בנק ישראל ממליץ להעלות מסים כדי לממן תוספת תקציבים לחינוך, בטענה שזה יעודד צמיחה. ההשפעה השלילית של מסים על הצמיחה - ידועה. השאלה היא אם הדרך לשיפור החינוך בישראל עוברת דרך תוספת תקציבים או דרך שיפור היעילות והפריון במערכת החינוך.
דו"ח של בנק ישראל מ-2015 קובע כי ישראל נמצאת ביחס המקובל בארצות ה-OECD בין ההוצאה לתלמיד להכנסה לנפש, "אך בחינוך התיכוני היא נמצאת הרבה מתחתיו". הדו"ח גם מציין: "ייתכן שחלק מהפער נסגר לאחר שהממשלה הגדילה באופן משמעותי (18%), החל מ-2011, את ההוצאה הציבורית לחינוך תיכוני". אין עדיין נתונים ל-2016 - גם לא לבנק ישראל. משמעות הממצאים של בנק ישראל היא שלפחות בחינוך היסודי, ישראל איננה נופלת ממדינות הייחוס, ואם קיים גרעון בתקצוב החינוך העל יסודי, גודלו איננו ידוע ואפשר אולי שאיננו משמעותי.
אכן, ההוצאה לחינוך בישראל בדולרים (מותאמים לכוח הקנייה) נמוכה מאשר במדינות ה-OECD. אולם זו השוואה שגויה משום שההכנסה הממוצעת במדינות ה-OECD גבוהה מאשר בישראל, לכן גם העלות של אותו מספר מורים ושירותים גבוהה שם יותר בלי שהיא קונה יותר שירותי חינוך. לפיכך, השוואת ההוצאה לחינוך בין מדינות הגיונית יותר כשהיא מתיחסת להכנסה הממוצעת לנפש במדינה. גם השוואה זו איננה מדויקת בגלל הבדלים בהתפלגות ההכנסה ושיעור העובדים באוכלוסיה, אבל היא הגיונית יותר מאשר השוואה של סכום כספי.
כשבוחנים את שיעור ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי ביחס להכנסה לנפש, השיעור בישראל ב-2011 היה גבוה מממוצע ה-OECD וגבוה אף מאשר בפינלנד הידועה בהישגיה (מקור: דו"ח של הבנק העולמי והמכון לסטטיסטיקה של אונסקו). לפי דו"ח נוסף של OECD ב-2011 ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי בישראל ביחס להכנסה היתה גבוהה מעט מהממוצע האירופי ונמוכה מאירופה בחינוך העל-יסודי. כאמור, בנק ישראל אומר שההוצאה לחינוך על-יסודי עלתה לאחרונה וייתכן שלא הגיעה עדיין לרמה האירופית. לפיכך לא נראה שהתשומות בחינוך נמוכות משמעותית מאשר במדינות הייחוס בהשוואה להכנסה לנפש.
התפוקות במערכת החינוך ירודות, והפיגור גורע מקצב הצמיחה
אולם התפוקות במערכת החינוך בישראל ירודות, ובנק ישראל מציין שהפיגור בישראל גורע מקצב הצמיחה של הטווח הארוך. אולי פריון העבודה הנמוך ששורר בתעשיה הישראלית קיים גם במערכת החינוך? אולי יש בזבוז וחוסר יעילות בארגון ובתפעול של ההוראה בארץ? לפי דו"ח בנק ישראל, בעוד שמספר התלמידים למורה שווה בערך לממוצע ה-OECD, מספר התלמידים לכיתה הוא בין הגבוהים ב-OECD. האם יש יותר מורים שאינם מלמדים כלל בכיתות, או שצוותי ההוראה בכיתות גדולים יותר, או שיש התפלגות מוטה של גודל הכיתות? במקום לשפוך כסף - הפתרון הקל - ראוי לבדוק כיצד לשפר את פריון מערכת החינוך באמצעות ניהול נבון שיחסוך כסף, יאפשר לשלם למורים יותר ויעלה את תפוקות החינוך.
תקציב החינוך (כולל השכלה גבוהה) עולה על תקציב משרד הביטחון. אך בעוד שיש ביקורת על בזבוזים ועיוותים במערכת הביטחון, אין מדברים על היעדר יעילות ועל פריון נמוך במערכת החינוך ועל בזבוזים ועיוותים. זו "פרה קדושה" שאסור לבקר את התנהלותה הכלכלית, ורק צריך להזרים אליה עוד ועוד כספים.
ראוי היה שבנק ישראל יציג עמדה רצינית יותר מבחינה כלכלית במקום להטיף להגדלת תקציב החינוך ותו לא.
הכותב הוא פרופ' למימון באונ' ניו יורק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
