בוול סטריט מתחילים להתרגל לאפשרות של "הנשיא טראמפ"

מדד שוק המניות האמריקאי S&P 500 טיפס החודש לרמת שיא של 2,175 נקודות. אפקט הברקזיט, שהפיל את השווקים בסוף יוני, היה כלא היה, ואפילו בגרמניה עלה הדאקס לרמה גבוהה מזו שבה נסחר טרם פרסום תוצאות משאל העם על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי.

לפי שעה, הדעה הרווחת בוול סטריט היא כי הריבית בארה"ב לא תועלה כלל השנה, וזאת לאחר שנתונים מוקדמים הצביעו על צמיחה נמוכה של 1.2% בלבד בתמ"ג האמריקאי ברבעון השני (בהמשך לצמיחה של 1.1% ברבעון הראשון). אם בכל זאת תועלה הריבית השנה, יהיה זה כנראה לא לפני דצמבר, ועניין זה יהווה איתות למשקיעים כי הדרך לריבית בסיס של 3%-4% עוד ארוכה, ועוברת בקצב איטי של לא יותר מהעלאה אחת בכל שנה.

ההנחה שהריבית לא תעלה לפני דצמבר, נתמכת בין השאר גם בגישה שאומרת שהבנק המרכזי האמריקאי יעדיף שלא לנקוט בצעדים אקטיביים לפני התבהרות העננים מעל וושינגטון. או במילים אחרות, לפני שייוודע מי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. זאת, כדי שלא יואשם בידי מי מהצדדים בניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות.

כלכלני מאקרו מסוימים עשויים שלא לקבל גישה מעין זו, הגורסת קיומם של שיקולים שאינם כלכליים ופיננסים טהורים בקביעת המדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב. אולם אחרים יראו בכך נאיביות, ובמיוחד כאשר הנשיא/ הבא/ה של ארה"ב, תפקידו/ה יהיה להחליט אם להאריך בארבע שנים נוספות את כהונתה של יו"ר הפד הנוכחי, ג'נט ילן, שהקדנציה שלה מסתיימת בסוף ינואר 2018.

הבחירות לנשיאות ארה"ב יתקיימו השנה ב-8 בנובמבר. סקר של סוכנות הידיעות רויטרס ומכון הסקרים IPSOS שנערך במהלך כינוס הוועידה הדמוקרטית בסוף השבוע, העלה כי הציבור האמריקאי טרם החליט במי הוא רוצה לנשיא הבא שלו. 37% ממשתתפי הסקר ציינו כי יצביעו למועמדת הדמוקרטית, הילארי קלינטון, בעוד ששיעור זהה של נשאלים העניק את תמיכתו למועמד הרפובליקני דונלד טראמפ. המועמד הליברטריאני גארי ג'ונסון קיבל בסקר 5% תמיכה ואילו מועמדת הירוקים ג'יל סטיין, שמנסה למשוך אליה את תומכי ברני סנדרס, זכתה ב-1%.

גם בוול סטריט נחלקות לפי שעה הדעות בנוגע לזהות הנשיא/ה הבא/ה. סקר שערך בשבוע שעבר ערוץ CNBC בין 43 כלכלנים, אנליסטים ומנהלי ההשקעות, העלה כי 52% מהם היו בטוחים בניצחונה של קלינטון, בעוד ש-26% מהנשאלים ענו כי הם בטוחים בניצחונו של טראמפ. שאר המשתתפים ציינו כי אינם יודעים מי ינצח.

עם זאת, בשבועות האחרונים החלו לגבור בוול סטריט הקולות המעריכים כי טראמפ יהיה זה שייבחר לנשיאות. ג'פרי גאנדלך, מנהל קרן הגידור דאבל-ליין קפיטל, אמר לאחרונה בראיון לערוץ CNBC כי להערכתו טראמפ ינצח את קלינטון, מאחר שחלקים גדולים בציבור אינם משתתפים בחגיגת הכלכלה החדשה, שמביאה עובדים רבים לאבד את מקום עבודתם לטובת המהפכה הטכנולוגית. "אז הם מחפשים שינוי ואני חושב שטראמפ ינצח על בסיס זה".

