טעות קריירה שחייבים לעשות

לעתים קרובות אני פוגשת אנשים על סף טעות קריירה מהותית, כמו למשל היענות להצעת עבודה שמחופשת לקידום קריירה כשבפועל זו נסיגה, זיגזוג בין תחומי עיסוק, עזיבת תפקיד טוב מהסיבות הלא נכונות או אפילו "סתם" התפטרות בטרם מציאת אלטרנטיבה. ברוב המקרים הטעות נשענת על פנטזיה, ציפייה בלתי ריאלית לתפקיד לא מציאותי, ובכל המקרים היא נובעת מהיכרות שטחית של שוק העבודה הרלוונטי וחוסר הבנה באשר להשפעת הצעד על הקריירה.

במשטרה מרוויחים יותר מבהיי-טק

המשימה הראשונה במקרים הללו היא בלימת המהלך, תוך הצגת חלופות אסטרטגיות שישמרו את ערך השוק בטווח הארוך, כשלעתים נדרשת ממני אסרטיביות יתר כדי להצליח במשימה.

למשל, קצינה מוכשרת מאד מאחת היחידות היוקרתיות של משטרת ישראל שהחליטה לעזוב את המשטרה לטובת תעשיית ההיי-טק כי מרוויחים שם יותר; או מנהל מתוסכל בחברה טכנולוגית ביטחונית שרצה לעזוב תפקיד טוב ומתגמל (גם לדעתו), רק משום שלא היה מסוגל לחיות עם המחשבה שיעבוד שם עד הפנסיה. בשני המקרים הסיכוי לתפקיד שישמש מקפצה למסלול קריירה שאינו נופל מזה הנוכחי היה קלוש ביותר, בעיקר בשל היעדר ניסיון מקצועי רלוונטי שחייב נסיגת קריירה גדולה מדי ופער שלא ניתן להדביק.

כהרגלי במקרים הללו נעמדתי על הרגליים האחוריות, אבל רק הקצינה השתכנעה. היא הסכימה לבדוק ביסודיות את השוק, ומשנוכחה כי לא תצליח לשפר שכר (לא בטווח הקצר ובוודאי שלא בארוך), נשארה במשטרה שמחה בחלקה, מבינה שעד שתפרוש לפנסיה תכניס יותר כסף לחשבון הבנק שלה ממרבית אנשי ההיי-טק, כולל אלה שכרגע משתכרים כפול ממנה.

הביטחוניסט, לעומתה, לא השתכנע, ומכיוון שכך התחלפה המשימה מבלימת מהלך העזיבה - למציאת תפקיד חלופי בחברה ממותגת ככל שניתן, גם על חשבון בכירות, וזאת במטרה לשמר את ערך השוק העתידי שלו. ואכן אחרי שורה של הצעות עלובות לתפקידים "בכירים" בסטארט-אפים זניחים, הנטוורקינג המשובח שלו הניב תפקיד בסדר בחברה סבירה, כנראה הטוב ביותר שניתן היה לצפות לו בטווח הנראה לעין. מלא שמחה על ההזדמנות לעבור לחברה יותר מעניינת ודינמית (לדבריו), הוא החל את דרכו בתפקיד החדש - אך המהלך לא צלח, ותוך מספר חודשים הוא פוטר. 

לקפוץ לבריכה ולבלוע מים

האם טעה בהחלטה לעזוב תפקיד טוב רק בגלל שנדמה היה לו כי הדשא של השכן ירוק יותר? על פניו נראה כי המהלך היה מוטעה, במיוחד לאור המחיר הרגשי והכלכלי ששילם, אבל מסתבר שהיה בלתי נמנע, וטוב שנעשה. התסכול הגדול שחווה הבחור בעבודה חייב נקיטת צעד דרסטי, על אף המחיר הכבד.

המקרה הנ"ל ועוד רבים אחרים לימדו אותי כי אי-אפשר, ובעיקר לא נכון, להימנע תמיד מטעויות קריירה, וכי בחלק מהמקרים אף רצוי לעשות אותן, בעיקר כשמדובר בטעויות טקטיות ולא אסטרטגיות. מדוע? כי יש דברים שאי-אפשר ללמוד באופן תיאורטי וחייבים לקפוץ לבריכה, להירטב, לבלוע מים ולעתים אף לשקוע קמעה.

הבעיה היחידה היא שלא תמיד קל להבדיל בין טעות שהיא הפיכה לכזו שהיא בלתי הפיכה, דוגמת סמנכ"ל משאבי אנוש מתוסכל שהחליט לעזוב את תפקידו בגיל 56, למרות שהסיכוי לחזור לשוק בגיל הזה הוא נמוך מאד - מה שאכן קרה. הוא מעולם לא הצליח למצוא עבודה, על אף רקורד מרשים מאד בחברות מהגדולות והממותגות במשק, מחיר שלא הייתה לו כל כוונה או יכולת לשלם.

עשו טעויות טקטיות

לכן לפני כל תזוזה בקריירה, במיוחד כשמדובר במעבר בין חברות, בדקו טוב טוב מה המשמעות של המהלך מנקודת המבט של השוק. זכרו - במונחי ניהול קריירה הרבה יותר חשוב מה השוק רואה מאשר מה אתם רוצים/מרגישים (בוודאי בטווח הקצר), והשתדלו לעשות טעויות קריירה הפיכות.

ולמי שתוהה מה קרה בסופו של דבר עם ידידנו הביטחוניסט, הוא מחק את הטעות כלא הייתה. לקח לו כמעט שנה, אבל בסופו של דבר הוא הצליח לחזור לחברה אותה עזב, לאותו התפקיד בדיוק, רק שעכשיו הוא מרוצה מאד (מצב שלא יכול היה לקרות אלמלא עזב) ויודע להעריך את המשמעות של אופק תעסוקתי עד הפנסיה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com