מבט מבפנים על רכבת ההרים של תאגיד השידור הציבורי

זו תהיה חוכמה קטנה מאוד לעשות שימוש בסמליות שהופיעה מן המוכן באולפן החטיבה הדיגיטלית של תאגיד השידור הציבורי. מעל התקרה נשמעו קולות מחרידים למדי של ניסור, הלמות פטיש ומקדחות. "אתמול חששתי שהכול ייפול לי על הראש", אמר בחיוך מנהל החטיבה, אלעד טנא. "היום אני אומר שאם לא נפל, אולי מצבנו טוב".

זה אמור לקבל משמעות סימבולית לאור השבוע הסוער שעבר על התאגיד, מהרגע שראש הממשלה הודיע על דחיית הפעלתו ל-2018 ועד להחלטה ביום שני על דחייה בחודשים ספורים בלבד. אבל האמת היא, שבתאגיד לא חשבו במונחים כל-כך גדולים כמו שהצמידו לסיפור השבוע, של "פגיעה בחופש העיתונות" ו"תרגילים פוליטיים". האנשים פה באו לעבוד, וכשבאים לעבוד, הדאגות הגדולות נוגעות לעניינים טכניים יותר - כמו למשל, שהתקרה לא תקרוס לך מעל הראש.

קומת מחלקת הדיגיטל היא ללא ספק העסוקה ביותר במשרדי התאגיד המתהווה בתל אביב: במחלקה של טנא ישנם 15 עובדים. עד לפני חודש, הוא אומר, היו פה שלושה. פרומואים לשידורי הטלוויזיה עוד אין, גם לא קדימונים לתשדירים ברדיו, שיפעל מירושלים, אז המדיה החברתית עובדת שעות נוספות.

מה יש בינתיים? בעיקר סרטונים היתוליים: סיפורה של אישה שתפקידה הוא לטעום קנביס רפואי, דואט יפהפה לרגל תקופת בין המצרים, הסבר על שורשיו הספרדיים של נתניהו, וגם קצת חשיפה של העבודה הנעשית בתאגיד עצמו עד לעלייה לאוויר. "אני כבר ערוך, מוכן ומשדר", אומר טנא, "ואני מגביר קצב עכשיו".

כרגע, מה שהצופה רואה הוא בעיקר סרטונים דיגיטליים בבלוג שלכם.

"נכון, אבל התוכן הדיגיטלי יחצה את כל השדרות: יהיה תוכן כלכלי חברתי ויהיו סרטונים דוקומנטריים ויהיו שידורי תרבות. דיגיטל הוא הסוכן הזריז של כל השידורים והחדשות, וצריך להבין את זה. השידור הציבורי שאנחנו נביא הוא לא רק אולפני טלוויזיה".

השידור הדיגיטלי הוא זה שמתיימר להיות המהיר, התזזיתי וקל התנועה בתאגיד, ובכל זאת ניכרים בו חבלי הלידה: התמונה מרצדת לפעמים והקול נשמע קטוע ודורש תיקון. נראה כי אלו בדיוק הדברים שמטרידים כאן את אנשי התוכן, ובוודאי לא ההחלטות המתחלפות של הממשלה.

"יש תחושה שמקימים משהו", אומר אחד מבכירי התאגיד, "תחושה שאין לה תחליף ושבגינה אנשים עזבו מקומות עבודה קודמים, לפעמים גם תמורת משכורת נמוכה יותר. אנשים רוצים להיות חלק מהדבר הזה".

נכון לעכשיו, ההתגייסות של העובדים והסרטונים סטייל "מאחורי הקלעים" הם הפנים של התאגיד. פנים חדשניות, טכנולוגיות, עם קורטוב של תחושת שליחות והרבה מאוד הומור ומודעות עצמית. זה נראה מצוין, אבל עדיין יהיה מי שישאל אם זה כל מה שיש לתאגיד להציע. מהביקור במשרדי התאגיד ומאופן עבודתו, נראה כי זוהי שאלה לא כל-כך הוגנת. בעיקר בהתחשב בעובדה שכל פרט הכי קטן דורש פרימה של קשרים ביורוקרטיים כמו שרק במגזר הציבורי הישראלי יודעים לקשור.

