נתניהו האחר

בכל פעם שבא לי לקונן על מירי רגב ואורן חזן, אני נזכר בדונלד טראמפ. האם יש הבדל בינו לבין הטיפוסים שהגיעו לכנסת ולממשלה? המשותף לאלה וכאלה הוא שהם אנשים חסרי כיוון ומצפון, דמגוגים וולגרים, אצלם ואצלנו.

נתניהו האחר

בנימין נתניהו לא היה כזה. רוב שנותיו היה אדם רציני, שירותו הצבאי היה למופת, סיים את לימודיו ב-MIT, לא פחות. עסק בהצלחה בניהול השיווק של חברת רהיטים גדולה, היה שגריר מוצלח מאוד באו"ם, לאחר מכן כיהן בתפקידי סגן שר בצורה סבירה עד טובה. גם כראש ממשלה הוא היה רוב הזמן באלמנט שלו - לא מנהיג גדול, גם לא כושל. והנה, עכשיו, בשנים האחרונות, הוא מגיח בדמות חדשה: טראמפ הישראלי.

החזיון המופלא

העולם כולו עומד נדהם לנוכח החזיון שאדם כטראמפ עלול להגיע לוושינגטון, שהיא לא רק בירתה של ארה"ב, אלא של העולם. זה באמת מפחיד, שלא לומר תמוה. אבל דווקא אנחנו לא צריכים להיות יותר מדי מופתעים. אצלנו "טראמפ" כבר השיג את מטרתו. הוא אמנם לא הנשיא שלנו, אבל הוא ראש הממשלה, שזו המקבילה לנשיאות בארה"ב.

נקודת ה"מספיק"

אתמול (ג'), בפגישה עם עיתונאים, אמר הנשיא ברק אובמה שטראמפ "אינו כשיר באופן קיצוני" לשמש נשיא ארה"ב. לאחר מכן הוסיף הנשיא הנוכחי שאלה מעניינת לראשי הרפובליקאים: "מגיעה נקודה שבה אומרים 'מספיק'. מדוע אתם עדיין תומכים בו?" שאלה כל כך פשוטה, כל כך מתבקשת - ולמרות זאת לא מיושמת בארצות רבות, כולל אצלנו. הבעיה עם מנהיגים כמו טראמפ, וכמו רגב וחזן ונתניהו, היא לא רק בהם, אלא בציבור של אלה התומכים בהם. הבעיה עם ציבורים עדריים בכלל, והם קיימים בכל מדינה, שהם מאפסנים את מוחותיהם כדי לפנות מקום לסיסמאות, מה שמאפשר למנהיגים כטראמפ ונתניהו לשחק בהם כאילו היו כלי משחק, ולא בני אדם חושבים.

שאלות של "שמאלנים"

משום כך יכול טראמפ לומר על הילרי קלינטון שהיא "השטן" - ולקבל על כך מחיאות כפיים, ואפילו סטנדינג אוביישן. משום כך יכול נתניהו להגדיר את נפתלי בנט ואת אביגדור ליברמן שמאלנים ולקבל על כך "כפיים". אפשר היה לשאול אותו: אם בנט וליברמן באמת כאלה, מה הם עושים בממשלתך הימנית? ומדוע הם שמאלנים רק כאשר הם מבקרים אותך? אלא שנתניהו יודע כי שאלות כאלה יוכלו לבוא מה"שמאלנים" בלבד, מה שעושה לו רק טוב אצל תומכיו. האם יש סיכוי שהציבור אצלנו יאמר אי פעם "די, מספיק"?