גאנדלך גם ציין באותו ראיון, כי ניצחון של טראמפ עלול להוביל לבהלה בשוק ההון האמריקאי בטווח הקצר, אולם המליץ למשקיעים דווקא לנצל את הנפילה האפשרית לצורך השקעה במניות. "ניצחון של טראמפ יהיה שלילי לאפיק איגרות החוב וחיובי לאפיק המניות, בעוד שניצחון של קלינטון יהיה בדיוק הפוך", הוא העריך לאור הצפי שטראמפ יגדיל במאות מיליארדי דולרים את הגירעון בתקציב הממשל, לצורך מימון השקעות מקומיות שיביאו עימן להאצה בקצב הצמיחה. עם זאת, ההתאוששות האחרונה בשוק המניות האמריקאי והירידה החדה בתשואות האג"ח שם, הובילו את גאנדלך בסוף השבוע האחרון להצהיר כי שני האפיקים יקרים, וכי ההשקעה העדיפה בעיניו כעת היא זהב ומניות של חברות כורות זהב.

הסכמי הסחר החופשי Out

מי שעוד מרגיש בטוח בניצחונו של טראמפ, הוא העיתונאי ויוצר סרטי התעודה הנחשב, מייקל מור. בפוסט שפרסם בשבוע שעבר באתר האינטרנט שלו, תחת הכותרת "5 סיבות מדוע טראמפ ינצח", מכריז מור כי עד כמה שהדבר נשמע נורא לאוזניו, הרי שהוא ושאר אזרחי ארה"ב ייאלצו בקרוב להתרגל לצמד המילים "הנשיא טראמפ".

מבין חמש הסיבות שמונה מור, ארבע עוסקות בניתוח איכותי של יחסי אזרחי ארה"ב עם המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ועם כעסם על מצבם ועל הפוליטיקאים שלהם בשל כך. אבל הסיבה העיקרית בפוסט עוסקת דווקא בניתוח כמותי. כידוע, ארה"ב מחולקת למדינות, כשהמועמד המנצח בכל מדינה זוכה בכל האלקטורים שמוקצים לה. קליפורניה למשל, מעניקה לזוכה בה (לרוב המועמד הדמוקרטי) 55 אלקטורים, בעוד שהמנצח בטקסס (לרוב רפובליקני) יקבל 38 אלקטורים.

בבחירות 2012 למשל, זכה הנשיא ברק אובמה ב-62% מהאלקטורים (332 מתוך 538), למרות שזכה לתמיכה של 51% מהמצביעים בארה"ב כולה (לעומת 47% שתמכו במועמד הרפובליקני מיט רומני). בבחירות 2000 זכה המועמד הדמוקרטי אל גור לרוב בקרב כלל המצביעים בארה"ב, אולם הפסיד לבסוף למועמד הרפובליקני ג'ורג' בוש בגלל רוב זעום של 537 מצביעים בפלורידה, שהעניקו לבוש את מלוא 25 האלקטורים של המדינה.

הניתוח הכמותי של מור עוסק בארבע מדינות שכנות בצפון מזרח ארה"ב - וויסקונסין, מישיגן, אוהיו ופנסילבניה. ארבע מדינות אלו שוכנות באזור האגמים הגדולים ונמנות על מדינות "חגורת החלודה (Rust Belt)". מדובר באזור שהיה בעבר לב ליבה של התעשייה הכבדה בארה"ב, ושסובל בעשורים האחרונים מדעיכה כלכלית וחברתית, בעקבות ההידלדלות של המגזר התעשייתי והמעבר של חברות אמריקאיות לייצור במדינות בהן כוח האדם זול יותר.

