רכב הכביש-שטח של פורשה: עיצוב והתנהגות כביש מרשימים

פלח הג'יפים היוקרתיים בישראל נמצא ברתיחה. מאפיק מכירות צדדי, שלפני 10 שנים מנה בקושי מאות בודדות של יחידות, הציג השנה הפלח מספרים של נהר גועש, עם קרוב ל-4,000 מכוניות שנמסרו ללקוחות במחצית הראשונה של 2016 בלבד, ועוד היד נטויה.

כשלוקחים בחשבון שהמחיר הטיפוסי בפלח הזה נע בישראל בין 80-150 אלף דולר פלוס ליחידה, אחרי מיסוי של כמעט 100% (בשקלול "מס היוקרה"), זוהי תופעה חריגה גם בקנה-מידה בינלאומי.

אל התחרות הצפופה הזו הצטרף בחודשים האחרונים גם ה"מקאן" - רכב הכביש-שטח בגודל בינוני של פורשה. הכלי נחת כבר בישראל לפני יותר משנה, אבל תהליך ממושך של העברת זיכיון היבוא בישראל ליבואן חדש מנע ממנו להפגין נוכחות משמעותית. כעת, עם יבואן חדש ורעב, שיווק נמרץ יותר, ובקרוב גם עם דגם 2 ליטר בנזין שיתומחר באגרסיביות, מנסה גם המקאן לקבל את רגעי התהילה שלו באור הזרקורים.

מחלקת העיצוב של פורשה נכוותה בעבר ברותחין כאשר ניסתה לחרוג מאזור הנוחות הספורטיבי והמוכר של המותג (עם הפורשה קאיין ופאנמרה דור ראשון), ואת הפקת הלקחים אפשר לראות בבירור בעיצוב המקאן, שנראה כמו דגם אורגני של פורשה ולא כתרגיל בהנדסת מותג על בסיס אאודי Q5.

הדלת האחורית מוטה לאחור בזווית חדה ויוצרת אפקט של רכב ספורט-קופה, תוך שהיא גורמת לרכב להיראות גדול מכפי שהוא באמת. החרטום הזוויתי הרחב עם הפנסים האופקיים והכונסים הענקיים והמושחרים בפגוש, נראה כמו גרסה מורחבת של ה-911 הקלאסית, ובשילוב שלל עזרים אווירודינמיים בחזית, בצדדים ומאחור, וחישוקים ענקיים, אין צורך אפילו במגן המוזהב שעל החרטום כדי לשייך את הרכב, חזותית, למשפחת פורשה.

התגובות ברחוב הישראלי נעות, בהתאם, על המנעד שאופייני למותגי רכב אקזוטיים, כלומר בין מריחת טביעות ידיים דביקות על החלונות (קרטיבים?) ברחוב ועד בקשות מנומסות פחות או יותר (בעיקר פחות) לצלם סלפי עם הרכב בחניה ואפילו תוך כדי נסיעה.

גם עיצוב תא הנוסעים מצליח ליצור בידול מהאחים העממיים יותר למשפחת פולקסווגן המורחבת, ובגרסת ה-S שלנו זה אומר מושבי ספורט הדוקים עם ריפוד עור מרהיב, הגה ספורטיבי וכמובן לוח פיקוד שאופייני למותג. אישית, אנחנו לא חסידים גדולים של פרטי ניאו-רטרו חסרי תועלת מעשית, שאמורים להזכיר את הדגמים הקלאסיים של פורשה מלפני 40 שנה, אבל אנחנו מבינים שזה כנראה עניין גדול וחשוב בקרב טהרני המותג.

אלה יקבלו את מבוקשם בשפע, עם פריטים ארכאיים כמו מד סל"ד ענק ועגול, שמוצב ישירות מול הנהג (בג'יפ אוטומטי!) ומגמד את מד המהירות שלצדו, ומעין "מפתח" התנעה המקובע משמאל לנהג, שאין שום צורך בו בעידן ההתנעה ללא מפתח.

גם הנדסת האנוש היא קצת יותר מדי רטרו לטעמנו, עם מערך אנכי של המון מתגים על הקונסולה המרכזית ומערכת מולטימדיה שביצועיה די סמליים. אבל כשכל העסק עטוף במיטב העור, העץ ומשטחי הדיפון האיכותיים מבית היוצר של מותג אקזוטי, כשהסמל המוזהב של פורשה מנצנץ אליך מעל כיסוי כרית האוויר והחרטום הקרבי נשקף מבעד לשמשה הקדמית, ההיגיון מפנה את מקומו לרגש והשיקולים המעשיים נדחקים הצדה.

מרחב הפנים שופע בזכות בסיס גלגלים באורך 2.82 מ' וגג שאינו פולש למרחב המחיה של הנוסעים, ולמרות שהמושב האחורי מעוצב בעיקר עבור שניים, אין בעיה למקם בו גם שלושה מבוגרים. תנוחת הנהיגה מצוינת, כפי שניתן לצפות מפורשה, עם מיקום מדויק של הדוושות ושדה ראייה פתוח לכל הכיוונים.

