פיצוי על תביעת-סרק

אדם מן היישוב, עובד בעבודה מכובדת ובעל משפחה, מתעורר בוקר אחד לקול נקישה בדלת, ולידיו נמסר כתב תביעה אשר הוגשה כנגדו. הוא אינו מכיר את שמה של התובעת, ומעולם לא פגש בה, אך בכתב התביעה נטען כי היא קיימה עימו יחסי מין חד-פעמיים וכתוצאה מכך נולדה להם בת משותפת. נשמע כמו חלום בלהות, אך מדובר בסיפור אמיתי, אשר נדון אך השבוע בבית המשפט השלום, ואין מדובר במקרה יחיד מסוגו.

כמו אחרים לפניו, הגבר ההמום נאלץ לעבור בדיקת אבהות, אשר אוששה את טענתו כי אינו האב, והתביעה נדחתה. סוף סוף הנתבע יכול היה לנשום לרווחה, אך הוא לא הסתפק בכך, והגיש תביעה נזיקית לקבלת פיצוי על הנזקים הרבים שהוסבו לו מעצם הגשת תביעת הסרק.

לכאורה ניתן לומר כי כמעט כל תביעה שנדחית היא תביעת סרק שלא היה מקום להגישה מלכתחילה, ואכן על בסיס הנחה זאת, במסגרת פסק הדין הדוחה את התביעה, בדרך כלל נפסק סכום המכונה "הוצאות משפט", ומטרתו לשפות את הנתבע על הכסף שנאלץ לשלם לעורך דינו על מנת להתגונן. מתי אם כן יש מקום להגיש בנוסף גם תביעה נזיקית על הגשת תביעת הסרק?

במקרים קיצוניים שבהם תביעת הסרק הוגשה בחוסר תום-לב. בדונו בתביעות אבהות בית המשפט צריך לאזן בין האינטרס הציבורי בבירור אבהותם של ילדים, ועידוד ביצוע בדיקות אבהות כשהאב לא ידוע, לבין הפגיעה הנגרמת לנתבעים שלא באשמתם. לאור זאת הפסיקה דורשת כי גם תובעת שבטוחה כי הנתבע הוא אבי הילד או הילדה, תחשוף בפני בית המשפט והצד שכנגד כל פרט אודות קיום יחסים עם גברים אחרים במועד ההתעברות המוערך. כאשר האם מסתירה פרטים מהותיים אלה, במסגרת התביעה יש בסיס לדרישת פיצויים מוגברים.

בתיק שנדון בשנת 2012, הגבר הנתבע טען כי הוא אמנם פגש בתובעת, אך מעולם לא קיים עימה יחסי מין מלאים, ולכן לא יתכן שהוא האב. לאחר שבדיקת האבהות הוכיחה כי הוא אכן אינו האב, פסק בית המשפט כי התביעה גם לא הוגשה בתום-לב. האם הטעתה במכוון את בית המשפט כאשר טענה שלא זאת בלבד שקיימה יחסים מלאים עם הנתבע, אלא שהוא אף הגבר היחיד שעימו קיימה יחסים, ולכן לא יתכן שקיים אב פוטנציאלי נוסף. הוכחת העובדה שהאב הוא למעשה אדם אחר, חשפה את התובעת כשקרנית.

לנתבע בתיק זה נגרמו נזקים מעבר לשכר טרחת עורך הדין שנאלץ לשכור, שכן התביעה גם הסבה עוגמת-נפש רבה לחייו האישיים, בהיותו גבר מוסלמי המאורס לאישה אחרת. לאור דברים אלה, בצירוף התנהלותה חסרת תום-הלב של התובעת, היא חויבה לשלם לנתבע פיצוי בסך 12,000 שקל.

במקרה שנדון השבוע התברר כי האם הרתה כתוצאה מתקיפה מינית, בגינה היא הגישה תלונה במשטרה. המשטרה הודיעה לה כי לא מצאה את התוקף וסגרה את התיק, ואז פנתה האם לחוקרים פרטיים, אשר לטענתה מסרו לה את שמו של האדם, נגדו הגישה תביעה. אילו היתה האם מפרטת את השתלשלות העניינים המתוארת בתביעה שהגישה, היתה נותנת לנתבע הזדמנות הוגנת יותר להתגונן, ולבית המשפט כלים נוספים לבחינת התביעה. מאחר שנהגה בחוסר תום-לב, ושיקרה לבית המשפט כשטענה שהנתבע קיים עימה רומן, יצרה בכך פגיעה קשה בשמו הטוב, בחיי משפחתו וילדיו, ואף במקום תעסוקתו. לאור זאת גזר בית המשפט על התובעת לשלם לנתבע פיצוי בסך 50,000 שקל, אותו פרס לתשלומים בשל מצבה הכלכלי הקשה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il