אבא שלך פקיד

"אבא שלך פקיד" ענה לי לאחרונה עובד צעיר שנעלב עד עמקי נשמתו כששאלתי בנימוס האם הוא פקיד המשלוחים, מבטא בחוצפתו את תדמיתם של פקידים בחלקים נרחבים בציבור. למרות התגובה המוגזמת והמחוצפת, די הבנתי לליבו, במיוחד אחרי שהסתבר כי הוא מוגדר אחראי שרשרת אספקה.

עובד סוציאלי לעניין סדר דין

הוא נעלב כי האסוציאציה הראשונה של רוב האנשים להגדרה 'פקיד' היא כוס של תה דלוח, שמאחורה אדם נטול כל סמכות לקבל החלטות שמעביר דפים ממקום למקום, כשרק קומץ עדין חושבים שמדובר במקצוע מכובד (מרביתם מבוגרים ו/או אנשים שגדלו בתרבויות בהן פקידים הטילו אימה על הציבור).

עכשיו תגידו מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים 'פקיד סעד'. האם גם זה תפקיד נחות של מי שאין בסמכותו לקבל החלטות? לא בדיוק. פקיד סעד הוא בדיוק האדם שחוות דעתו תקבע אם אתם הורים כשירים שיכולים להמשיך ולגדל את ילדיכם, או שיש חלילה להוציא אותם מחזקתכם, אבל המיתוג 'פקיד סעד' ממצב את המקצוע הכל כך משפיע הזה במקום נמוך שפוגע ברבים מהעוסקים בו.

כך לפחות אמרו לי לא אחת כמה וכמה פקידי סעד - עובדים סוציאליים מהמשכילים והמשובחים שבחבורה - המרגישים כי ההגדרה הזו מזלזלת בהם ובעיסוקם. ואכן בשנת 2011 נעשה ניסיון למתג את המקצוע הזה מחדש אבל הוא לא צלח. מדוע? כי הקופירייטר הדגול שהחליף 'פקיד סעד' ב 'עובד סוציאלי לפי חוק X' / 'עובד סוציאלי לעניין סדר דין' וחשב שזה יתפוס עבד כנראה בהתנדבות. פלא שפקיד הסעד בעצמו מעדיף להמשיך ולהגיד 'אני פקיד סעד', רק לא 'אני עובד סוציאלי לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים'.

ומה עם פקיד שומה? אני מנחשת שגם פקידי השומה, האנשים שבהינף יד יכולים להשפיע על המצב הפיננסי של רבים מאיתנו, לא מאד מתלהבים מהגדרת תפקידם, ובצדק, שהרי פקיד נתפס כאדם שכל עיסוקו עבודות משרד כלליות ובלתי מקצועיות הדורשות השכלה בסיסית בלבד, עובד שלא מעורב בקבלת החלטות ומיקומו בהיררכיה הארגונית נחות. ואכן אין זה מקרה שרבים מהפקידים מקפידים למתג עצמם כמנהלי לשכה או עוזרים אישיים, שלא לדבר על מנהלים אדמיניסטרטיביים, הגדרת תפקיד שמקורה במגזר הציבורי, שם נחשב התפקיד לבעל כוח והשפעה (ובמגזר בעסקי ברור לכל שמדובר במזכירה).

הסנדלר הולך יחף

נדמה לי שאחת הסיבות לשחיקה בתדמיתו של מקצוע הפקידות היא העובדה שמרבית העוסקים בתחום הן נשים, ולראייה אפילו פקידת סעד נתפסת נחותה מפקיד שומה, דבר הבא לביטוי גם בפערי השכר המשמעותיים בניהם. זה בדיוק מה שקרה למקצועות אקדמים נוספים (הוראה, עריכת הדין ועוד) "שהוצפו" בעובדים ממין נקבה, מה שמעביר אותי ישירות למקצוע הבא שהגדרתו איננה מחמיאה לעוסקים בו- השיווק.

הגם שמדובר במקצוע המחייב תואר אקדמי אחד לפחות ושנחיצותו להישרדות ארגונים בשוק תחרותי היא קריטית, תדמיתו של איש השיווק הולכת ונשחקת, לא מעט בעקבות העובדה שהתחום "מוצף" נשים, אבל לא רק.

המקצוע שעלה לישראל לפני פחות מ-4 עשורים, ודי מהר תפס את מקומו של מקצוע הכספים כמועמד המוביל לתפקיד המנכ"ל, מאבד במהירות מיוקרתו ומחייב דחוף מיצוב מחדש. מדוע? נתחיל בזה שמרבית האנשים מאמינים ששיווק הוא אמצעי לדחוף להם משהו שהם לא צריכים (במקרה הטוב) או רמאות לשמה (במקרה הגרוע), לא מבדילים בין שיווק ומכירות, בטוחים שמדובר במילים נרדפות הנאמרות בסמיכות לצורך הדגשה (כ'רם ונישא' / 'רע ומר').

שנית, מעמדו של סמנכ"ל השיווק נחבט במרבית הארגונים, ובהתאמה גם שכרו, כולל בחברות B2C שם שיווק הוא נשמת אפו של הביזנס. המפתיע שדווקא אנשי שיווק, ובראשם מומחי המיתוג שנחשבים הנוירוכירורגים של התחום, לא השכילו למתג את המקצוע שלהם כראוי, או לכל הפחות לבדל אותו ממקצוע המכירות, מה שלהערכתי כמעט אבוד, אלא אם יחליפו לו את השם.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com