המנוע של דגם המקאן S הוא ה-V6 בנזין של קבוצת פולקסווגן עם נפח של 3 ליטר ומגדש טורבו שמחלץ ממנו 340 כוחות סוס ומומנט של 46 קג"מ. אלה נתונים בהחלט מכובדים וכך גם הביצועים הרשמיים - מאפס ל-100 קמ"ש ב-5.4 שניות ו-254 קמ"ש לאמיצי לב. המנוע משודך לתיבה אוטומטית זריזה וכפולת מצמדים עם 7 מהירויות, שבמצב הספורטיבי שלה, בשילוב עם קיבוע מחשב המנוע על מצב ספורט, מאפשרת לייצר הורדות הילוכים מהירות ורהוטות ותאוצות מרשימות גם בעליות תלולות.

התלונה היחידה שלנו כלפי מערכת ההנעה הזו היא עודף תרבותיות ונימוס. ביצועים נמרצים לא פחות אפשר לקבל כיום גם בגרסאות המקבילות של המתחרים מגרמניה ובריטניה; מכלי שנושא עליו את הלוגו המחייב של פורשה, היינו מצפים לקצת יותר דרמה - צליל יותר סמכותי, סחרור גלגלים פה ושם ואולי איזו בעיטה בגב בהאצה. כרגע זו יחידת הנעה חזקה, סופר-יעילה בעיר וכביש המהיר, אך נטולת ריגוש.

אבל, לא להתייאש. פורשה שמרה את מגע הקסמים הייחודי שלה לתחום הדינמי, ואם תיקחו את המקאן לכביש מפותל, פנוי וראוי - עוד נשארו כמה כאלה בישראל - תשכחו חיש קל שאתם רוכבים על כביש-שטח "ייצוגי" ומהודר ששוקל 1.8 טון. למעשה, זה ה-SUV היחיד בפלח המיד-סייז שמרגיש באמת כמו מכוניות ספורט בתנאים תובעניים - עם העברות משקל מאוזנות להפליא, נטיית גוף אפסית בפניות הדוקות, ללא שימוש במתלי אוויר, והיגוי שמכויל לכדי שלמות. בקיצור, זהו תענוג דינמי צרוף, שאינו בא על חשבון הנוחות וידביק חיוך לפניו של כל חובב רכב.

פורשה מקאן S עולה 558 אלף שקלים לגרסה מאובזרת היטב, אך לפני תוספות ייחודיות שחביבות על חסידי פורשה. לטעמנו זהו באג בתמחור, שמציב אותה מחוץ לקבוצת הייחוס שלה - כמעט מאה אלף שקלים יותר מאאודי SQ5, למשל - ומותח לקצה את השווי המיוחס למותג.

אין ויכוח על כך שהמקאן התברך במגע הקסמים של פורשה ואנחנו בטוחים שהמחיר לא ירתיע לקוחות נאמנים של המותג בישראל, שמחפשים "משהו צנוע למשפחה" לצד ה-911 או הבוקסטר שחונה בגראז' שלהם. אבל אם היצרנית תרצה לצאת מהשוליים ולנגוס נתח ראוי ומשמעותי יותר מהפלח העשיר והצומח בישראל, היא תצטרך לקרוא ואולי גם לשכפל עמוד אחד או שניים מספרי הלימוד של המתחרות מבוואריה ומשטוטגרט.

 פורשה מקאו

חלק מהמתחרות

אאודי SQ5

ב-423 אלף שקלים, הגרסה הבכירה של ה-Q5 חולקת עם המקאן את הפלטפורמה הבסיסית ואת מנוע ה-V6 טורבו. העיצוב החיצוני פחות נוצץ והפנימי מקביל לזה של שאר הסדרה, פלוס הרבה אבזור, אך הביצועים דומים לאלה של המקאן עם 5.4 שניות ל-100 קמ"ש.

ב.מ.וו X5-35

ב-550 אלף שקל מציע ב.מ.וו את גרסת ה-35 של ה-X5, עם מנוע V6 טורבו בנפח 3 ליטר. ההספק הוא 306 כ"ס בלבד, אך הביצועים נמרצים למדי, עם אפס ל-100 קמ"ש ב-6.5 שניות. רמת האבזור התקנית מעט פחות מפוארת מבמקאן, אך הכלי גדול ומרווח יותר ומתברך בהתנהגות ספורטיבית.

יגואר F-PACE

540 אלף שקל הוא המחיר של גרסת ה-35T הבכירה של יגואר F-PACE החדש. התמורה: מנוע 3 ליטר בנזין מוגדש עם 340 כ"ס ו-45 קג"מ שמזניקים את הרכב ל-100 קמ"ש ב-5.8 שניות. תא הנוסעים עתיר טכנולוגיות חדשניות והנעה כפולה עם פוטנציאל שטח כבונוס.