טראמפ, שמדבר בקול תקיף נגד הסכמי הסחר החופשי של ארה"ב עם מקסיקו ומדינות דרום מזרח אסיה, יוכל למצוא במדינות הללו תמיכה רבה לרעיונותיו. מדובר הרי במדינות שסובלות מאבטלה גואה בגלל השפעת הגלובליזציה על המשך פעילות מפעלי הייצור בהן, ומשכך יקבלו בברכה מועמד שיבהיר להם בצורה ברורה ותקיפה כיצד בכוונתו לשנות את מצבם.

הברקזיט של מעמד הביניים בארה"ב

ארבע מדינות אלו, שהעניקו בבחירות 2012 את 64 האלקטורים שלהן לנשיא אובמה והביאו לבחירתו המחודשת, הן לטענת מור המפתח של טראמפ לזכייה במרוץ הנוכחי. תחת ההנחה שטראמפ יצליח לגרוף את מלוא 206 האלקטורים מהמדינות המזוהות היסטורית עם הרפובליקנים ושבהן ניצח גם מיט רומני ב-2012, הרי שניצחונות נוספים בוויסקונסין, מישיגן, אוהיו ופנסילבניה, יגדילו את מספר האלקטורים של טראמפ ל-270 ויבטיחו בכך את ניצחונו.

רק כדי לסבר את האוזן, לפי נתוני ההצבעה ב-2012, הרי שמדובר במדינות שבכל אחת מהן נדרש טראמפ להעביר אליו רק 100-250 אלף ממצביעי אובמה, כדי לזכות במלוא האלקטורים שלהן - משימה שנראית למור לגמרי אפשרית. לראיה, הוא מציג את העובדה כי למרות שמדובר במדינות המצביעות באופן מסורתי לדמוקרטים, הרי שמאז 2010 בחרה כל אחת מהן במושל רפובליקני (ב-2015 שב התפקיד של מושל פנסילבניה לידי הדמוקרטים).

"מה שקרה בבריטניה עם הברקזיט, הולך לקרות גם כאן", כותב מור ומשווה את אזור חגורת החלודה לתושבי מרכז אנגליה שהכריעו את תוצאות משאל העם לטובת עזיבת האיחוד. מדובר לדבריו באזור שבו המעמד הבינוני הפך לשבור, מדוכא, וכזה שנאבק על קיומו. טראמפ, שנתפס בעיני חלק מהציבור כמהפכן שיביא עימו שינויים דרמטיים בעוד קלינטון היא סוג של "עוד מאותו דבר", יוכל לכן לזכות שם בתמיכה רבה.

מור מאמין שטראמפ מבין היטב כי ארבע מדינות אלו מהוות עקב האכילס של הדמוקרטים, ולכן ירכז שם את מירב מאמציו. כך למשל, המפלגה הרפובליקנית בחרה לקיים את אסיפת ההכתרה של טראמפ דווקא בעיר קליבלנד שבאוהיו.

אוהיו היא כאמור אחת מארבע המדינות המדוברות, שגם העניקה בבחירות 2000 את 21 האלקטורים שלה לבוש הבן ואפשרה בכך את ניצחונו הדחוק על סגן הנשיא, אל גור. במדינה נוספת מקרב הארבע, וויסקונסין, הצליח גור לנצח ולזכות במלוא 11 האלקטורים שלה, אולם הוא עשה זאת בפער זעום של 5,708 קולות, שמצביע על שבריריות השליטה הדמוקרטית שם.

עם זאת, גם במפלגה הדמוקרטית מבינים היטב את חשיבות הניצחון במדינות "חגורת החלודה", וייתכן שבשל כך בחרו לקיים את אסיפת ההכתרה שלהם בסוף השבוע האחרון בפילדלפיה, העיר הגדולה בפנסילבניה. סקר שערכה אוניברסיטת סופולק במהלך הוועידה, העניק לקלינטון 46% תמיכה, אל מול 37% של טראמפ, 5% לגארי ג'ונסון ו-3% לג'יל סטיין. אלא שעד ליום הבחירות נותרו עוד 100 ימים, ולהערכת מייקל מור, המצב שם עוד ישתנה לרעה עבור הדמוקרטים.

 התאוששות ביולי