העומס בבתי המשפט לא יפחת

בימים אלה נכנסו לתוקף החוק והתקנות ליישוב סכסוכים במשפחה, שיזמה שרת המשפטים איילת שקד ואשר אושרו על ידי ועדת החוקה של הכנסת. על פי החוק, זוגות לפני גירושים יעברו ארבעה מפגשי גישור בטרם יחל ההליך המשפטי של הגירושים. השימוש בהליך הגישור חל על עניינים שבין בני זוג ובקשר לילדים (למעט תיקי ירושה) ותביעה בין בני זוג לא תתקבל כלל, אם לא עברה את הגישור קודם להגשת התביעה.

אין ספק שהרצון להרחיב את השימוש בגישור בענייני משפחה נובע מרצון טוב ומאמונה שהדבר יחסוך למתדיינים בענייני משפחה זמן, כסף בריאות וימנע פגיעה בילדים. אבל ספק רב הוא אם הדברים גם יקרו כך. הליכי גישור אמורים לארוך חודשיים עד שלושה חודשים, הצדדים יוכלו להגיש תביעות רק לאחריו (אם לא יצליח) ובינתיים ועד שתתקיים ישיבה בבית המשפט - יחלפו חודשים.

נוסף לכך, בפגישה ראשונה של הגישור אסור יהיה לבני הזוג להיות מיוצגים ע"י עורך דין. מעבר לסוגיה שהחוק מונע מאזרחים את הפנייה לבתי משפט, פנייה שהיא זכות יסודית לאזרח, ובמידה רבה את הזכות לייצוג ע"י עורך דין, שגם היא זכות חשובה ביותר לאזרח, הליך הגישור לא יעצור את מרוץ הסמכויות בין בית המשפט האזרחי לבית הדין הרבני. כך נקבע במפורש בחוק עצמו.

הבעיה העיקרית עם החוק היא בכך שבניגוד לבית משפט, שם יושב שופט הרוצה להגיע לתוצאה צודקת, בגישור המגשר מעוניין בעיקר לסיים את הטיפול בפשרה, ולכן המגשר ייטה ללחוץ על החלש (הוותרן) כדי שיהיה הסדר פשרה, וכך ייגרם עוול למי שאיננו עקשן.

מניסיוני, "התיקים הקשים", אלה שהדיונים בהם באמת נמשכים שנים, לא ייפתרו בגישור, שהרי מרבית השופטים והדיינים גם כך מנסים להגיע לפשרה בטרם ייקוב הדין את ההר. כלומר: במבחן הציפיות יש לומר, שע"י הגישור המוצע יסתיימו רק התיקים שממילא לא היו מטילים עומס רב על בתי המשפט.

בעיה נוספת היא בכך שלעתים קרובות למדי אף צד איננו מעוניין בגישור ואיננו מאמין בגישור, ולכן הפגישות עם המגשר ותקופת 45 הימים שנועדה לגישור הן לא סתם בזבוז זמן, אלא בזבוז זמן שנכפה ע"י החוק ושאסור לסטות ממנו.

חשש נוסף קיים שצד להליכים ינצל את הגישור ל"משיכת" זמן, וסביר שכך יעשה ה"צד החזק" ולכן ספק אם הליך הגישור יקל בפועל על העומס על מערכת המשפט.

מעבר לכל אלה צריך לזכור, שחלק גדול מהמאבקים המשפטיים בענייני משפחה נובע מרצונות לא רציונליים, וצד זה או אחר מעיניו פועל להראות את הצדק לעיני כל, שלא לדבר שלפעמים צד רוצה להציק למשנהו. וכן קיימת התופעה שהוגדרה על ידי מומחים לפסיכולוגיה, שבדומה לפרידה ממנוח, שיש בה שבעה, "30 יום" ו"שנת אבל", והרי שגם בעניינים של גירושין יש צורך בתקופת מעבר לצד זה או אחר או לשניהם, להיפרד מהצד האחר.

לאור כל זאת, לא נראה שיישום החוק להסדר התדיינויות הכופה גישור, יביא לתוצאות חיוביות, או לתוצאות חיוביות של ממש.

הכותב מנהל משרד עו"ד המתמחה בענייני משפחה ומכהן כיו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עו"הד. היה שותף בחקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה