יוני 2009, ים המלח, הכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות. מנכ"ל משרד הבריאות היוצא באותם ימים, פרופ' אבי ישראלי, מסביר לקהל מי באמת מנהל את המערכת שעליה הוא אמון: "כשנכנסתי לתפקיד, לתא הטייס של המשרד הזה, ראיתי שעל כיסא הקברניט יושב רפרנט מאגף התקציבים באוצר, לצדו הממונה על השכר באוצר ובכיסא נוסף יושב נציב שירות המדינה. שאלתי, 'איפה אני אמור לשבת?', אז נתנו לי מדים של דיילת ואמרו לי 'לך להגיש'. אמרתי טוב, אז מה יש להגיש? אמרו לי יש שתי אופציות: צ'יקן או ביף".
בקהל ישב אז פרופ' רוני גמזו, מהופנט מהדברים. בכנס הבא של המכון הלאומי, כשהוא כבר בתפקיד מנכ"ל המשרד, פתח גמזו במלחמה חזיתית נגד האוצר, שבמידה רבה נבעה מאותו "נאום הדיילת" של פרופ' ישראלי. רק בסיום כהונתו, במאי 2014, הודה גמזו שגם הוא לא באמת ניהל את המערכת כשנכנס לתפקיד.
"גם כשצרחתי על כולם זה היה בעיקר 'פוזה', כי גם אני נכנסתי למטוס וראיתי שהאוצר יושב בכסא הטייס ונתנו לי מדים של דיילת ואמרו לי להגיש צ'יקן או ביף. אבל החלטתי ובסוף גם עשיתי זאת - העפתי את האוצר מכיסא הטייס והמראתי. החלטתי שאני אנווט, ומדי פעם רק אבקש מאותו רפרנט באוצר לתדלק את המטוס קצת".
באופן אירוני, בתא הטייס של משרד הבריאות, זה האמיתי ולא המטאפורי, יושב היום אותו רפרנט ממשרד האוצר. זה שכמעט חטף ספל קפה שזרק לעברו בשנת 2011 יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן. קוראים לו משה בר סימן טוב, ועד לפני שנתיים הוא היה סגן הממונה על התקציבים. שר הבריאות יעקב ליצמן, בתבונתו, חשב שלא צריך להיות רופא בשביל לנהל את מערכת הרפואה. אז הוא הביא את אחד האנשים המוכשרים בשירות הציבורי, שגם מכיר טריק או שניים של החברים מהמשרד שאחראי על הכסף.
אלא שאפילו בר סימן טוב, תאמינו או לא, מרגיש שהאוצר יושב בתא הטייס של משרד הבריאות, גם עכשיו, בהובלתו של אמיר לוי, ראש אגף התקציבים. זוכרים את רפורמת הניתוחים הפרטיים שנכנסה לתוקף בראשית יולי האחרון וכבר הפחיתה דרמטית את שכר הרופאים במסגרת הביטוחים? ליצמן התנגד, המשרד שלו אחריו, אבל האוצר הבטיח מאות מיליוני שקלים בשנה עבור קיצור תורים במערכת הציבורית אז הם התיישרו לפי אגף התקציבים.
"חוק הצינון" (עדיין לא בתוקף) שעבר בשלהי השנה שעברה ונועד לאסור על רופא לטפל באופן פרטי במטופל שפגש במרפאה ציבורית עד 6 חודשים קודם לכן? ליצמן התנגד, המשרד שלו אחריו, אבל באוצר הבטיחו עוד עש רות מיליונים לא רק לקיצור תורים אלא גם לחיזוק חדרי המיון, תוכנית לאומית נגד זיהומים ועוד. ליצמן הבהיר מעל כל במה אפשרית שהוא יאפשר לביטוחים המשלימים לשווק כיסוי ביטוחי עבור תרופות מצילות חיים שאינן קיימות בסל הממלכתי? ההתעקשות הנגדית של האוצר גברה, כמה מפתיע, כמובן לא בלי תמורה.
