התנגדות במשרדי האוצר והמשפטים לפיצוי נוסף בגבעת עמל

דיונים קדחתניים מתקיימים בימים האחרונים בין משרדי המשפטים והאוצר לחברי הכנסת דוד אמסלם (ליכוד), המשמש יו"ר ועדת הפנים, ושולי מועלם (הבית היהודי) - בעניין הכוונה להעלות במליאת הכנסת ביום ב' את ההצעה לתוספת פיצוי לתושבי גבעת עמל בת"א. על פי הצעת הח"כים, יינתן פיצוי לא רק ל-120 המשפחות שהובאו לגבעת עמל על ידי המדינה וקיבלו את בתי הכפר ג'מוסין - אלא גם לכל אחד מילדיהם אשר נולד במקום, בנה תוספת או אפילו בית בסמוך לבית ההורים, והוא בן 21 ויותר.

הצעת החוק עברה לפני שבועות אחדים בוועדת השרים לחקיקה, שם הוחלט כי שני המשרדים אמורים לתאם את עמדותיהם על מנת שהקואליציה תצביע בעמדה אחידה. הדרגים המקצועיים במשרדי האוצר והמשפטים מתנגדים להצעה בחריפות, ואחד מהם כינה אותה "פופוליזם זול" ו"עידוד של השתלטות על קרקע". שרת המשפטים (ועמיתתה של ח"כ מועלם לסיעה), איילת שקד, הביעה בעבר תמיכה בפיצוי לתושבים. שר האוצר, משה כחלון, העדיף היום (ה') שלא להתייחס לדברים בעקבות פניית "גלובס".

לטענת גורם המשתתף במגעים, מדובר בתקדים שתתעורר דרישה להחילו על שכונות נוספות במצב דומה, ובהן ליפתא בירושלים, כפר שלם בדרום תל-אביב, נס לגויים בגבול תל-אביב-יפו, סומייל (קרן הרחובות ארלוזורוב ואיבן גבירול בתל-אביב) ועמידר בבת-ים.

בארגונים החברתיים יש שתי עמדות סותרות. האחת גורסת, שכמו שילדיהם של חברי קיבוצים ומושבים זכאים לדירות על האדמה שנמסרה למשפחה כנחלה, כך צריך לנהוג גם בתושבים המקוריים שהובאו לשכונות המיועדות לפינוי. מנגד יש טוענים, שמדובר בבנייה שנעשתה ללא היתרים, ועל כן לא מגיע בגינה פיצוי, בוודאי לא לתושבים בני הדור השני והשלישי, המחזיקים בשכונה נכסים שנבנו ללא היתר, אבל בד בבד מחזיקים גם בדירות בבעלות.

הצעת החוק קשורה גם להליך של התובענה הייצוגית של תושבים בגבעת עמל, שהוגשה באמצעות עו"ד משה קריף, מפעילי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ועו"ד גולן קאש. בתובענה דורשים התושבים מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומעיריית ת"א-יפו פיצויים בגין יחסם ההיסטורי לתושבי גבעת עמל.

כפי שפורסם בראשונה ב"גלובס", בדיון המקדמי בתובענה פרשה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הצעת פשרה, הכוללת את 120 משפחות אשר עלו על אדמות הכפר הערבי ג'מוסין בשנים 1949-1961, וקיבלו התחייבות ש"סולל בונה" - אשר רכשה את המתחם מרמ"י - תיתן לתושבים דיור "שווה ערך" במקרה של פינוי (הקרקע הגיעה מאוחר יותר לידי יצחק תשובה וחברת אלעד).

השופטת הכירה בחשיבות של מתן פתרון לסוגיה החברתית, ולדבריה, "הגיעה העת לתיקון היסטורי עם אלה שהביאו אותם להתיישב בגבעת עמל עם צאצאיהם". על-פי הצעת הפשרה, לדברי השופטת יש לצלם את תמונת המצב שהתקיימה בשנת 1961 ולגזור ממנה מה היה קורה אם הכול היה מתקיים כפי שהובטח לתושבים. לדבריה, המדינה מעולם לא התעלמה מחובותיה כלפי המתיישבים בשכונה, ו"120 המשפחות הללו צריכות לקבל פיצוי כמשפחה, כיחידה אחת - ולא משנה כמה ילדים היו לה".

על-פי פרטי ההצעה, כל משפחה תקבל פיצוי כערכה של דירה מממוצעת באזור. לצורך החישוב יוגדר האזור בין המיזם שנבנה במקום לשיכון בבלי, לשיכון צמרת, למגדלי אקירוב (לשעבר גבעת עמל א') שנבנו במיזם פינוי-בינוי ולשכונות הישנות הסמוכות. לפי הצעת השופטת, בצד המשלם יחלקו בעלי הקרקע (אלעד מגורים של יצחק תשובה, שרמ"י ביקשה את רשות בית המשפט לצרפה בהודעת צד ג'), עיריית ת"א-יפו (על-פי חלקה היחסי של 12% בקרקע), ורמ"י עד 9% מערך הפיצוי. עד כה לא הגיבו הצדדים להצעת הפשרה.

לעת עתה לא ברור כמה תושבים בגבעת עמל יזכו לפיצוי אם הצעת החוק תעבור, ונראה כי מדובר ב-80-100 משפחות. רוב הדירות באיזור הן בנות 4 חדרים לפחות, כך שמשמעות הפיצוי היא מאות מיליוני שקלים, שלא ברור מה יהיה מקורם. עו"ד קריף אומר כי כבר בשנות ה-60' של המאה הקודמת הכירה מערכת המשפט בזכויותיהם של הילדים ובערך של החצרות סביב בתי משפחות ברוכות ילדים, וכי "הרשויות צריכות להתמודד עכשיו עם ההזנחה וההדרה, ותוצאותיהן".