חבל התלייה של ברלין

חידה: מה משותף ל"Airbnb", "אובר", ו"עליבאבא"? המשותף לשלוש החברות ששוויין המצרפי מוערך בטריליוני דולרים הוא: אפס. Airbnb היא חברת האירוח הגדולה בעולם ויש לה אפס בתי מלון; אובר היא חברת ההסעות האישיות הגדולה בעולם ויש לה אפס כלי רכב, ועליבאבא מנהלת את רשת המסחר הקמעונאי הגדולה בתבל ויש לה אפס חנויות.

כצרכנים, אנחנו מרוצים מהמהפכה שחוללו אובר, Airbnb, עליבאבא ודומותיהן. הן הרחיבו את ההיצע והורידו את יוקר המחיה: בזכותן לנים בזול בטיולים בחו"ל, נוסעים בזול ובביטחון במונית, וקונים בזול כמעט כל מוצר, בכל שעה ובלי לצאת מהבית. עולם מושלם. האמנם?

בחוצות ברלין נפרשו השבוע שלטי פרסומת עם סמל חברת Airbnb מעוות לצורת חבל תלייה. הקמפיין פונה לתיירים, באנגלית, ומבקש להרהר במחיר שגובה חופשתם הזולה: "מאחורי כל דירה שהפכה למלון, יש תושב שאיבד את הבית". בערוצים רשמיים פחות מופיעים מסרים עם רמזים מיניים: סמל החברה בצורת שדיים וכותרת "תפסיקו לחלוב את העיר", כרמז ש-Airbnb הבינלאומית אינה משלמת מס לקופת ברלין כמו בתי מלון רגילים. במודעה אחרת הסמל מופיע כאיבר מין של גבר עם מספריים מאיימים וקריאה: "לסרס את התיירותיפיקציה" (מלשון ג'נטריפיקציה - התחדשות עירונית שמסלקת אוכלוסייה ותיקה וחלשה).

הקמפיין מוצג כפעולת אקטיביסטים אורבניים וקיבל גם האשטג בטוויטר boycottairbnb. גם אם זו יוזמה מתוחכמת של לובי המלונאות, היא מדליקה זרקור על עסקי "כלכלה שיתופית" שממותגים כבשורה חברתית, אבל בסוף פוגעים בחברה ובאזרחיה.

בלי פיקוח, Airbnb מלבה את משבר הדיור בערים מצליחות, בתרומתה לביקוש המייקר את הנדל"ן. ואובר? היא וחברות שיתוף נסיעות, בהן "ויה" הישראלית שפעילה במנהטן, מציעות בערים גדולות הסעה אישית בלי פיקוח תעריפים. מחירים נמוכים מדי ידחפו את הציבור להעדיפן על פני אוטובוס ורכבת (לעולם יותר נוח רכב אישי שמסיע מהמוצא ליעד בדיוק, מהמתנה בתחנה עם עשרות אנשים), וכך יתווסף גודש לתנועה, לזיהום ולפקקים.

מי אתם: אזרחים או צרכנים

הסחר המקוון מוצג כבשורה בגלל החיסכון לצרכן. כבר פורסם ששימוש בהם מפרנס חברות שקונות בזול מיצרניות שמעסיקות בשכר רעב, ואת רווחיהן מחביאות במקלטי מס, אבל המסחר המקוון פוגע בעוד דברים: בקהילתיות העירונית, בפיתוח קישורים חברתיים ואפילו בבריאות הגוף.

כשקונים הכול בישיבה מהסלון, לא זזים, יוצאים פחות מהבית, ומצמצמים מפגש עם זרים ומכרים. כשיורדים לרחוב לקנות ספר, נעליים או קלמר חדש לילד, הולכים, מכירים ומשוחחים עם שכנים, ומפרנסים מוכרים ובעלי חנויות שמשלמים מסים לעיר ולמדינה.

אם נפסיק לחשוב רק כמו צרכן שמשווה מחירים לקנייה מיידית, ונתחיל לחשוב כמו אזרח הדואג לחברה ולעתיד, אולי נבחר אחרת.

נסכים לשלם למלון כדי שסטודנטים יוכלו לגור בשכירות סבירה בדירה בעיר, ונתרצה להוציא קצת יותר על נעליים וקלמר, כדי לחיות בשכונה שהרחובות בה פעילים, שהתושבים בה מכירים ומיודדים זה את זה, ושעסקיה מתפרנסים ומשלמים מסים שמממנים את השירותים שנותנות לנו הרשויות.