"כל הליך שעובר כאן הוא הליך מסודר מאוד, והוא לוקח זמן", אומר מנהל בכיר בתאגיד. "זה לא ארגון שמישהו מרים יד והכול מתבצע. יש המון ביורוקרטיה. על כל פעולה שאתה מבצע, אתה מרגיש את האבק שוקע".

נשמתם לרווחה כשהודיעו על הדחייה לאפריל?

"אנחנו רוצים לעלות קודם. ברגע שנהיה מוכנים, המועצה תוציא הודעה ונקדים את עליית השידור כבר לינואר. אנחנו רוצים להתחיל לעבוד עם שידורי ניסיון ולמנוע כפילות - ועל-ידי כך בעצם לחסוך כספי ציבור. אני אומר שיכולנו להיות מוכנים כבר באוקטובר".

זה לא נראה ככה.

"יש לנו המון הצעות של מפיקים לתוכניות 'ראשים מדברים' שטרם נקבעו סופית. אלה תוכניות שאפשר להרים גם בחודש מהרגע שנבחרת הצעה. בימים האחרונים אנחנו בוחנים הצעות מכל הכיוונים של תוכניות שיח, תוכניות אקטואליה ותוכניות אולפן. השבוע ובשבוע הקרוב הם ייבחרו והכול ייסגר. גם אם יעלו שתיים או שלוש תוכניות כאלה, של ראשים מדברים באולפן - צריך לזכור שאלו שידורי ניסיון. גם ערוץ 10 וערוץ 2 שידרו שידורי ניסיון במשך חודשים. בערוץ 2 זו הייתה תקופה טובה ומאתגרת מבחינת תכנים".

ערוץ 2 וערוץ 10 הקימו יש מאין, לא החליפו ערוץ קיים.

"אצלנו היו מורכבויות אחרות, שניכרות עכשיו לעין. שידור ציבורי צריך לעמוד בקריטריונים נוקשים וברורים, ואנחנו נספיק ונעמוד בהם. אנחנו אמנם גוף שידור חדש שמחליף גוף שידור ישן עם המון עודפים, אבל התקציב שלנו לא גבוה", אומר מנהל מחלקה בתאגיד. "עובדים ותיקים לא מבינים איך ייתכן שאנו מציעים להם שכר נמוך יותר. אבל עובדים צעירים, עבורם זה שכר סביר ויותר מהמקובל בעיתונות היום. זה משהו שגם מראה על השינויים בשוק התקשורת".

לשכתו רחבת הידיים של אלדד קובלנץ עומדת לבנה וריקה, נראית יותר כמו חדר קבלה של רופא בכיר מאשר של מנכ"ל גוף שידור. קובלנץ עצמו נע ונד במסדרונות, בוחן את המסכים, מלווה מרואיין אל החדר וכבר איננו שוב, ויחזור רק בחצות. במעלית עולים ויורדים מפיקים ומציעי הצעות, שבולטים בשממת הבניין בקדמת איילון בתל אביב. נכון לעכשיו, זהו המטה המרכזי של התאגיד. הרדיו ימשיך לשדר מירושלים, והשאלה אם שאר האולפנים והמשרדים ישדרו מהבירה או ממודיעין, תלויה ועומדת בבג"ץ.

קובלנץ עצמו הפך בנקודה מסוימת לסנגור בכורח של דחיית השידורים. במהלך דיון בוועדת הכלכלה (דיון שהפך לסוער במיוחד, וגלש לאלימות של ממש ברגע שעובדי רשות השידור התפרצו ופונו בידי סדרני הכנסת), אמר כי "לא הסתרתי בשום מקום את עמדתי המקצועית שהיה רצוי וכדאי לפתוח את שידורי התאגיד ב-2018. במשרדי האוצר והתקשורת אמרו לי שיש נקודה בזמן וצריך לרוץ אל תוך האש", אמר קובלנץ, "מאז אנחנו עובדים חזק כדי לעלות ב-30 בספטמבר".

