה, מתחייבים לגבי חוקים שהם עדיין לא יודעים את פשרם. כי מה המשמעות של ההתחייבות הבלתי תאומן? לדוגמה, שאם מחר מובאת לכנסת הצעת חוק לסגור את כל העיתונים, ליברמן ובנט לא יכולים להצביע נגדה. הם בוודאי לא יוכלו לתמוך בהצעת חוק לסגור את הביטאון "ישראל היום", כפי שעשו בעבר. והרי זו למעשה מטרתו העיקרית של הסעיף. קשה לקחת ברצינות התנגדות לדחיית תאגיד השידור מטעם מי שחתמו על התחייבות כזאת.
בריקדה לא ראויה
אם לסכם, אני לא חושב שפרשת התאגיד שווה התרגשות מיוחדת. מהרגע הראשון היה נראה - והרושם התחזק והלך - שעומד לקום גוף שיהיה בבחינת more of the same. אני מתקשה מאוד לראות בייצור החדש סימנים של יצירתיות, אוביקטיביות ושאר עקרונות עיתונאיים. לעומת זאת, קל לזהות שם תככנות, פוליטיזציה, חובבנות - כולם מאפיינים מוכרים מרשות השידור. לכן, אין טעם לעלות על הבריקדות בעניין זה דווקא.
ליברמן צודק אבל טועה
שידור התוכנית על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש בכלי תקשורת ממלכתי, שלא לומר צבאי, הייתה החלטה לא ראויה. אבל עם זאת, מאחר שהדבר כבר נעשה, מיותר לעשות מזה את העניין הגדול שעושה שר הביטחון ליברמן. אפשר וצריך להסתפק בדיון על הנושא, שבו יוחלט כיצד לנהוג בעתיד. לא מכל דבר צריך לנסות לעשות הון פוליטי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