במילים אחרות, משרד האוצר ממשיך להיות הגורם המשמעותי שמעצב את המדיניות של מערכת הבריאות בישראל, ובראשה העיקרון שחיזוק המערכת הציבורית חייב להיעשות במקביל לריסון המערכת הפרטית. משרד הבריאות מוצא את עצמו פעם אחר פעם נגרר אחרי רפורמות שנתפסות על ידיו כ"לא אפויות מספיק", זה במקרה הטוב, אבל כל זמן שהאוצר מוכן להזרים עוד כמה מאות מיליונים למערכת עם חוסר מובנה של כמה מיליארדים, הוא נאלץ לחרוק שיניים ולזרום.
אבל גם הזרימה המאולצת הזו השתבשה בימים האחרונים, סביב עוד רפורמה שהאוצר יזם ומשרד הבריאות ניסה ליישר עמה קו: מניעת פרקטיקה פרטית ממנהלי יחידות ומחלקות בבתי החולים. שרי הבריאות והאוצר כבר שיגרו הודעה לתקשורת על "מהלך לאומי" למען הציבור, אבל מאחורי הקלעים ליצמן ואנשיו התקשו להסתיר עד כמה הם מסויגים. יום לאחר ההודעה החגיגית, בר סימן טוב כבר התחיל לגמגם בעניין בראיונות לתקשורת, ורגע לאחר שהרופאים הכריזו על סכסוך עבודה הגמגום כבר הפך להתנגדות ברורה ופומבית.
אם נעשה את זה בצורה של כפייה, מסביר בר סימן טוב, הרופאים יסרבו להיות מנהלי מחלקות ולא בהכרח יישארו יותר בבתי החולים. התוכנית שלנו, הוא מוסיף, מציעה לקבוע יעדים ברור ים שלפיהם בכל שנה יצטרפו באופן וולונטרי יותר ויותר מנהלי מחלקות למודל ה"פולטיימר", שמעניק להם תוספת שכר גבוהה בתמורה להימנעות מפרקטיקה פרטית והגדלת שעות העבודה והתפוקות במערכת הציבורית.
פחות דמוקרטי אבל צודק
אבל זה לא שמשרד הבריאות רק רוצה לנהל ולנווט בזמן שבאוצר מתעקשים לעשות זאת בעצמם. האמת, כמו ברוב המקרים, מורכבת יותר: אמנם ליצמן ובר סימן טוב פעלתנים מאוד ומלאי כוונות ותוכניות לשיפור המערכת, אבל בכל הקשור לשינוי נורמות הניהול והשירות בבתי החולים הם פשוט לא עושים מספיק.
הטענה שאפשר ליישם שינויים מבניים רק בעזרת הגזר ללא המקל, לא נכונה למערכת הבריאות הישראלית. כל זמן שרופאים בכירים רשאים לבצע פרקטיקה פרטית ללא הגבלה, לא יעזרו מאות המיליונים שיוזרמו למערכת הציבורית כי הם פשוט לא יספיקו בשביל לשלם למי שהורגלו להכנסה שמגיעה לעתים גם לכמה מאות אלפי שקלים בחודש. במציאות כזו, רק טבעי שמשרד האוצר מתנה הזרמה של תקציבים ביישום אותם שינויים שבמשרד הבריאות לא רצו או לא יכלו לבצע במשך שנים.
זה אולי פחות אידיאלי, פחות דמוקרטי, וראוי שאנחנו בתקשורת נבקר את ההתערבות המוגזמת של משרד האוצר בניהול משרדי הממשלה גם אם האג'נדה נראית לנו צודקת. אבל בכל הקשור לצרכני הבריאות, ההתערבות הזו של האוצר מבורכת.
רפורמות מרכזיות שהוביל האוצר, למרות הסתייגות משרד הבריאות
רפורמת הניתוחים הפרטיים, שביטלה את מסלול ההחזר בביטוחים המשלימים כדי להפחית את שכר המנתחים
חוק הצינון, שימנע מרופאים לטפל באופן פרטי בחולה שפגשו במערכת הציבורית עד 6 חודשים קודם לכן
הגדלת סל התרופות: ליצמן העדיף שהביטוח המשלים יכלול תרופות מצילות חיים, האוצר התנגד והגדיל את הסל הממלכתי בתמורה
מניעת פרקטיקה פרטית ממנהלי יחידות ומחלקות (במשרד הבריאות מעדיפים מודל וולונטרי ללא כפייה)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