הנה כל התורה כולה (כמעט): התאגיד הוקם כדי להחליף את הרשות החולה; ניתן לו פרק זמן מסוים שהתברר כבלתי סביר; אנשיו עשו ככל שביכולתם כדי לעמוד בזמן הזה; ואז הגיעה הדחייה הגדולה - ועמה האיום (המוצדק) של האוצר, לא לאפשר כפילות של התאגיד בד בבד עם קיום הרשות.

עד כה גויסו לתאגיד 212 עיתונאים ועובדים, שילוב בין המצוי לרצוי: עיתונאים שהוזמנו לעזוב את מקום עבודתם הקודם, ומינויים שמסברים את אוזן הפוליטיקאים. רשות השידור המקורית מנתה 1,300 איש, ואילו התאגיד ימנה פחות מ-900. מאות מעובדי רשות השידור הוותיקים יפנו את מקומם לחדשים, והמאבק בין הישן והחדש נמצא כעת בעיצומו.

"קצת קשה להאמין עד כמה פוליטיקאים מעורבים בכל צעד הקשור ברשות השידור", אמר השבוע מנהל מחלקה בתאגיד. "אתה יוצא משיחה עם עובד, גם טכנאי קול זוטר, ובתוך שתי דקות הוא כבר מרים טלפון לחבר כנסת כדי שיפעל בשבילו. המעורבות הפוליטית נמצאת בכל מקום".

קול פוליטי מעניין הגיע בשבוע שעבר מכיוונה של ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה - המחנה הציוני), שטענה כי בחוזים שעליהם חתמו המתגייסים החדשים לתאגיד יש סעיף האוסר על התאגדות.

דוברת התאגיד, גילי שם טוב משיבה: "היו חוזים מסוימים שהיה בהם סעיף שאפשר היה להבין אותו כאילו יש איסור התאגדות, והחוזים האלה תוקנו. כעת אין כל איסור התאגדות בחוזים שעליהם חתומים עיתונאים בתאגיד".

לפני כחודש הזדעקה שרת התרבות מירי רגב על המינויים במחלקת הרדיו וטענה כי "מדובר בגלגל"צ 2". בפועל, מונים מגויסי גלי צה"ל פחות מעשרה אנשים בסך הכול, אבל בתאגיד מנפנפים באלגנטיות את הטענות על האליטה הישנה בתחפושת חדשה.

"קודם כול, יש בהחלט בגלי צה"ל רבים שמבינים תקשורת משודרת, שיודעים מה זה ליין אפ, סדר שידורים, מה חשוב ומה לא. לא צריך להתנצל כשמגייסים אותם. דבר שני, צריך לזכור שגם רוח גלגל"צ עצמה השתנתה. יאיר שרקי הוא מגלגל"צ והוא חובש כיפה, ועומר בן רובי, שמונה לאחרונה למנהל רשת ב', היה ראש מחלקת האקטואליה בגלי צה"ל וגם הוא בת ימי חובש כיפה. כדאי שיתעדכנו: גל"צ היא כבר לא בית הגידול של השמאלנים הצפוניים".

במחלקת הדיגיטל של טנא, חובש כיפה בעצמו ולשעבר סגן עורך העיתון "מקור ראשון" ועורך אתר nrg, אפשר למצוא הוכחה לטענה הזו של אחד מבכירי התאגיד. למצבת המגישים במחלקה הצטרפו לאחרונה לוסי איוב, משוררת ערביה-נוצריה בת 24 מחיפה, ואלימלך זילברשלג, חרדי בן 19 מחיפה, פעיל בארגון זק"א ואושיית מדיה חברתית עם אלפי עוקבים. "אנחנו רוצים לדבר עם כולם ולכוון גבוה", מסביר טנא, ומעיף עוד מבט לעבר התקרה - רק ליתר ביטחון.